בעקבות מלחמת יום הכיפורים נאמר המשפט: "יש רגעים בחיי אומה שההנהגה שלה נשאבת לתוך קונספציה שגויה, וצריך אומץ של מעטים, שנראים לעתים לא רלוונטיים, להתייצב ולהציג אלטרנטיבה אחרת"
פורסם: 22.9.15 צילום: וויקיפדיה (טנק ישראלי חוצה את תעלת סואץ)
על המשפט שלמעלה חזרו מתנגדי תוכניתו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, לתהליך ההתנתקות, והוא מאפיין מצבים מדיניים שנויים במחלוקת ו/או קשים, כמו זה שנאמר על תהליך קבלת ההחלטות של צה"ל לגבי מלחמת המפרץ השנייה.
אולם, מתברר כי תהליך השואב מקבלי החלטות לתוך קונספציה שגויה, אינו רק נחלתם של מדינאים וגנרלים. הוא מחלחל גם לארגונים כלכליים ומעכב את יכולתם להתמודד ולהרוויח יותר בשוק בו הם פועלים. בישראל, יתכן כי הנטייה להישאר באסטרטגיה קיימת של פירמה כלכלית, אינה נובעת רק מטבע האדם. אלא היא גם מושפעת מהיותנו חברה צבאית ושמרנית.
המאמר הנוכחי יראה, כי בחברות כלכליות העוסקות בתחומים ביטחוניים, אכן פועלות שתי ההשפעות האלו. בתחום העסקי הצומח ביותר במדינות המפותחות, תחום ביטחון הפנים, מתקשות חברות ישראליות למרות גודלן ולמרות הניסיון והיתרון היחסי שלהן בתחום, להציע מוצרים חדשים. זאת בעיקר ברמת הצרכן הבודד. למעשה השמרנות הביטחוניות והארגונית העסקית מחלחלת לחברות יצרניות ומונעת מהן להציע פתרונות ולמקסם את רווחיהן, למרות שפתרונות כאלה ידועים לעובדיהן.
ראשית, אסקור את הנטייה הטבעית של מנהלים בארגון גדול ובעל תרבות ארגונית מפותחת, להעדיף שמרנות על חדשנות, ואת הגברת הנטייה הזאת בממסד הפוליטי והצבאי. אעשה זאת באמצעות ספרם הקלאסי של ג'ניס ומאן, שתורגם לאחר מלחמת יום הכיפורים ביוזמת משרד הביטחון, כדי להסביר מדוע נלכדו מקבלי ההחלטות בקונספציה, ולא החליטו על סמך מידע שהיה מצוי בידיהם.
בספרם הקלאסי תיארו ג'ניס ומאן כי הקושי המסורתי של ארגון לוותר על ההתנהלות שלו, כיוון שכבר אינה יעילה, ולחדש את מהלכיו – נגרם מלחצים פנימיים של עמיתים על המנהל. הם יישמו תחילה את המודל שבנו לתחום הביטחון, והראו באמצעותו כיצד החלטות של נשיאי ארה"ב לצאת למלחמות במאה העשרים, נבעו מחשש מקבלי ההחלטות לחדש אסטרטגיות עקב לחץ של עמיתיהם. מתברר כי למרות שחלפו כחמישה עשורים מאז שפורסם מחקרם, הוא עדיין תקף ומסביר מדוע ארגונים ומפעלי יצור מתקשים לשנות את ההתנהלות הקיימת, לטובת התנהלות טובה יותר.
פרופ' מרקס תיאר בספרו את השפעה זו, כגורם עיקרי להפיכת הסכמי השלום שישראל חתמה עם שכנותיה בדור האחרון מאז קמפ דייויד, לשלום קר, ולהתמשכות תהליכי המו"מ לשלום בין ישראל לפלסטינים. שכן לדעתו, בשני הצדדים לוחצים מנהלי דרג הביניים על הממשלות לא לחדש את מהלכיהם. מאחר שבישראל עוצמת הממסד המדיני והביטחוני חזקה יחסית למדינות המפותחות, הנטייה השמרנית הטבעית בארגון מתחזקת, בעיקר בגלל היות רבים מהמנהלים פורשי צה"ל.
"האיכר שלא ידע שהוא מדבר פרוזה"
בעקבות אירועי 11 בספטמבר בארה"ב, נוצר יש מאין תחום עסקי חדש – תחום ביטחון הפנים. שיעור הגידול העסקי שלו גבוה משמעותית מתחומים אחרים. בעבר ציין סמנכ"ל המשרד לביטחון פנים האמריקאי כי חברות שיש להן טכנולוגיה מתאימה, ובפרט ישראליות, מתקשות לספק מוצרים חדשים ולענות על הביקוש וכי הדבר נובע מהקושי של החברות הביטחוניות הקיימות בהתחדשות. כדי לנסות ולעקוף את הלחצים הפנימיים, מרבות חברות לשכור יועצים שהם אנשי צבא ושלטון לשעבר, בהנחה שהם שיפתחו להם את הדלתות החסומות אצל מנהלים בממשל האמריקאי שיזמינו את המוצרים. אולם, לדעתו, הבעיה היתה ניהולית ובתוך החברות. את המצב הקיים באותן חברות הוא תיאר בעזרת דימוי של "האיכר שלא ידע שהוא מדבר פרוזה". כלומר, בדרך כלל באותן חברות כבר יש בשוליים טכנולוגיה שיכולה להתאים למוצר הנדרש. אולם, בגלל גודל הארגון, יש בו שמרנות רבה. בגלל שמרנות זו מעדיפים מנהלים לשכור יועצים. זאת בעוד שטכנולוגיה זו ידועה או קיימת אצל עובדיהם, אבל הם אינם מוכנים להכיר בכך, כאמור בגלל הלחצים הפנימיים.
במונחים מדעיים יותר, למשל, לפי ספרו הידוע של קון על מבנה המהפכות המדעיות, נדרש מנהל אותו ארגון לבצע החלטה על אסטרטגיה עסקית חדשה, במונחים של "תהליך של חשיבה מדעית", על מנת להשתחרר מעולם הלחצים והוועדים המונע ממנו להתחדש. קון מגדיר תהליך חשיבה כזה כמורכב משני מהלכים עיקריים עוקבים. מהלך ראשון הוא בדיקה מתמדת של יעילות הגישה הקיימת, המוסכמת כיום בתחום מוגדר. גישה זו מוסכמת, גם אם לא באופן פורמלי, על כל הפעילים בתחום, כיצד יש להתמודד עם בעיה מוגדרת. כאשר מתקבל ממצא חוזר ונשנה, כי הגישה הקיימת אינה יעילה יותר, עליו להתחיל לנסות לאתר או לבנות בעצמו גישה חלופית. גישה זו משתמשת בדרך כלל בשלב הראשון בטכנולוגיות ידועות, שהיו קודם שוליות וכעת הן מרכזיות. בעולם המדע תהליך זה מקובל. זאת למרות שגם בו הוא גורם לאנשים – שפרנסתם האקדמית תלויה בגישה קיימת, שלפתע יש יעילות ממנה – ללחצים ולחרדות.
ג'ניס ומאן טענו שעיקר כוחה של ההשפעה החברתית על המנהל הוא בהשפעה על תפקודיו הגופניים הפיזיולוגיים. בסדרת ניסויים הם חזרו והראו כי מנהל נכנע ללחץ ומעדיף שמרנות על התחדשות, כיוון שהחלטה אישית שלו על התחדשות, בניגוד לדעת חבריו, כרוכה בלחצים גופניים, שאין הוא מוכן בדרך כלל לשאת, לרבות בעיות לב ולחץ דם. לכן אדגים בהמשך המאמר כיצד ניתן להתניע התחדשות של תחום עסקי על פי קון, בתעשיית בטחון פנים, בעזרת תחום הפיזיולוגיה.
הטיעון הזה יכול להיתלות באילן גבוה, לפחות מבחינת עושרו, שכן ביל גייטס תיאר בספרו את תחום הפיזיולוגיה כסוד ההצלחה של חברת מיקרוסופט. לדעתו, התגברות החברה על בעיות נעשית בעזרת דימויים מן התחום הזה.
המודל של קון אכן יעיל ומסביר היטב מצב בו תעשיות אינן מסוגלות להתחדש, כיוון שכל העוסקים בתחום התכנסו לעבוד בצורה דומה, וכי דרך המוצא להתחדשות התחום גם היא יכולה להיעשות לפי קון.
בעבר נבחנו כל המחקרים שפורסמו על הערכת תרופות ללחץ דם גבוה באמצעות מדד של איכות החיים. בחנו את התרופות האלו, כיוון שהן התרופות הנמכרות ביותר למחלה יחידה. אין ביניהן הבדל משמעותי ביעילות שלהן וכולן יעילות. בשנות השמונים נוצרה אצל הרופאים ואצל חברות התרופות מוסכמה, כי מכיוון שכך, יש להעריך את השפעתן ולתמחרן על פי השפעתם על איכות החיים. לא אחת החלו להישמע השגות על יעילות הגישה הזאת. שכן התברר שמדד זה אינו מבחין בין הטיפולים בפועל. סיכום כמותי שנערך של כל המחקרים שהתפרסמו בתחום מצא כי מדד זה אינו יעיל, ויש להשתמש במדדים סובייקטיביים במקומו. התברר כי מדדים אלה היו אז ידועים, אך שוליים. מחקר שהתבצע על פי אותם מדדים הביא אכן לממצאים יעילים יותר על השוני בין השפעת טיפולים שונים. כל המחקרים החדשים הביאו בסופו של דבר את ועדת הרופאים האמריקאית להמליץ על הפסקת השימוש במדד זה לבדיקת איכות הטיפול. כך שהתברר כי מדד שנוסח על ידי קבוצת רופאים ויצרנים, ועיצב שוק ענק – לא התאים. הוא נשמר משך קרוב לשני עשורים, רק בגלל לחצים פנימיים בקבוצת הרופאים והיצרנים.
הטכנולוגיה קיימת, אך מתכחשים לה
במחקר אחר שנערך באחרונה, שאל אם גם בתחום ביטחון הפנים, ניתן להציע גישה עסקית חדשה, על בסיס טכנולוגיה קיימת. קיימת הסכמה כי בגישה הקיימת, תעשיות ביטחוניות ממשיכות לנסות ולפתח גלאים כמו שערים מגנטיים טובים יותר. אולם גישה זו יקרה ולא יעילה. יתר על כן, מחבלים קונים כל מוצר חדש היוצא לשוק ולומדים אותו. יש לזכור גם, כי את המטוסים ב-11 בספטמבר חטפו מחבלים עם נשק מאולתר ואולי אף ללא נשק כלל. כלומר, המוצרים שרוב החברות ממשיכות לפתח גם כיום, לא היו מגלים את האנשים האלה. לדעת המומחים בתחום, את המוצרים החדשים יש לפתח לשתי מטרות עיקריות חדשות: הגנה על תשתיות וגילוי כוונות עוינות של בני אדם.
התברר, כי ידע זה אכן קיים אצל יצרני טכנולוגיות שלא מודעים לכך. מתברר, כי יש ידע ומוצרים לאבחון חומרי נפץ באמצעות מצלמה, ולאבחון חשודים במצלמה. נמצא, כי מצלמות אינפרא אדום יכולות לבצע גם את שתי המטלות האלו. ניתן אף לשלבן בטלפון סלולרי לשימוש נגיש למאבטח הבודד בקניון במחיר סביר. אולם, ליצרני המצלמות, כמו ליצרני ומפעילי הסלולר, אין מודעות לכך שהטכנולוגיה הנדרשת לגישה החדשה שהתווה המשרד האמריקאי לביטחון הפנים, כבר קיימת גם אם בהקשרים אחרים. כלומר, הממצא הזה מאמת את טענת קון, גם בתחום תעשיות ביטחון הפנים. שכן, מתברר כי ידע וטכנולוגיה שיכולים לשמש כתשתית לגישה חדשה בתחום כבר קיימים, אולם ארגונים אינם מודעים או מתכחשים לו.
לסיכום, הנטייה הטבעית של ארגון לשאוב באופן לא פורמלי את מנהליו, כך שימשיכו את האסטרטגיה הקיימת, מוקצנת בישראל עקב השפעתו של הממסד הביטחוני ועקב הנטייה למנות למנהלי ארגונים כלכליים פורשי צבא. שמרנות פוגעת בביצועי ארגונים כלכליים, לרבות בתחום המתפתח של ביטחון פנים.
הנטייה הראשונית של הפירמות לשכור יועצים חיצוניים, אינה פותרת את בעיותיהם, כיוון שהיועצים מוכנים לפתור בעיות מול לקוחות חיצוניים בעוד שהבעיה היא פנימית. מודעות לכך שהפתרונות נמצא אצל העובדים ובתחומים אחרים ולא מובלטים, יכול לסייע למנהל להתמודד טוב יותר ולמקסם את רווחיו בשוק בטחון הפנים.
Tags: אסטרטגיה ארגון חדשנות ניהול תרבות ארגונית
