
כיצד ניתן למדוד (ומתוך כך לנהל) את אותן פעילויות שלרוב נחשבות ל"בלתי מדידות"? לשם כך, יש צורך בשימוש בכלי הערכה ומדידה חדשניים העוברים התאמה לתחומי המסגרת של האחריות התאגידית.
לפני 19 שנה, קיבלו ראש עיריית חולון – מר מוטי ששון ומנכ"לית העירייה – גב' חנה הרצמן, החלטה ששינתה את עתידה ופניה של העיר – חולון תהיה "עיר הילדים". באותה תקופה מושגים של אחריות תאגידית, קיימות או "השורה התחתונה המשולשת" לא היו מוכרים, אך העקרונות העומדים ביסודם היו מוכרים בהחלט וההבנה כי "עיר ילדים" חייבת להיות בריאה, נקייה, משתפת, חדשנית, חכמה, מחנכת ומבטיחה את עתיד ילדיה – הייתה ועודנה כנר לרגליהם של מובילי המהלך.
בשנת 2000, ביקשו במינהל החינוך התרבות והספורט בעיריית חולון למדוד את פעילות המינהל, יכולותיו ואת פוטנציאל הצמיחה שלו. מדידה זו אפשרה להם לראשונה, לנתח תהליכים ארגוניים באופן מוסדר אשר נתפסו כבלתי מדידים כאשר התוצרים הובילו לנקיטת צעדים אופרטיביים ליישום. למשל: מהי רמת שיתוף הידע בתוך המינהל ומחוץ לו עם כלל מחזיקי העניין ומהן יכולות העובדים לקידום הארגון במימוש יעדיו?
ארגונים הפועלים ליישום עקרונות האחריות התאגידית מוצאים עצמם מתייחסים לנושאים חדשים שעד כה לא עמדו בהכרח בליבת הפעילות כגון: גיבוש קוד אתי, איזון מגדרי בהעסקה, פעילות עם הקהילה, צמצום ההשפעות הסביבתיות השליליות, שמירה על סביבת עבודה בריאה, אתיקה בניהול, שקיפות, דיווחיות וכו'. נושאים אלו מחייבים, בדומה לתחומים התפעוליים המסורתיים, הקמת מערכת מוסדרת למדידה והערכה אשר תאפשר את ניהולם ויישומם הראוי.
לשם כך, גובשו בשנים האחרונות תקנים מקיפים דוגמת משפחת תקני ה-ISO 14,000 והת"י 10,000, אך יש לזכור כי הבסיס הארגוני הדרוש להבטחת יישום אפקטיבי ומדיד של תהליכי שינוי אלו הוא ראשית – ניהול הידע – רק ארגון אשר "יודע מה שהוא יודע" יכול לנהל ולמדוד שינויים כראוי וכאשר קיימת תרבות מובנֵית של שיתוף וניהול ידע, ניתן ליישם אותם באופן אפקטיבי, מדיד ובר-קיימא.
אחת השאלות המרכזיות העומדת בפני מנהלים בבואם ליישם את תהליכי השינוי הללו היא: כיצד ניתן למדוד (ומתוך כך לנהל) את אותן פעילויות שלרוב נחשבות ל"בלתי מדידות"? למשל: מה הערך הנובע מפעילות התנדבותית עם הקהילה, מה הערך בהנהגת תוכנית לתמיכה בעובדים היוצאים לשירות מילואים או מה הערך בהקמתם של "גני סיפור" (כפי שהוקמו בחולון)? במקביל עולה השאלה האם הפעילויות הללו אכן מצדיקות את ההשקעה ומעניקות ערכים משמעותיים לכלל מחזיקי העניין או שמא הן מהוות עלות מיותרת אשר בנוסף, מסיטה את הארגון מביצוע פעולות ליבה אחרות שכן יכולות לייצר ערך?
לשם כך, יש צורך בשימוש בכלי הערכה ומדידה חדשניים העוברים התאמה לתחומי המסגרת של האחריות התאגידית כפי שעשו במינהל החינוך בחולון (ובשנים 1998, 2004 ו-2007 עבור כלל מדינת ישראל). כלי הניהול והמדידה הישן-חדש בו נעשה שימוש הוא "מאזן ההון האינטלקטואלי" הכולל בתוכו התייחסות למדידת ההון אנושי, ההון תהליכי, הון צמיחה וחדשנות, הון לקוחות וההון הפיננסי ומשולב בעקרונות השורה התחתונה המשולשת (כפי שמופיע באיור).
מניסיוננו, שימוש במאזן ההון האינטלקטואלי, מאפשר לארגון למדוד ולהעריך את אותן פעילויות שלרוב נחשבות ל"בלתי מדידות", לדוגמא: מדידת מאזן ההון האנושי במינהל החינוך בחולון סיפקה נתונים כמותיים אודות השינוי החל ביכולות העובדים עקב התנעת תוכניות להעצמתם ובמקביל אִפשר לכמת את התועלת הכלכלית הנגזרת מכך.
בשנת 2007 פרסמה קבוצת ההשקעות גולדמן סאקס דו"ח מעניין אודות ביצועיו של מדד בשם GS – Sustain focus list הכולל בתוכו נבחרת של מניות הפועלות בין השאר, תחת קריטריונים של אחריות תאגידית (סביבה, חברה וממשל תאגידי). מאז השקת המדד בשנת 2005, הציגו החברות הנכללות בו ביצועים הגבוהים ב-25% מהחברות הנכללות במדד MSCI העולמי.
החשיבות שבנתון זה וברבים כמותו, המפורסמים חדשות לבקרים, היא שהם מהווים הוכחה כמותית להנחת העבודה האיכותית אשר במסגרתה יישום עקרונות האחריות התאגידית מוביל לשיפור רחב ומשמעותי בביצועי הארגון, כל זאת בתנאי שאנו משכילים לעשות שימוש בכלי ניהול ומדידה חדשים וביצירת תרבות ארגונית של שיתוף וניהול ידע.
לסיכום, יישומם של תהליכי שינוי בכלל וכאלו הנובעים מיישום עקרונות האחריות התאגידית בפרט, מחייבים יצירת שינויים רחבים הן ברמה התרבותית והן ברמה התפעולית של הארגון, ובנוסף הם כרוכים בשימוש בכלים חדשניים המותאמים במיוחד, ומאפשרים לבצע מדידה ראויה, ניהול ביצועים והבטחת איכות של תהליכי השינוי – וכמובן להבטיח את עתיד ילדינו.
*הכותב הוא מנהל תחום אחריות תאגידית ופרויקטים בין לאומיים בקבוצת ד"ר עדנה פשר ושות' – יועצים לניהול, zvika@pasher.co.il
Tags: אחריות תאגידית הערכה ומדידה