למידה היא היום היכולת הקריטית ביותר של אנשים וארגונים. מי שלא לומד כל הזמן, לא מצליח לשמור על רלבנטיות – לא כפרט ולא כארגון. השאלה הקריטית היא לא האם כדאי להשקיע בלמידה, אלא איך לעשות זאת בדרכים אפקטיביות
צילום: shutterstock פורסם: 11.8.24
למידה אפקטיבית מתחילה בנכונות לשכוח. קשה להיפתח לחדש, אם אינך מוכן לוותר על הישן.הנכונות לשכוח מה שידעת מחייבת גם שחרור קוגניטיבי וגם פתיחות אמוציונאלית. ידע ששירת אותך היטב בעבר, שתרם להצלחתך – קשה להיפרד ממנו. קושי זה מביא לעיתים קרובות לכישלונם של ארגונים שדבקים באסטרטגיות וטקטיקות שהועילו להם בעבר, גם כשהסביבה העסקית השתנתה, ומוצאים עצמם מאבדים את היתרון היחסי מול מתחרים דינאמיים שמשאירים אותם מאחור.
למידה תוך עשייה
לשחות לומדים במים ולא על החוף. אנגלית לומדים באנגלית ולא בעברית. עובדה כל כך פשוטה לא מיושמת ברוב מסגרות הלמידה שאני מכירה. ברובן יש הפרדה כמעט מוחלטת בין העשייה ללמידה, למרות שבתחום הפדגוגיה יש הסכמה שהפעלה היא שיוצרת למידה טובה ולא הרצאות פרונטאליות. אני משתדלת ליישם את עקרונות הפדגוגיה כשאני מלמדת באוניברסיטה ומודיעה לסטודנטים בשיעור הראשון בסמסטר, כשאני מתאמת ציפיות איתם לגבי הצפוי להם בקורס, שכל תפקידי הוא ליצור עבורם סביבת למידה. גם כשאנחנו מייעצים לארגונים, אנחנו רואים את עיקר תפקידנו בעיצוב סביבות למידה בארגון. תהליך אסטרטגי הוא תהליך למידה שבו האנשים בארגון לומדים על הנעשה בעולם, נפגשים עם לקוחות לצורך כך, קוראים חומר רלבנטי, נפגשים זה עם זה בפורומים ארגוניים חדשים שאנו מעצבים יחד איתם – כאלה שמעולם לא נפגשו בהם כדי להיחשף לזוויות ראייה שונות, ולכתוב בעזרתנו את החזון, האסטרטגיה ותכניות הפעולה של הארגון.
למידה לאחר עשייה
כל עשייה היא הזדמנות ללמידה, אולם יש לתכנן זאת מראש, שכן הלמידה אינה קורה מאליה. לצורך למידה יש ליישם את הכלל “סוף מעשה במחשבה תחילה” וכן “סוף מעשה במחשבה”. רעיון זה – לקצר את הפתגם הידוע – למדתי מן האלוף אילן שיף כששנינו היינו שותפים לצוות חשיבה, שעסק בסוגיית הנחלת תרבות התחקיר בארץ . לדאבוני, תרבות התחקיר עדיין אינה נחלת הרבים. יש בזה בזבוז משאבים עצום. מכל עשייה ניתן ללמוד, אבל צריך למסד זאת. צריך לתכנן מראש שיחות להפקת לקחים בכל עשייה, בכל פרוייקט, בכל תכנית פעולה. צריך לתעד לקחים אלה, להפיץ אותם, להטמיע אותם כדי לאפשר למידה ארגונית, כדי לאפשר הימנעות מחזרה על טעויות ואפשרות לשכפל הצלחות. זה עדיין אתגר בלתי מטופל בשיטתיות ברוב הארגונים שאני מכירה. חוסר תכנון מראש והלחץ לעמוד בלוחות זמנים ובתקציב ובאיכות בהווה לא מותיר מרחב ולו הקטן ביותר להכנה ללמידה וללמידה עצמה. כמה חבל!
נטילת סיכון כהזדמנות ללמידה
בארגונים בריאים מאפשרים לנסות ולטעות. לא לחזור על אותה הטעות, שכן בארגון בריא לומדים גם מן הטעויות של אחרים, אבל מעיזים לנסות משהו חדש – גם כשיש סיכון סביר לכישלון. אפילו מעודדים את מי שנכשל על תעוזתו לנסות משהו חדש. הופכים כל כישלון להזדמנות ללמוד. בארגון בריא יש סביבת עבודה, שבה עובד מרגיש בטוח לחלוטין לקום בדיון ולומר: אני רוצה לספר לכם איפה טעיתי ומה למדתי מכך. זה מבטיח דיווח אמת שהוא כה חיוני להצלחתם של ארגונים. זה מעודד יוזמה, נטילת סיכון לחדש, לשפר, להמציא תהליכים מחדש, לומר לבוס שהוא טועה, להציע רעיון חדש, בקיצור להפוך את הארגון לארגון לומד.
עובדים לומדים מלקוחות
מן הניסיון למדנו, שפוטנציאל הלמידה הגדול ביותר והכי לא מנוצל נמצא אצל הלקוחות. לעיתים קרובות אני תוהה מה הסיבה לפריון הנמוך של ידע הלקוחות בארגונים. לפעמים הסיבה היא בחשש מפני מה יגידו. ההתעלמות היא תגובה ידועה לפחד. אתה כל כך חושש ממה שתגלה שאתה לא רוצה לדעת. וגם: אתה חושש, שאם תשאל את הלקוחות לדעתם תצטרך גם חלילה ליישם מה שיבקשו! בעוד שקיימת פריחה של כלים טכנולוגיים רבים לניהול קשרי לקוחות, קיים מעט דו-שיח יזום לצורך למידה מלקוחות, בפגישות פנים אל פנים, במפגשי למידה אמיתיים. לעיתים קרובות ייזום והנחייה של מפגשים כאלה הם תרומה גדולה שלנו לארגון בתהליכים אסטרטגיים.
ולבסוף – ללמוד על העתיד מילדינו
הנה עוד תחום מוזנח. סקרי שוק ומחקרים רבים מנסים לתת תשובה לשאלה – לאן הולך העולם. מה המגמות המתפתחות. מהן הטכנולוגיות החדשות, שאכן יאומצו על ידי השוק? ארגונים יכולים ללמוד על העתיד מילדים. הם הלקוחות של העתיד, הם העובדים של העתיד, הם המנהלים של העתיד. ההתפתחות בשוק הסלולארי מפתיעה את מי שלא עקב אחר השימוש בטלפון הנייד בקרב ילדים ובני נוער. מי שעקב אחרי דרכי השימוש של הילדים יכול היה לחזות זאת לפני האחרים. שמחתי לאחרונה כששילבו תלמידת בית ספר בכנס מנהלים. אנחנו צריכים להרבות בכך. הדיאלוג הבין- דורי יהפוך את המשפחות שלנו למשפחות לומדות ואת הארגונים שלנו לארגונים לומדים ואת הערים שאנו חיים בהן לערים ולומדות.
*הכותבת היא המייסדת והמנכ”ל של קבוצת דר’ עדנה פשר
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד בסטטוס:
Tags: אסטרטגיה חדשנות ניהול תרבות ארגונית
