לרגל יום האישה הבינלאומי, ערכה חברת קונסיסט (Consist) ראיונות עם נשים חזקות בתעשייה המועסקות ע"י חטיבת היועצים של החברה, שמתמחה במיקור חוץ של בכירים ואנשי טכנולוגיה במגוון גופים ומוסדות בארץ
פורסם: 7.3.17 צילום: יח"צ
איילה יחזקאלי (בצילום למעלה):
ספרי בקצרה על עצמך- תחום עיסוק, גיל, מצב משפחתי וכו'
איילה יחזקאלי, נשואה לאמיר ואמא של אופק בת העשר וחצי ואלעד בן השבע. בת ארבעים.
מנהלת מחלקת הפרויקטים בבי"ח הדסה.
ספרי בקצרה על תפקידך ותחומי האחריות. איך נראה סדר היום שלך?
בינואר 2017 התמניתי למנהלת מחלקת הפרויקטים בבי"ח הדסה. זה תפקיד חדש, שיש לבנות אותו ואת תחומי האחריות שלו.
תחת מחלקת הפרויקטים : צוות מנהלי הפרויקטים ומנתחי המערכות, צוות QA, צוות יישום, תמיכה והטמעה.
המחלקה מרכזת את כל הפרויקטים של בי"ח המונה כ- 5000 משתמשים.
אנו נותנים מענה למערכות חדשות (פיתוח פנימי/פיתוח חיצוני) ולמערכות בשלב תחזוקה.
בתפקידי החדש, נחשפתי לראשונה למערכות בתחום הרפואי, עולם קסום ומעניין שכולל מערכות מכל הסוגים. התחושה בתחום הזה שאנו תורמים לשיפור איכות החיים של המטופלים ואף להצלת חיי אדם.
מה קורה מהרגע שאת מגיעה הביתה?
עם כל אהבתי לפעילות בעבודה, הבית והילדים הם תפקיד חיי.
כשאני חוזרת הביתה, יש לי זמן קצוב להחזיר את הבית "לשגרה"- חוגים, שיעורים, מבחנים, חברים, כביסות, ארוחות, מקלחות והרשימה עוד ארוכה. הכל נדחק לשעתיים, שלוש מרוכזות.
הרגע שאני מחכה לו כל יום מחדש הוא רגעי השיחות הפרטיות וההתכרבלויות עם הילדים ממש לפני שהם נרדמים.
איך את משלבת בין משפחה לקריירה?
כדי לשלב משפחה וקריירה את צריכה לסגל לעצמך יכולות ג'ינגול. אך מעבר לזה, צריכה להיות הבנה ותמיכה בעיקר מבן הזוג ולמזלי בן זוגי הוא מהתומכים ומהמפרגנים.
מהי הצלחה בעיניך?
הצלחה בעייני היא היכולת לממש את עצמך, לכוון למטרות שהצבת ולדעת לאן את הולכת. בנוסף, להצליח לאזן בין מימוש עצמי וחתירה למטרות שהצבת לבין ליהנות בדרך לשם עם עצמך ועם השותפים לדרך.
אני מרגישה תחושת הצלחה כשאני מצליחה לגרום טוב לאחר.
מהם הקשיים שאת חווה בשגרת היום- יום, בניסיון להצליח לשלב בין משפחה לקריירה?
הקשיים הם בעיקר הדילמה הבלתי פוסקת של להיות כל הזמן זמינה לעבודה ובמקביל, ממש במקביל, להיות זמינה למשפחה בכלל ולילדים בפרט.
טיפים לנשים אחרות כדי להתמודד עם קשיים אלו? או באופן כללי, טיפים להצלחה
טיפים חשובים להצלחה: להתייעץ, לשתף, להקשיב, לדעת לשנות את דעתך ולדעת לקחת גם רגעים לעצמך.
טיפ חשוב- התייעצו עם ילדכם, יש להם עצות מעולות!
יש לך תחביבים? אם כן, האם יש לך זמן כדי להתעסק בהם?
אני מאוד אוהבת לנסוע לבד באוטו ולהאזין למוזיקה ישראלית של פעם…….
זמן מעולה בשבילי לחשוב.
הרבה החלטות משמעותיות קיבלתי ברגעים כאלה.
האם את מרגישה שיש לך מספיק זמן איכות עם עצמך / עם המשפחה?
הייתי רוצה לפחות עוד שעה ביום……
מנצלת את שישי שבת לזמן איכות עם המשפחה וגם מוצאת זמן לעצמי.
לו היית שואלת אותי אם הייתי מעלה דג זהב בחכתי מה הייתי מבקשת- אני מניחה שהייתי מבקשת עוד זמן עם משפחתי וילדיי.
מה את חושבת שצריך להשתנות בחברה הישראלית כדי להקל על נשים?
לדעתי הנשים היום במצב מצוין- מממשות את עצמם, שותפות במיזמים ובפרויקטים חשובים. מובילות ומנהיגות. אני לא חושבת שקשה לנשים בחברה הישראלית.
אני לא אוהבת את התפיסה שלנשים יותר קשה והן מאחור. בעייני נשים הן חזקות , מובילות ופורצות דרך. הייתי שמחה אם היו מקשיבים להן קצת יותר ומרבים לפרגן להן….
מהי בעיניך וונדר וומן? האם הציפיות מאישה בישראל הן ראליות?
כשהייתי בת עשר אמא שלי תפרה לי תחפושת של וונדר וומן. כשהתחפשתי הרגשתי כי אני חזקה ומצילה את העולם. מפרספקטיבה של גיל 40 אני יודעת שלא צריך תחפושת כדי להרגיש כוח ותחושת שינוי אלא הכל טמון בך. במחשבות שלך, בעשייה שלך וברצון שאת מייצרת.
לסיכום, האם יש לך מוטו לחיים שעל פיו את פועלת? אם כן, מהו?
מחשבה יוצרת מציאות.
תחשבי, תשאפי, תבקשי !
אולגה לבריק:
ספרי קצרה על עצמך
אני בת 25, עליתי לארץ לבד, כל המשפחה שלי ברוסיה. גרה בירושלים, רווקה. עליתי לארץ לפני שנה וחצי. לפני זה שימשתי כמיישמת סאפ בחברה בינלאומית עם משרדים באירופה. באיזשהו שלב קיבלתי החלטהלעלות לארץ וללמוד ולחזור לחו"ל. אחרי כמה זמן בארץ הבנתי שזה המקום שאני רוצה לחיות בו והחלטתי לעשות עליה. בשנה הראשונה לא ידעתי עברית, עבדתי בטכניון ולימדתי ניהול פרויקטים באנגלית. אח"כ כשלמדתי עברית מצאתי את המשרה בביטוח לאומי דרך קונסיסט.
איך נראה סדר היום שלך בעבודה?
מתעוררת ב7, בעבודה כבר ב8. עובדת בממוצע 9 שעות ביום. יש לי גמישות בשעות.פעם – פעמיים בשבוע יש פגישות במשרד הראשי של ביטוח לאומי בירושלים. רוב הזמן אני עובדת במשרד בהר החוצבים. מקסטמת את המודול "פיננס" בsap.
מה קורה מהרגע שאת מגיעה הביתה?
אחרי העבודה אני בדרך כלל הולכת לחדר כושר שבאותו בניין. ספיניג, יוגה או TRX הם מה שצריך אחרי יום עבודה מול המחשב. אני גם מנסה לקרוא לפני השינה (מעדיפה באנגלית מהסיבה שרוצה לשמור אותה ברמת טובה. בגלל שעליתי והתחלתי ללמוד עברית אז פחות משתמשת בה).
מהם הקשיים שאת רואה שנשים בישראל חוות ביום יום, בניסיון להצליח לשלב בין החיים האישיים לקריירה ומהו הקושי האישי שלך?
הקושי הכי גדול לנשים זה לא לעבוד 9 שעות אלא שהעבודה היא 24/7, 12 חודשים בשנה. עבודה עם משפחה וילדים זה קושי שלא נגמר. הכי חשוב זה שיהיה זמן איכות עם המשפחה ולהבין את הערך והמקום של האישה שזה לא פשוט. לגברים לדעתי יותר קל להתרכז. כשאני אהיה עם משפחה, אני אנסה לשלב בין העבודה למשפחה. אני לא מכירה כל כך את המנטליות הישראלית. ברוסיה זה באמת קשה, יש מלא דרישות מהאשה. פה זה קצת יותר קל ומקווה שכך יהיה בעתיד כשאגדל פה ילדים. ברוסיה חופשת הלידה נמשכת 3 שנים. אם האשה רוצה 2 ילדים, היא למעשה 6 שנים בחופש. בטח שאחרי הפסקה ארוכה כזאת קשה לחזור. בנוסף הגברים שם לא עוזרים. פה לעומת זאת, קל יותר להמשיך עם הכל. ברוסיה משלמים מעט על חופשת הלידה וקשה לחזור למשרה באותה הרמה אחרי הפסקה כזאת ארוכה.
ברוסיה אם אשה מחליטה לחזור מחופשת הלידה לפני הזמן לא מקבלים את זה בעין יפה. המנטליות שם היא לא לחזור לפני 3 שנים. בנוסף כל המערכת החינוכית מותאמת לזה. אין גנים לגיל מוקדם יותר (כלומר, לגיל צעיר יותר מגיל 3). לגבי הקושי האישי שלי, קושי בסיסי הוא לא להפוך לשגרה את החיים. צריך להיות משהו מיוחד בכל יום.
בנוסף אני מתגעגעת למשפחה שלי שנמצאת מעבר לים. בהתחלה נסעתי הביתה כל ארבעה חודשים. עכשיו המינון ירד אבל זה בסדר אני מתמודדת. אני רואה את עצמי מגדלת את הילדים פה.
מה סוד ההצלחה שלך?
אם אנחנו עושים משהו באהבה ומאמינים במה שאנחנו עושים אז זה יוצא מוצלח ויותר קל. בגלל שהרגשתי שזה המקום שלי התגברתי על הקשיים ולאט לאט זה הסתדר.למדתי למשל עם אנשים שכביכול יותר קל להם כי המשפחה שלהם פה. אבל בגלל שאין להם אהבה למה שהם עושים אז קשה להם.אנשים שלא שלמים עם עצמם תמיד ירגישו שיכול להיות יותר טוב.
מהי הצלחה בעיניך?
הצלחה היא תוצאה של שני דברים: אופטימיזם ותכליתיות.
יש לך תחביבים? אם כן, האם יש לך זמן כדי להתעסק בהם?
בזמן שלמדתי באוניברסיטה סייפתי בחרב. לצערי לא מצאתי בירושלים את המקום המתאים להמשיך את האימונים.
האם את מרגישה שיש לך מספיק זמן איכות לעצמך
כן, מאה אחוז.
מהי בעיניך וונדר וומן? האם הציפיות מאישה בישראל הן ראליות?
מצד אחד, נשים בישראל משרתות בצבא (אין דבר כזה בעולם), הולכות יותר מאוחר לפנסיה בהשוואה לרוב המדינות, גם חופש הלידה מאוד קצר ומספר ילדים ממוצע במשפחה גם יותר גבוה ממדינות אחרות. למרות זאת נשים בארץ מסתדרות עם כל האתגרים האלה ובמקביל לומדות, עובדות ומטיילות..לפי דעתי כל זה מספיק בשביל להיות וונדר וומן..
מוטו לחיים?
אם יש משהו שאני רוצה אני אמצא את הדרך- If there's a will there's a way
רביטל מרום אלגרבלי:
ספרי קצת על עצמך
בעלת חברת ייעוץ בתחום מכרזים ופרויקטי מיחשוב כאשר עיקר עיסוקי הוא ייעוץ לגופים ביטחוניים וממשלתיים ,בד בבד עם ארגונים בצמיחה מיחשובית. נשואה לאפי ואמא לשלושה בנים – איליי,יונתן ואלון. מתגוררת בגינתון ועובדת לרוב בת"א ובירושלים.
תחומי האחריות בתפקיד וסדר היום
עצם פעילות הייעוץ הינה ללוות את הלקוחות בתהליך הבנת הצורך, איסוף דרישות, איתור טכנולוגיות וספקים פוטנציאליים, כתיבת מסמכי התקשרות בפן הטכני ובפן המסחרי. לאחר מכן, לסייע ללקוח לבחור את הספק הזוכה. החלק השני הינו ללוות את ביצוע הפרויקט בכלל ההיבטים – טכנולוגי, תקציב, לו"ז ומסחרי, כמו גם לוודא עמידה בכל דרישות המכרז, טיפול בשינויים, עבודה שוטפת עם יועצים משפטיים ואנשי טכנולוגיה.
אני מתחילה את יום העבודה ב 7:00 ומסיימת ב 16:00-18:00. לעיתים קרובות גם עובדת בלילה להשלים נושאים. בנוסף, כבר שנים שאימצתי את עניין היום הארוך, בו אני נשארת עד 21:00 פלוס ובעלי היקר נמצא עם הילדים וסוגר את היום.
חובה שיהיה בן זוג תומך יחד עם עזרה חיצונית, כמו משפחה. עם הזמן גיליתי שכשהילדים גדלים צריך יותר זמן עבורם.
כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, זורקת את התיק ויוצאת החוצה שוב להסעות. חוגים, שיעורים, מבחנים, לארגן את הבית. ברוך השם אין רגע דל. זה לו"ז צפוף אבל אני אוהבת את זה. זה לא היה מצליח אם לא הייתי אוהבת את זה.
איך את משלבת בין משפחה וקריירה
צריך לעשות ג'אגלינג כל היום בכדי להצליח לעשות הכל. זה בא לידי ביטוי גם ביום יום בעבודה ובבית. זה לא כמו בשנים שהייתי מפתחת תוכנה או אפילו מנהלת פרויקטים. ההתנהלות היום היא רוחבית ואחרת לגמרי. אני נוגעת בהרבה מאוד דברים.
צריך תכונות אופי מתאימות וגם רצון אחרת זה יכול להיות מאוד מעייף. אצלי לרוב זה מסתדר. הלו"ז הצפוף והמולטי טקסקינג גורם לי להרגיש Alive.
מהן התכונות שדיברת עליהן?
לחפש דברים חדשים, סקרנות, רצון לשנות, להביא ערך חדש, רצון להשפיע.
מהי הצלחה בעיניך?
שהילדים יגיעו למקומות נכונים וטובים עבורם. זה מעל לכל. סיפוק מהעבודה נחשב אצלי כהצלחה. בנוסף, מקום שבו אני מקבלת הערכה על העבודה שעשיתי ולא פחות חשוב גם התגמול הכספי. אבל מעל הכל זה הילדים, זוהי הצלחה. בכל דבר שאני עושה המטרה הסופית היא למען הילדים. אני מסדרת את הלו"ז אחה"צ לפי מה שהם צריכים. אבל זה לא על חשבון הסיפוק העצמי שלי. אלו הם שני דברים שהולכים בד בבד. אם הייתי צריכה לבחור, הייתי מוותרת על הסיפוק העצמי. בימים שפחות היתה לי עזרה, הייתי יוצאת בשלוש אפס אפס והייתי עובדת בלילה. כשאת יוצאת בשלוש מסתכלים עליך בביקורת. את לא תמיד נמדדת על תפוקה אלא על שעות נוכחות.
מבחינתי, היום זה לא כך כי אני במעמד של יועצת אז אני פחות נמדדת על שעת היציאה אלא על תפוקת העבודה. אבל באופן כללי מסתכלים על נשים בעיניים ביקורתיות מבחינת שעות העבודה. לדוגמא, דיוני הנהלה נקבעים לאחר הצהרים, אחרי כל השוטף. אני חושבת שזה השינוי הראשון שצריך לעשות. דיוני הנהלה יכולים להתקיים גם במהלך שעות היום. אבל זה עולם גברי, הם נשארים עד מאוחר ודיונים בערב המאוחר הם לגיטימיים.
מהם הקשיים בלשלב משפחה וקריירה?
יש לפעמים לבן הזוג קושי לפרגן לשעות הארוכות כשנטל לא מבוטל מהפעילויות סביב הבית נופל עליו. בנוסף יש גם ביקורת מצד הילדים: "את לאחרונה עובדת קשה מדי", "לא רואים אותך". כבר היה שהם העדיפו שאבא יבוא לאירועים בבית ספר. זה צובט. יש מחיר לשעות הארוכות בעבודה.
טיפים שלך לנשים אחרות להתמודדות:
1.נחישות. להסתכל על המטרה ולעשות ויתורים אבל לראות אותם כויתורים קטנים בדרך למטרה.
- להאמין שאת שווה לא פחות מהסביבה. זה הכי בא לידי ביטוי כשיש גבר בעבודה שמפרגן ונותן לך להתקדם. להבין שגם כשאת בהריון את עושה עבודה מצויינת. זה לא עושה אותך פחות טובה.
- לשים לב לסביבה. אם מסתכלים עליך מוזר כשאת יוצאת מוקדם צריך לפתוח את זה ולדבר על זה.
נשים חוות קשיים להתקדם כי זה עולם גברי. מילואים של קולגה לא נתפסים באותה צורה כמו כשאת נשארת בבית עם ילד חולה. שניכם נעדרתם מהעבודה באותה מידה אבל מילואים מתקבלים בהבנה ואפילו בפרגון.
טיפים להצלחה:
להבין במה רוצים להצליח, לסמן מטרה.
להשקיע, לעבוד קשה.
כשמצליחים, להסתכל ולהנות ממנה. זה מה שיתן את הדרייב להצלחה הבאה.
מהם התחביבים שלך?
לקרוא ספרים. אני דואגת לשמר את זה, אני מתנתקת וקוראת. בדרך כלל לפני השינה, וזה עוזר לי לנקות את הראש.
דבר נוסף שהייתי רוצה לעשות אך לא מצליחה להכניס בלו"ז באופן קבוע זה הספורט. אני מצליחה פה ושם בתקופות פחות עמוסות. זה פשוט בא על חשבון המשפחה בראש ובראשונה.
בנוסף, אני מתנדבת בועדי הורים ובהנהגה ההורית הבית ספרית. את הנסיעות על הכביש אני מנצלת לטלפונים ולסגור דברים.
בעבר גם הייתי יו"ר ההנהגה למשך שלוש שנים. היום זה שונה, אני בוחרת את המינון אבל תמיד מעורבת.
האם נשאר לך זמן איכות לעצמך, משפחה?
כן. מרגיש לי בסדר אנחנו מטיילים בשבתות, לוקחים את הילדים לפעיליות מגוונות כמו מוזיאונים, באולינג, הצגות וכו'. כל ערב יושבים לאכול יחד בצורה מסודרת, בעיקר הילדים. לא פחות חשוב הוא שימור הזוגיות – בלי הפרגון והתמיכה, שום דבר לא היה יכול להצליח.
מה צריך לדעתך להשתנות בחברה הישראלית כדי להקל על נשים?
באופן כללי מטורף פה מבחינת שעות עבודה. לגבי יחסי גברים-נשים, זה במטען הגנטי שלנו, שינוי משמעותי הוא תהליך של דורות, לדעתי.
החברה מכתיבה לנו שאנחנו כאימהות צריכות להיות עם הילדים יותר מהאבא. יש אומנם אפליה מתקנת אבל יש עוד הרבה על מה לעבוד כדי לעשות שינוי מהותי ועמוק. את מגיעה למקום מסוים, מטפסת בסולם הדרגות ואז לפעמים מסתכלים על זה עקום. כדי לשנות את זה, צריך להכניס תוכניות בבית ספר, לשלב נשים במקצועות שנחשבים גבריים. ואגב, אני לא בטוחה שנשים בהכרח רוצות להיות שם. זה הרבה יותר קשה להיות אשה עובדת בימינו לעומת לפני 50 שנה כשעיקר הדאגות של אשה היו בתוך הבית. כך שלעצמאות ולסיפוק העצמי יש מחיר שצריך לשלם. אני מכירה הרבה נשים שלא מוכנות לשלם את המחיר.
בראייה שלי יש אפליה בעולם התעסוקה. נשים לא מוכנות לעשות וויתורים והן מוותרות מראש על סיטואציות תובעניות מדי עבור אמא. לתפישתי, הבדל נוסף הוא שמה שמנחה גברים לא מעט הקידום האישי שלהם, לעומת נשים שעסוקות יותר בעבודה יצרנית ופחות בפוליטיקה באופן כללי. לגבי המונח "לשבור את תקרת הזכוכית", הפערים הללו הם משהו שטבוע עמוק ב- DNA שלנו ויש עוד הרבה מה לעשות כדי לשנות את זה.
האם הציפיות מאשה בישראל הן ראליות?
אני חושבת שכן אבל הציפיות הכלליות בישראל ביחס למדינות אחרות הן גבוהות מדי עבור גברים ונשים כאחד.
האם יש לך מוטו לחיים?
לעשות דברים שאת מאמינה בהם ולהאמין בעצמך.
מוריה זיסוביץ':
קצת על עצמך
בת 36 נשואה + 3 בנים בגילאי 8, 11, 14. גרה בלפיד. עובדת רוב השבוע בירושלים. בדרך כלל יום בשבוע במרכז. בתחילת הקריירה הייתי מפתחת תוכנה. את ההכשרה שלי קיבלתי בצבא בממר"מ ושירתתי בקבע . כשהשתחררתי מהצבא התחלתי כמפתחת באלביט ואז כראש צוות. אח"כ עברתי לחברת Nessושם הייתי מנהלת פרויקטים. לאחר מספר שנים בשוק האזרחי עברתי לעבוד בממשלה כמנהלת פרויקט ומנמר"ית יחידתית במשרד המשפטים. סיימתי שם כמנהלת חטיבה. היום אני מנהלת המערכות הרוחביות ברשות התקשוב הממשלתי, במשרד ראש הממשלה. בתפקידי הנוכחי אני בונה ומפתחת מערכות רוחביות למשרדי הממשלה,. הרעיון הוא לייעל את הפיתוח כך שהמערכות מפותחות פעם אחת וכל המשרדים יכולים להשתמש בהם. התפקיד חדש- אני כרגע מקימה בעצם את התחום הזה ברשות התקשוב הממשלתי, כמובן שהצורך קיים מזה זמן רב.
תתארי את סדר היום שלך
אני מגיעה בערך ב 8:30 בבוקר. מקיימת בממוצע כ 3-4 פגישות ביום. הפגישות נועדו להתוות את הכיוון אליו אנחנו רוצים להגיע מבחינת פיתוח מערכות רוחביות, לפקח על ההתקדמות במערכות שכבר קיימות, להפגש עם לקוחות במשרדים השונים. בעיות שלא נפתרות ברמת מנהלי הפרוייקט או נושאים אסטרטגיים יותר מגיעים אליי ואז צריך להכריע לכאן או לכאן. יש חלק מהימים שהם ריצה בין דבר לדבר ויש חלק שהם יותר רגועים, בין לבין מנסה לענות על מיילים, לפעמים לענות על שאילתות מהוועדות של הכנסת. אני מעורבת גם בנושאים אחרים ברשות שאינם ישירות בתחום סמכותי, ככלל אני שמחה להיות מעורבת בכמה שיותר תחומים. היום שלי מסתיים בין 16:00- 17:00. יש ימים שיותר מאוחר. גם אחרי השעות האלה אני כמובן זמינה בטלפון ובמייל. סוף היום הוא לרוב ב 20:00.
בדרך כלל אני נשארת יומיים בשבוע עד מאוחר. הילדים גדולים אז הלו"ז שלי גמיש יותר. כשהיו קטנים יותר/תינוקות, כשהייתי מתכנתת, היתה לי פחות גמישות. הייתי מגיעה אז ב 7:00 בבוקר ועובדת עד ארבע. ויומיים הייתי עובדת עד מאוחר מ 7:00-19:00.
אז איך מסתדרים עם חוסר הגמישות?
התחלקנו אני ובעלי חצי חצי מההתחלה. הסבתות מידי פעם עזרו. היה סדר יום מטורף. כשהייתי מנהלת פרויקט הייתי מגיעה ב 6:15 בבוקר לעבודה וזה כמובן היה מאד מעייף ומאתגר. אבל זו תקופה והילדים גדלים וניהיה יותר קל.
היום אני לא צריכה להוציא אף אחד מהגן. אין דד ליין קשוח וזה בוודאי יתרון גדול. היה עשור מטורף, לידות, תינוקות, קריירה.
מה מניע אותך?
אני מאוד רוצה להשפיע על תהליכים, על מדיניות. אני בממשלה כי אני מרגישה תחושת שליחות, כאן אפשר לגרום לשינוי אמיתי.
תתארי מה קורה מהרגע שאת מגיעה הביתה
כמו כל אמא במשמרת השניה, נכנסת הביתה "נופלת" על תיקי הילדים שזרוקים בכניסה, מתחילה לסדר, לארגן, להכניס מדיח להוציא וכו'. מבחינת חוגים, וחברים הכל בבמרחק הליכה אז הילדים הולכים לבד. את הקטן שלי אני עוד מסיעה לפעמים. אני משתדלת לבשל בערב ארוחה רצינית כדי שתיהיה ארוחה משפחתית חמה פעם ביום, כי בצהריים הילדים בבית בלעדינו, לכן העברנו את הארוחה הבשרית לערב. בעלי מגיע בסביבות 19:00 ואנחנו אוכלים יחד ארוחת ערב. אין כבר את שלב המקלחות בערב, הם כבר עצמאיים בתחום הזה. אין היסטריה כמו פעם כשהיו קטנים. בשעה 20:00 נגמר היום, אבל גם אחה"צ שלי הרבה פעמים רגוע.
מה התחביבים שלך?
אני אוהבת לקרוא ספרים, לאפות, אין לי תחביבי אקסטרים למיניהם. יש לי זמן לתחביבים בעיקר בסופי שבוע. אני משתדלת גם להגיע לחדר כושר. מבחינת זמן, הערבים מוקדשים בדרך כלל לבילוי עם בעלי. אני מרגישה שעכשיו לעומת פעם החיים הרבה יותר מאוזנים.
אז מהי הדרך המומלצת לשלב בין משפחה לקריירה לדעתך?
צריך פרטנר. לא הייתי יכולה לפתח את הקריירה בלי שבעלי היה לוקח חצי מהעבודה. ואפילו יותר מחצי.
העצמה נשית ב 2017- האם לדעתך עדיין נחוצה?
מעולם לא הרגשתי בעיה להתקדם בגלל שאני אישה. ואפילו לא בגלל שאני אמא. התקדמתי בהריון, התקדמתי עם ילדים והתקדמתי אחרי הלידה. אנחנו כנראה לא במצב של שיוויון מוחלט אבל אם יש בית תומך אז אפשר להתקדם. אני חושבת שחשוב שאמהות לא יוותרו לעצמן. לאחר התקופה הלחוצה הילדים גדלים והן נשארות משועממות ולא מאותגרות. אני חושבת שאמא מרוצה ומסופקת שווה ילדים מרוצים.
מהי הצלחה בעיניך?
מבחינתי הצלחה זה התחושה שאני מקדמת דברים. שאני עושה שינוי בעולם. בגלל זה אני בממשלה ולא בשוק הפרטי. התחושה שאני עובדת לטובת המדינה, לספק איכות חיים גבוהה יותר לתושבי המדינה היא ההצלחה בעיניי.
יש לך טיפים לנשים אחרות?
לא לוותר לעצמך. לזכור תמיד- אמא או בת זוג טובה היא אישה שמסופקת בעצמה. זה מה שיוביל להרמוניה.
האם לדעתך יש צורך בשינוי בחברה הישראלית כדי להקל על נשים ולקדם את השוויון?
שבוע העבודה בישראל עמוס וארוך והחופשים של ההורים והילדים לא מסונכרנים. זה משהו שהוא קשה לניהול וכשהילדים קטנים זה כמעט בלתי אפשרי. למשל שלושת השבועות האחרונים באוגוסט זה סיוט לכל הורה לילדים קטנים.
מהי וונדר וומן בעיניך?
כל אישה שמרגישה שלמה עם עצמה היא וונדר וומן. כל אחת ומה שטוב לה כל עוד היא לא מוותרת לעצמה. בין אם יש לה קריירה מטורפת או שהיא בחרה להיות בבית עם הילדים- כל עוד זה טוב לה זה מצוין.
האם הציפיות מאישה בישראל הן ראליות בעיניך?
הציפיות הן ראליות בהנחה שזה כמו אצלי. הרעיון גם לדאוג לילדים וגם לטפח קריירה לא ראלי אלא אם כן מתחלקים באופן שוויוני בבית ואז זה כמובן עדיין קשה אבל אפשרי.
מוטו לחיים?
תעשי מה שטוב לך!
https://www.consist.co.il/
*המראיינת רבקה אילן היא מנהלת תקשורת שיווקית בחברת קונסיסט
מגזין סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אחריות חברתית ניהול ניהול משאבי אנוש פיתוח אישי קריירה תרבות ארגונית
