על נפילת "מעריב" ועזרה להבימה

מאת: עודד פלדמן

פורסם ב 15 אוק 2012 / אין תגובות

אין תגובות

נפילת "מעריב" – פגיעה קשה בדמוקרטיה

פורסם: 15.11.2012 צילום:shutterstock

אסור לתת ל"מעריב" ליפול. "מעריב" אינו נכס של טייקון זה או אחר. "מעריב" הוא נכס לאומי שכותב את ההסטוריה של מדינת ישראל משך שנים רבות.

ב"מעריב" כתבו וכותבים טובי העיתונאים, הסופרים והוגי הדעות.

"מעריב" מלווה את ההוויה הישראלית באמינות ובנאמנות.

למרות חילוקי דעות קוטביים שהיו לעיתים עם הכתוב בו, "מעריב" שמר תמיד על קו מקצועי ואמין.

בשנת 1992 פנו אלי אהרון דוברת ואדם ברוך לנהל את "מעריב". הסכמתי בשמחה, כי ראיתי בכך גולת כותרת של פועלי הניהולי עד אז. עזבתי את "התיאטרון הקאמרי" בכדי לנהל את העיתון. מצאתי ב"מעריב" חבורה נפלאה של עורכים, עיתונאים ועובדים שהיו גאים בעיתון ו"רוח היחידה" הייתה נר לרגליהם.

לצערנו הרב, הבעלים של אז , רוברט מקסוול, הלך לעולמו התכניות שהכנו, נגוזו. "מעריב" נמכר לחברת "הכשרת הישוב".

עלי לציין שבשנתיים הנוספות שעבדתי עם עופר נמרודי, הוא גילה נכונות ומאמץ עילאיים על מנת למצב את "מעריב" כעיתון מוביל.כנראה שזה לא עלה בידו.

מדינת ישראל תומכת בנכסי רוח שהם צאן ברזל של ההוויה הישראלית. המדינה תומכת בתיאטרונים, בתזמורות ,בלהקות המחול ובאירגוני ספורט . רק בגלל תמיכת המדינה, הקולנוע הישראלי פורח בארץ ובחו"ל.

התקשורת הכתובה נאבקת בימים אלה על הישרדותה. במשך כל תקופת טרום המדינה, ליוותה התקשורת הכתובה את תחייתה של הציונות ומדינת ישראל. גם הרצל, חוזה המדינה, היה עיתונאי, שלא לדבר על סוקולוב, אחד העם ורבים אחרים.

ממשלת ישראל צריכה להקים בדחיפות ועדה לבחינת מצב התקשורת הכתובה ולדרכים וקריטריונים כיצד לסייע לה.

נראה לי שתהליך כזה צריך להיעשות גם לטובת הספרות והסופרים הישראלים.

אין דמוקרטיה ללא תקשורת כתובה. אין דמוקרטיה ללא ספרות וספרים.

חנה רובינא, צילום: ויקיפדיה

לעזור להבימה ומיד

התיאטרון הלאומי "הבימה" מלווה את הווייתו ותרבותו של עם ישראל מזה 90 שנה.

התיאטרון הלאומי "הבימה" הינו שותף בכיר בהחייאת השפה העברית ובחינוך דור של שחקנים, מחזאים ויוצרים בישראל.

מזה שנים רבות נאבק תיאטרון ה"בימה" על קיומו, מכיוון שהבעיה אינה נפתרת במלואה ובאופן יסודי, אלא תמיד טלאים, טלאים.

התיאטרון נכה ומדשדש מבחינה כלכלית.

מדינת ישראל צריכה שיהיה לה תיאטרון לאומי חזק. הקהל הישראלי הרב שנוהר לתיאטרון (בשנת 2010 היו כ -5,000,000 קוני כרטיסים), מן הראוי שיעסוק בצד האמנותי של התיאטרון ולא ברכילויות הקשורות למצבו הכלכלי והניהולי.

ברגעים אלה, נערכים דיונים אשר נמשכים כמעט כשנתיים על הבראתו של התיאטרון. התקציבים אושרו (ונקווה ויספיקו…), אבל משום מה, הביצוע מתמשך.

אני יודע שמשרד התרבות והמועצה לתרבות ואמנות עושים ככל יכולתם על מנת לקדם את הנושא. בינתיים, המצב בתיאטרון גורם עוגמת נפש וקשיי קיום לעשרות שחקנים, עובדים ויוצרים. אין הצדקה לכך.

אני מציע שראש הממשלה יקצה זמן של 10 ימים לפתור את הבעיה . ככל שהזמן מתמשך, הבעיה הולכת ומסתבכת ובסופו של דבר זה יעלה הרבה יותר כסף לציבור ולממשלה.

תיאטרון "הבימה" לעולם לא ייסגר. כדבריו של השחקן הוותיק שלמה בר שביט: " אם סטאלין לא סגר את התיאטרון – אף אחד לא יסגור אותו".