ביום שבת הקרוב יתאחדו כל אוהבי הכדורגל ויצפו בגמר ליגת האלפות שיפגיש את ריאל מדריד ואת דורטמונד. בעיני, כדורגל וניהול מאוד דומים. בשניהם יש צורך בניהול מקצועי, ניהול "טאלנטים" וניהול אנושי, בקבלת החלטות מהירה, תגובה למצבים שקורים על הדשא ולפעמים, בחוסן ויכולת מנטלית לאסוף את עצמינו מהר, לקום מהקרשים ולחזור מפיגור ו….לנצח, וכן לפעמים גם לדעת להיכשל ולהתרומם מזה
צילום: shutterstock
הנה כמה דוגמאות :
השוער – ובעיקר באחת הסיטואציות המותחות ביותר בכדורגל – בעיטות העונשין מ-11 מטר, הפנדלים. לשוער כדורגל יש לא מעט דילמות לזנק ימינה, שמאלה או להישאר במרכז? להמר מראש או לעקוב אחרי הכדור אחרי שנבעט? והכל תחת לחץ גדול מאד. זה השוער מול הבועט ועוד כמה אלפי ואף מיליוני זוגות עיניים שעוקבות אחרי הכול.
העדפות המשתתפים ברורות – הבועט רוצה למקסם את ההסתברות לגול והשוער רוצה למזער למינימום הסתברות זו. בנוסף, המידע זמין ומיוצר כל הזמן – המשתתפים יודעים על התנהגות העבר של יריביהם (כל השוערים יודעים שמסי בועט 70% ימינה, 26% שמאלה ו 4% למרכז ) ולבסוף, יש שבריר שנייה לקבל החלטה.
ועדיין, במחקר גדול על בעיטות פנדל נמצא ששליש נבעטות למרכז. אז למה בכמעט 100% מהמקרים השוער מעדיף לקפוץ הצידה? שהרי לפי המחקר, אם יישאר לעמוד הסיכוי שלו להדוף גבוה יותר. אז למה שוערים קופצים? התשובה השכיחה הייתה – ארגיש רע אם אשאר לעמוד. כלומר, הפעולה היא מנטלית, לא רציונאלית.
הפעולה היא אמנם פחות יעילה סטטיסטית אך בכך השוער יראה טוב ויעמוד בציפיות האוהדים. אז האם אנחנו, המנהלים, "מזנקים" לפינה/ מקבלים החלטות רק כי זה שמצפים מאיתנו? לא בגלל שזה מה שנכון לעשות? כן…
חוסן מנטלי – 26.5.99, לדעתי, גמר ליגת האלופות הגדול מכולם. מנצ'סטר יונייטד זוכה בליגת האלופות לאחר ניצחון 1–2 בגמר על באיירן מינכן. דקה 6, באסלר הגרמני מבקיע לבאיירן, אבל! בדקה 91 שרינגהם, משום מקום, מאזן ובדקה ה-93 סולשיאר מבקיע את השני.
אבל הנושא שאליו אני רוצה להתייחס הוא החוסן המנטלי שהפגינה מנצ'סטר יונייטד. על אף פתיחת המשחק הרעה, יונייטד החלה להשתלט על הכדור ועל המשחק, למרות זאת היא לא ממש הצליחה להבקיע. אבל המשיכה והמשיכה. פרגוסון, המאמן, הגיב ראשון למה שקרה על המגרש ושינה את מהלך המשחק והשאר כתוב בדברי ימי ההיסטוריה של ליגת האלופות.
אז מה אנחנו, כמנהלים, כבעלי עסקים יכולים ללמוד מזה? שצריך מזל? יכולת ניהול? חוסן מנטלי? זה כנראה הכול ביחד. אנחנו, כישראלים, עוברים סיטואציות לא פשוטות. תקופת המלחמה שנמשכת מספר חודשים, לפניה הקורונה והמסקנה העיקרית היא שחייבים להבין את הסיטואציה ולחשוב מה עושים ולא פחות חשוב – להגיב. כל עסק חייב לראות כיצד הוא מושפע מהמצב ולראות מה הוא יכול לעסוק על מנת לשפר את מצבו. סטטיות או היעדר קבלת החלטה לא טובה לנו.
אין חכם כבעל כישלון – אחד המשפטים הזכורים ביותר של מייקל ג'ורדן הוא ש"החטאתי מעל 9,000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב -26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת משחק…ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי". לא הכל הולך לנו, לא בהכל אנחנו מצליחים. לעיתים אנחנו חושבים שמהלך מסוים ירים אותנו וזה נכשל, במקרים אחרים אנחנו מתאכזבים מאנשי מקצוע או עובדים שמינינו לתפקידים מסוימים. צריך לקבל את הכישלון כחלק מהתפקיד וההבנה שהוא זה שבונה את החוסן המנטלי שלנו לקבלת ההחלטות הבאות שיהיו טובות יותר כי הן ייקחו בחשבון את הכישלונות שלנו.
הצבת גבולות – ב-2.9.2017 אירע אירוע חריג בנבחרת ישראל בכדורגל. ערן זהבי, קפטן הנבחרת, השליך את סרט הקפטן על הדשא (שזה, בערך, כמו שבכנס חברה גדול העובד המצטיין, ה"טאלנט" הבלתי מעורער, יעלה לבמה ובמודע ובביטחון גדול למול כל "הקהל" יפגע בהתנהגות או במילים בחברה או במנהליה). יו"ר ההתאחדות לכדורגל והמאמן אלישע לוי החליטו להשעותו מייד ואחרי תקופה גם הגיע העימות אל מול המנהל המקצועי והמאמן (יוסי בניון ואלון חזן).
זו ה-דוגמא לסיטואציה שבה עובד כוכב, כזה שכל מקום עבודה רוצה, שכל מנהל רוצה אבל מנגד, גם כזה שלא תמיד נוח לנהל אותו, כי הוא חוצה גבולות ברמת המקצועית/ ההתנהגותית. ובמקרים כאלה צריך לדעת מתי לעצור. לא מדבשו ולא מעוקצו. הצבת גבולות היא חלק מהתנהלותו התקינה של ארגון, מהניהול השוטף. זה פשוט לא יכול לעבוד אחרת. ככה זה.
המאמן (או המנהל, תוכלו להשליך על כך) – נדגים בסיפור אמיתי לגמרי תוצרת הליגה הטובה בעולם. הפריימר ליג. במשך עשרות שנים טוני קאר אימן באקדמיה של קבוצת הכדורגל ווסטהאם. הוא הצמיח כוכבים רבים כמו פרנק למפארד, ריו פרדיננד, ג'ון טרי ועוד.
המוטו שלו היה "כדי לבנות אופי טוב לשחקן לא צריך לצעוק, צריך להכריח אותו לנקות"
הצלחה הייתה עבורו כששחקנים הגיעו לחדר הלבשה ולא זרקו את הציוד על הרצפה כשהם מצפים שמישהו יאסוף אחריהם. הם מנקים אותו. הם מכבדים את החולצה ואת האפסנאי. זאת הדרך בה הוא לימד אותם משמעת, צניעות, אחריות וכבוד. זה ליווה את הכוכבים האלו כל אורך הקריירה.
זה לווה לצד התפיסה שלא נכון לבדוק, כל הזמן, מה השחקן לא מסוגל לעשות ( = חולשות ), אלא לזהות מה הוא כן עושה טוב ( = חוזקות ), הרעיון של "חיזוק החוזקות ומודעות לחולשות" עזר לו למצוא את הטוב ביותר בכל שחקן ולשפר את יכולתו הייחודית.
באנלוגיה לניהול – בהנחה ש"המנהל" פועל תחת אילוצי זמן, תקציב, יעדים וכדומה סביר שהוא יתמקד בצדדים החזקים, וזאת למרות ש"החשיבה ההישרדותית" עסוקה באיתור החולשה, כי היא זאת שעלולה להכשיל אותנו. התמקדות בחולשות עשויה להוביל לשיפור קל אך עם מאמץ רב. לעומת זאת, התמקדות בחוזקות לרוב תוביל לשיפור משמעותי. התגמול על המאמץ יהיה גבוה. נהפוך מטוב למעולה.
*הכותב : אילן סלה הוא מנכ"ל ובעלים "קו המחשבה – אימון אישי למנהלים ועסקים"
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד בסטטוס:
Tags: אסטרטגיה חדשנות ניהול
