הרבה נשים כיום אין להם מקצוע וביודעין או לא ביודיעין זה פוגע בהן בהרבה אספקטים. מה הם הדברים הנגטיבים שיכולים להיגרר מי חוסר במקצוע
אלוסטרציה: ASAP photos
יש כאלה שכבר בגיל חמש מצהירות בהחלטיות "אני אהיה רופאה" ורצות לפינת הבובות בגן כדי למדוד חום לאחת הפציינטיות או להחליף תחבושת דמיונית; יש כאלה שבתיכון מתלבשות על המגמה שתוביל אותן לקריירה בטוחה, ויש כאלה שלא יודעות מה הן רוצות להיות בגיל חמש, לא בגיל 16, ולא, גם לא אחרי השחרור מהצבא.
"הלכתי ללמוד תואר נורא כללי, כי פשוט לא מצאתי שום דבר שאני מתחברת אליו", מספרת קרן, 28. "לרוב החברות שלי היה איזשהו כיוון לגבי התחום שבו הן רוצות לעסוק, ורק אני הייתי ממש תלושה. בסופו של דבר התפשרתי על משהו שנראה לי מעניין אבל לא נתן לי מקצוע ביד, כך שאחרי הלימודים מצאתי את עצמי בכל מיני עבודות כלליות כאלה.
"ניסיתי להיות מזכירה", היא נזכרת בחיוך, "אבל היו אלפי בנות שהיו להן כישורים יותר מתאימים משלי – אחרי הכל תואר במדעי החברה לא מקנה לך יכולות הקלדה. אחר כך רציתי לעסוק קצת בשיווק, אבל כל מה שמצאתי היה טלמרקטינג או מכירות, ולא ממש החברתי לזה".
נשמע מוכר, הא? הרי כמעט כל אחת מאיתנו מצאה את עצמה באיזשהו שלב הולכת בבוקר לעבודה שאין לה מושג איך היא נקלעה אליה – מטלמרקטינג, במקרה הטוב, ועד הטבעת תאריכי תפוגה על עופות קפואים, במקרה הפחות טוב. ולשלבים האלה בחיים, כפי שבטח למדת על בשרך, יש השפעה שלילית כמעט על כל תחום שאפשר לחשוב עליו.
מכה ראשונה: אני והביטחון העצמי
קרן מודה שהעובדה שאין לה תחום מקצועי לקום אליו בבוקר יצרה אצלה תסכול גדול, ופגעה קשות בביטחון העצמי שלה. "כבר הגעתי לגיל שהייתי צריכה לדעת מה אני רוצה לעשות בחיים, וחוסר הידיעה גרם לי להרגיש שדברים אף פעם לא יתקדמו", היא אומרת.
גם אצל נעמה, 24, הערפל המקצועי הותיר חותם בביטחון העצמי. "מכיוון שאני גרה עדיין אצל ההורים לא חששתי מהפן הכלכלי, אבל בהחלט הרגשתי שהערך שלי, גם בעיני עצמי וגם בעיני החברה, יורד כי אין לי כיוון", היא מודה. "בצבא שירתי בתפקיד סתמי. לקראת סוף השירות כולם אמרו לי ללכת לעשות פסיכומטרי ולהתחיל לתכנן את העתיד, וזה נורא הבהיל אותי. לא יכולתי לחשוב על משהו שאני רוצה ללמוד במשך ארבע שנים, ובטח שלא יכולתי לחשוב על תחום שאני רוצה להתמסר לו לכל החיים". גם נעמה וגם קרן מצאו את עצמן שקועות במצב של חוסר מוטיבציה ומצב רוח כללי ירוד.
"אכן, חוסר ביטחון תעסוקתי יכול להיות מתורגם לחוסר ביטחון עצמי", אומר הפסיכולוג ההתנהגותי מנשה היימר. "כשאדם מרגיש שאין לו כיוון הוא מתחיל לחשוב שאין לו יכולות, ואז מתחיל מעגל של חוסר ביטחון עצמי: 'אני לא מוצא תחום שאני ממש טוב בו, אני לא יודע לעשת כלום, אני לא יוצלח'".
"אנשים שנכנסים למעגל של חוסר ביטחון עצמי ורחמים עצמיים עלולים להישאב פנימה ולהתחיל לוותר על דברים שחשובים להם", מזהיר היימר. "אדם כזה יכול למשל לומר לעצמו 'למה להשקיע בלימודים, הרי גם ככה אין לי מושג מה ארצה לעשות', 'למה לצאת להכיר אנשים חדשים, אני סתם ארגיש לא נעים כשכולם ישאלו אותי מה אני עושה או ידברו על מקום העבודה שלהם'. חוסר ביטחון עצמי יכול להתבטא במגוון רחב של תחומים, ולכן מומלץ מאוד לטפל בגורם הנקודתי ולא לתת לו להתפתח ולהשפיע על תחומים נוספים".
אבל איך עושים את זה? איך מחזירים את הביטחון העצמי שהתפוגג? "חשוב לזכור שתחושה של שליטה וביטחון היא ברובה לא אובייקטיבית אלא סובייקטיבית", אומרת עינת גרוס, הבעלים של מכון מראות אסטרטגיה להכשרת מאמנים. "יש נשים שמסתובבות בתחושת חוסר ביטחון גם כשהן כבר בעלות תואר שלישי וניסיון של 25 שנה בתחום מסוים. כל הזמן יש להן תחושה שהן צריכות ללמוד עוד משהו כדי להתחיל להגשים את ייעודן ולהרגיש קביעות, קבלה מקצועית וביטחון. לעומתן יש כאלה בני 25 שחיים בתחושה שהם כבר יודעים הכול".
ההמלצה של גרוס היא להסתובב בעולם בתחושה של ידיעה, "בתחושה שאת יודעת שיש לך מה לתת ושאת יודעת מה את עושה ולמה. כדי להגביר את תחושה הזו חפשי את נקודות החוזק והעוצמה שלך. חפשי את הערך המוסף שלך בעולם ואת הייחודיות שלך. תחשבי על הפידבקים שקיבלת בימי חייך, על דברים שאמרו עלייך. תחשבי על תכונה דומיננטית שמאפיינת אותך, משהו שאת יודעת שהוא את. אם את טובה עם אנשים, למשל, שימי דגש על התכונה הזאת, ובמקביל נסי למצוא כיוונים תעסוקתיים מתאימים".
בנוסף, מבקשת גרוס להזכיר, "אי ביטחון תעסוקתי הוא מונח שהומצא במאה הקודמת, כשהקביעות הייתה המצב התעסוקתי הנורמלי. במאה הנוכחית אי ביטחון תעסוקתי הוא מצב קיומי עבור הרוב הגדול של האוכלוסייה". במילים אחרות: לא למצוא את עצמך זה כבר ממש לא כזה ביג דיל, אז תירגעי בבקשה.
מכה שנייה: אני והחבר'ה
הגר, 26, השתחררה מהצבא וחשה שהקרקע נשמטת מתחת רגליה. "סיימתי את הצבא והחלטתי שאני רוצה להיות זמרת", היא מספרת. "בתיאוריה זה היה טוב ויפה, אבל בשביל להיות זמרת צריך הרבה דברים שלא היו לי, כמו סבלנות לחכות להצלחה ומרפקים בשביל להשיג אותה. כשהבנתי שזה כנראה לא תחום שבוער בעצמותי מצאתי את עצמי נטולת כל כיוון, והתחלתי לעבוד בכל מיני עבודות, בעיקר מלצרות".
הגר מודה שחוסר הנוחות שלה עם היעדר הכיוון המקצועי בא לידי ביטוי בעיקר כשהייתה עם אנשים. "הייתי יושבת עם חברות בבית קפה וכל אחת מהן הייתה מספרת על צרות בעבודה או על אינטראקציה עם עובדים אחרים, ואני הרגשתי ממש לא קשורה. מה יכולתי לספר? שלקוח השאיר לי טיפ נמוך? ששוב הייתי צריכה לייבש את הסכו"ם בסגירה? הרגשתי מאוד תינוקית ולא מעניינת".
"החברה של ימינו באמת נוטה להגדיר אנשים גם על פי העיסוק שלהם, וכשאדם נודד ללא תחום או תעסוקה יציבה הוא יכול להיתפס כאדם לא מספיק טוב", אומר היימר. "ברגע שאתה חלק מחברה הישגית, ובעיקר כשהאנשים סביבך מציבים רף גבוה מאוד מבחינה תעסוקתית, אתה בקלות יכול להרגיש שלא עמדת בציפיות שלהם".
מכה שלישית: אני והוא
ברור שלמצב של אי ביטחון תעסוקתי תהיה השפעה אישית עלייך, אבל מה קורה כשאת נמצאת בזוגיות, או לחלופין מחפשת אחת? רויטל, 27, חשבה שהיא רוצה להיות קוסמטיקאית, אבל לאט לאט הבינה שזה לא הכיוון שמתאים לה. "אחר כך חשבתי להיות מאפרת או סטייליסטית", היא מספרת, "אבל הדברים האלה לא החזיקו אפילו שבועיים. ככה מצאתי את עצמי נטולת כיוון והתחלתי לעבוד בכל מיני עבודות סתמיות כדי להתפרנס. הורדתי כלבים לטיול, מכרתי מנויים לעיתון והייתי דיילת טעימות".
בין העבודות הזמניות לשיטוט בשוק העבודה הכירה רויטל את בן זוגה. "בהתחלה העובדה שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי לא הפריעה לקשר, אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שהוא ממש רוצה שאני אמצא את עצמי, ושבגללי החיים שלנו נמצאים בהמתנה. זה התחיל ברמיזות קטנות ושאלות חוזרות ונשנות על הכיוון שלי בחיים. השיחות האלה לא הגיעו אף פעם לשום מקום, כי לא ידעתי מה להגיד לו ואז היה פורץ בינינו ויכוח. בהתחלה הוא אפילו ניסח בשבילי קורות חיים ושלח אותם לכל מיני מקומות, אבל כשהוא ראה שאני לא מתלהבת משום דבר הוא עזב את זה ופשוט הפסיק לדבר איתי על העניין, אבל יכולתי לראות שהוא מתוסכל".
"בניגוד לציפיות, פעמים רבות במצב של חוסר עבודה משפחה ובני זוג אינם מקור לתמיכה", מסבירה גרוס. "לעתים הם מאוימים מהמצב לא פחות ממך. הם מושפעים אובייקטיבית מהמצב בדיוק כמוך, ולכן הם צריכים את יכולת ההנהגה שלך יותר מאשר את הפגנת החולשה. במצב כזה עדיף למצוא חברות ואנשים שיכולים לתמוך בך ממקום נקי ולא מאוים. בקשר הזוגי את צריכה להפגין ביטחון שאת ממשיכה לשבת במושב הנהג של חייך, ושלא הרפית מההגה".
מכה רביעית: אני והארנק
המכה הרביעית היא למעשה המכה המוחשית ביותר – זו שסופג חשבון הבנק שלך, שמשווע לתזרים בריא של הכנסות והוצאות. "כשמנקים את כל ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים מהמצב נשארת המשוואה הפשוטה של חוסר ביטחון כלכלי, או לחלופין תלות כלכלית בגורם אחר", אומר היועץ התעסוקתי יוסף אלמוג. "מצב זה מוביל אנשים רבים, ובעיקר נשים, לעשות פשרות בתחום התעסוקתי. הוויתור הזה יכול להוביל לתסכול, אבל חשוב לציין שמצד שני הוא יכול להוות זרז לקבלת החלטות. לא פעם אנחנו נתקלים באנשים שעשו החלטה שנבעה דווקא ממקום כלכלי ולא מאיזה אידיאל תעסוקתי, ופתאום מצאו שמדובר בתחום שהם נורא מתחברים אליו".
אחת הסכנות הכלכליות שאורבות במצב של חוסר ביטחון תעסוקתי היא כניסה לבולמוס של בזבוזים. נשמע לא הגיוני? נכון, אבל זה המצב. גרוס מספרת שהרבה נשים צעירות מתמכרות במצבים כאלה לקניות, כי הרכישות מאפשרות להן להידמות לפנטזיה שלהן על עצמן ולשכוח לרגע ממנהל/ת הבנק. בטווח הארוך הקניות האובססיביות האלה מתגלות כפתרון רע מאוד לבעיה, כי הן יוצרות הרס עצמי ותלות כלכלית בבני המשפחה ובן הזוג.
"פעולה היא הדרך הטובה ביותר לצאת מהערפול המקצועי", מסכמת גרוס. "הרבה אנשים מוצאים את מקור הפרנסה שלהם דרך היכרות אישית ופרוטקציה. כדי להגדיל את הסיכוי שתמיד תוכלי למצוא מקורות פרנסה ועבודה במהירות, פתחי לעצמך הון חברתי. הון חברתי מורכב מכמות האנשים שאת מכירה ושמוכנים לעזור לך ולספק לך מידע. את יכולה לפתח את זה באמצעות העמקת ההיכרות האישית עם אנשים, ובמיוחד על ידי נתינה מתמדת. נתינה מתמדת לאנשים תאפשר לך לפנות אליהם ולבקש מהם עזרה כשתצטרכי. החליטי כל יום להגדיל את הרשת החברתית שלך עוד קצת, על ידי הליכה לאירועים, קפיצה לחברים, השתתפות בפורומים וצ'טים באינטרנט והשתתפות במפגשי נטוורקינג".
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
Tags: טיפים פיתוח אישי שיווק
