האמרה השחוקה טוענת שאם רוצים שהמשימה תתבצע יש לתת אותה לאיש העסוק ביותר, ואכן למצוא אנשים המשלבים מספר עיסוקים בחייהם אינו דבר חריג, אולם כשמדובר בשילוב עיסוקים הכולל התמחות ברפואה, ניהול עסק בין לאומי וכתיבת ספרות. השילוב נראה כמעט בלתי אפשרי

 צילום – אלעד רן;

הכירו את ד"ר משה כהן, רופא קרדיולוג, מתמחה בבית חולים איכילוב, בן 38 , נשוי לד"ר עדי רן כהן, רופאה המתמחה בגניקולוגיה ומיילדות,  אב לשלושה, טליה (2007), איילה (2008), איתן (2012) מקים ומייסד רשת מכינות בינ"ל ללימודי רפואה M.D. International Studies.   המאיישת שלושה סניפים: בישראל, בנו-יורק ובשוודיה,  סופר אשר הוציא לאור שלושה ספרים (הרביעי יפורסם בעוד כחודש) וקצין במילואים.

מה הסוד ?

צר לי לאכזב אותך לא נראה לי שמדובר בסוד, אני באמת חושב שהכול מתחיל ונגמר בתשוקה לדבר, הגדרת יעדים, ניהול נכון ותמיכה סביבתית.

התחומים נראים כרחוקים האחד מהשני, מדוע בחרת לעסוק דווקא בהם ?

האמת שבעיניי יש קשר הדוק בין התחומים.

עם שחרורי מצה"ל היה ברור לי כי אגש למסלול לימודי רפואה, בחרתי ללמוד באירופה, אשר שאבה אותי לקסם שלה, שם במהלך הלימודים גם קיבלתי את ההשראה לכתוב. המפגש עם אשתי עדי במסגרת לימודיי, הרקע הצבאי שלי כקצין ביחידה מובחרת והאווירה האירופאית סיפקו לי השראה לכתוב את הרומן הראשון  שלי 'בצער תלד' ( 2001 , בהוצאת גוונים) המספר  בלשון עבר על  אהבתו של דן צוער בקורס קצינים, למדריכתו, על רקע המציאות התובענית של בני העשרים בישראל. והשנייה, בלשון הווה, את צער לידת אהבתו של דן, סטודנט לרפואה בבודפשט, לבת כיתתו, בנופי העיר האירופאית.

עם תום הלימודים וחזרתנו לארץ, נחשפתי באופן אישי  למצוקה הרבה הקיימת בתחום הרפואה הציבורית ולימודי הרפואה בישראל. עם השתלבותי בבית החולים הרגשתי כי יש ביכולתי לסייע, מכאן הגיח הרעיון להקים מכינה ללימודי רפואה עבור סטודנטים ישראלים המבקשים להתקבל לפקולטות יוקרתיות ונחשבות לרפואה בחו"ל  הדורשות מבחני כניסה מורכבים.

בשנת  2006 הקמתי את הסניף הראשון של המכינה. ביקשתי לייצר פלטפורמה אשר תוכל  למקסם את הידע של התלמידים ולבסס תשתית רחבה במקצועות הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, האנטומיה והפיזיולוגיה. החיונית למעבר מבחני הקבלה ואף מקלה משמעותית את שנות הלימודים הפרה-קליניות.

מתוך מחשבה ברורה להכנה מיטבית של הסטודנטים כל מדריכי המכינה הינם רופאים, סטודנטים לרפואה ופרמדיקים והדגש הוא על מקצוענות והוראה באוריינטציה רפואית, המקיימים את הלימודים במכינה בשפה האנגלית, מתוך מטרה לחזק את הידיעה וההבנה של מונחים המקצועיים בשפת הלימוד של האוניברסיטאות. דבר שמוכיח עצמו . בנתוני הקבלה המרשימים של הסטודנטים שלנו.

מאז  הקמתה עברו במכינה ללימודי רפואה שלנו, מאות סטודנטים ישראלים אשר נסעו ללמוד בחו"ל.

במסגרת זו גם יצרנו שיתופי פעולה עם הפקולטות המובילות באירופה, כדי לקדם שם סטודנטים ישראלים, וכן לשלבם אח"כ במערכת הבריאות הישראלית בצורה הטובה ביותר – דבר שלא קרה עד השנים האחרונות, אז נדחקו הרופאים השבים מחו"ל למחלקות זניחות בפריפריה. היום בוגרים שלנו מאיישים את המחלקות הטובות ביותר בישראל, וגוברים פעמים רבות על בוגרי הפקולטות הישראליות.

ההצלחה הרבה של המכינה בישראל עודדה אותי לפתוח שני סניפים נוספים. האחד בשנת 2009 בשטוקהולם, שוודיה, והשני ב 2013  במנהטן, ניו יורק. כמו בישראל המוסדות מכינים את המועמדים ללימודי רפואה, רפואת שיניים ווטרינריה במדינות אירופה.

כיצד מצליחים לשמור על תפקוד שיא בכל אחד מהתחומים ?

בכל אחד מהתחומים אני עובד מול קריטריונים מאוד ברורים, ומשתדל לנהל כל פן בחיי באופן טוטאלי.

כאשר אני עם משפחתי , אני שם ב 100%, כאשר אני בבית החולים אני מקדיש עצמי לחלוטין ובאופן אבסולוטי לחולים ולמערכת, וכאשר אני במכינה, אני מקדיש את מרבית זמני לניהול אפקטיבי ובעיקר לבחירת צוות מקצועי אשר יכול לתמוך במערכת הזו בכל רגע נתון בצורה הטובה ביותר.

הקושי האמיתי מבחינתי הוא הנסיעות הנדרשות לחו"ל, אולם אני משתדל מאוד לפצות על הזמן הזה מיד עם שובי. מלבד זאת ללא התמיכה של זוגתי בוודאי שלא הייתי יכול להתפרס ולמצות את תחומי העשייה השונים.

הקשר עם עולם הספרות הוא קצת אחר,  משך שבועות ולעיתים חודשים רצות לי מחשבות על ספר חדש  בראש, אז אני מפנה לעצמי זמן נתון בו אני מקדיש עצמי לנושא הכתיבה, לאחר מכן חוזר ומשנה, אבל את עיקר הכתיבה אני עושה ברגע נתון. אפשר לקרוא לזה סוג של קתרזיס.

אבל גם פה ניתן לראות דפוס של קשר חזק לעולם הרפואה, את הספר האחרון שלי  "יוצר הרוח" ( 2013, הוצאת גוונים) כתבתי לאחר התבוננות ארוכה שקיימתי במהלך לימודיי בטיפולים פסיכיאטריים בחולים סכיזופרנים. המותחן מציג קרב מוחות בין חולה סכיזופרן לבין פסיכיאטר צעיר המתעלם מכל תמרורי האזהרה שמופיעים לאורך הטיפול הניסיוני אותו הוא מבצע בשם "מפגשים בכפר השוטים"; אגב, שיטת הטיפול מתבססת על התנסות המטופל בכלי הדמיון המודרך כצוהר כניסה לנפשו של אדם.

אז כמו שאתה מבין , אם אני רוצה או לא תחומי העיסוק השונים שלי משולבים להם יחדיו…

ד"ר משה כהן, צילום : אלעד רן

מהיכן מגיע הדרייב ?

אני באמת חושב שעשייה גוררת עשייה, וכמובן שגם הצלחות או אירועי שיא משפעים מאוד ותורמים לתחושת מסוגלות ורצון להצליח שוב. עם כישלונות אני מאמין שמדובר בסיפור קצת יותר מורכב, באופן אישי כישלון גורם לי ללמוד את הנושא טוב יותר ולנסות להשיג הצלחה בפעם הבאה. ממש כמו תוכנית קרב מסודרת המבקשת לכבוש יעד.

יחד עם זאת, ברור לי שלרבים כישלונות יוצרים חוויה הפוכה הגורמת להם למשוך ידם מהנושא ולא להתקרב אליו שוב.

אבל אם באמת ננסה להוריד את זה לרמה הבסיסית אני חושב שכל תחום ממלא אותי באופן אחר. למשל, התחום הרפואי בו בחרתי לעסוק, קרדיולוגיה , הינו בעיניי לב ליבו של מקצוע הרפואה. בכל תורנות כמעט אני נפגש עם מצבים מסכני חיים, הידיעה שלכמה רגעים יש לך היכולת להשפיע, לקדם ולסייע לאחר באופן משמעותי כל כך גורמת לי להגיע לבית החולים בתחושת שליחות אמיתית.

בתחום הכנת הסטודנטים הישראלים ללימודי רפואה איכותיים באירופה, ברור לי שבשבע השנים האחרונות המכינה, דרכה עוברים כ-40% מכלל הסטודנטים הישראלים המבקשים ללמוד רפואה בחו"ל, מהווה כרגע גורם משמעותי בהפחתת מצוקת כוח האדם הרפואי הגוברת בישראל.

משך כל זמן פעילותינו אנו שומרים על קשר רציף עם הסטודנטים שלנו באירופה, ופועלים רבות במסגרות שונות כדי לסייע לשלבם עם חזרתם במחלקות המובילות בבתי החולים המובילים בישראל. מבחינתי מדובר בעיסוק מתמיד בחיי אדם, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף.

כיצד סביבתך הקרובה והרחוקה מגיבה לאינטנסיביות של פעילותך ?

תראה, זה לא פשוט. המשמרות בבית החולים הינן ארוכות, ובנוסף אני מוצא עצמי נוסע רבות לחו"ל על מנת לפקח ולוודא את איכות השירות שאנו נותנים במכינות שלנו.

מי שהכי תומכת וניתן לומר נושאת בעול, הינה המשפחה, אולם אני מאמין כי אני מגדל את ילדיי למציאותש רק תתרום להם בטווח הרחוק. אני, וגם אשתי, מדגימים להם איך נראה להגשים חלומות , וכי כל חלום דורש השקעה, מאמץ ולפעמים הקרבה.

אני מאמין כי ילדים הגדלים לתרבות משפחתית כזו, בה מצד אחד הורים יוצרים את הסביבה התומכת והמטפחת הטובה ביותר אותה הם מסוגלים להעניק, בשילוב דוגמה אישית של עשיה ופעילות משמעותית, יקבלו את הכלים הדרושים  והאומץ להגשים עצמם בעתיד.

יש עוד חלומות לעשייה חדשה?

תמיד. בימים אלו אני עובד על מיזם אינטרנטי בינ"ל גדול ומשמעותי, שאני מקווה שיוביל לשינוי אמיתי אבל זה כבר לראיון אחר.

Tags:  אחריות חברתית ניהול ניהול ידע ניהול פרויקטים תרבות ארגונית