
בעידן ה-"4 ב-100" לכתוב ספר זה פרוייקט מורכב עוד יותר מבעבר. לכבוד פתיחת שבוע הספר, שוקי שטאובר משתף את קוראי סטטוס בתהליך הכתיבה של ספרו החדש, מסתבר שקל זה לא…
בעידן ה-"4 ב-100" לכתוב ספר זה פרוייקט מורכב עוד יותר מבעבר. לכבוד פתיחת שבוע הספר, שוקי שטאובר משתף את קוראי סטטוס בתהליך הכתיבה של ספרו החדש, מסתבר שקל זה לא…
מאת: שוקי שטאובר, צילום: shutterstock
פורסם 05/06/13
מה הסיפור שלי?
כבר מזמן ידעתי שיש שיטה כזו, מימון המונים; מה שלא ידעתי שיש בארץ פלטפורמה שמאפשרת את הדבר, גם לא התעניינתי בנושא. את רוב הספרים שלי הוצאתי לאור בעצמי. ספרי ניהול ועסקים שחלק מהם נוצר במסגרות מגוונות של שיתופי פעולה עם ארגונים. כך אני מצליח להתפרנס מכתיבה, לא דבר מובן מאליו לכותבים בעברית.
כסף גדול? לא. איכות חיים? בהחלט כן.
לכתוב ספר אחר, כי בא לי
לפני כשנה החלטתי לכתוב ספר אחר, שיביע יכולות כתיבה אחרות, של חריזה ושעשועי מילים המשולבים עם תפיסת החיים והניסיון המקצועי שלי – מרקחת שתכלול גם תובנות מאוצר חוכמת העולם. שלד הסיפור הוא דרך התפתחותו האישית והמקצועית של אדם צעיר המגיע למעלת מנהל בכיר ומוערך. החלטתי לספרו בשני ספרים. הראשון, כמשתמע משמו, "START", יתאר את תחילת הדרך ואילו השני, גם הוא כמשתמע משמו "UP", יתאר את שלבי עלייתו במדרגות הקריירה.
כל ספר יפנה לאוכלוסיה שונה, כך תכננתי. וכשיעמדו יחד על המדף יהיו ל-START UP, בשביל המגניבות.
הצלחה מובטחת, אלא מה?
לאחר שסיימתי לכתוב את "START" התקשרתי עם ידידי, המאייר המוכשר צבי פדלמן, ויחד גיבשנו את העטיפה ואת עשרות האיורים הצבעוניים המלווים את סיפורו של יוני. הנחתי ש-"START" יהיה סיפור הצלחה. ספר חביב שמיועד לקהל הרחב, וגם כזה שאוכל למכור אותו כספר מתנה לארגונים רבים שמנהליהם כבר נחשפו לספרים הקודמים.
את מדיניות ההפצה בחנויות לא שיניתי – "START", כקודמיו, לא יימכר בהנחות ובמבצעים.
מסתבר שהמחבר אהבל
"START" הופק במחיר גבוה. תוצאת שילוב פורמט מיוחד עם כריכה קשה ואיורי צבע. לא הדאיג, שיעלה יותר. תמיד קבעתי רף גבוה של איכות הפקה. מקצועיות קודמת למסחריות. מה גם שאנשים המשלמים על ספר שאינו זול ובמחיר מלא זכאים לקבל את הטוב ביותר. אז נרוויח רק על המהדורה השנייה. לא נכביר מילים, לא הייתה טעות שיווקית שלא עשיתי. הסנדלר לא רק הלך יחף, אלא על קצות האצבעות. ביטחון עצמי מופרז? שאננות תמוהה? לאל פתרונים. מי שקרא את הספר נגנב עליו, רק שמספרם של אלו היה מועט יחסית.
עוד על אהבליותו של המחבר
למה לפרט רצף טעויות אם ניתן לסכם אותן במשפט אחד: לא מוכרים ספר מחורז ומאויר כמו ספר ניהול. כי אם מוכרים אותו כך, לא מוכרים. אז הייתי קצת עצוב אבל המשכתי הלאה, היו ספרים אחרים בקנה. למשל, ספר על הנדסת מערכות בשיתוף הטכניון. אתם מבינים את הנקודה? מחבר עם מיתוג מסוים (נראה לי שמהטכניון לא פנו אלי בשל יכולת החריזה) חושב שבקלי קלות יעשה סוויץ' כי בא לו לכתוב ספר קליל, והעם יבוא בהמוניו ויתנפל על המוצר החדש. הרי אם מישהו כזה היה בא להתייעץ אתי הייתי בוחן אותו בדאגה – על יחפנותו של הסנדלר הרי כבר דברנו.
לקיים הבטחה או להפסיד עוד כסף?
עכשיו צצה לה בעיה נוספת: בגב בעטיפה של "START" מוצהר שזהו חלקו הראשון של הסיפור. מה עם החלק השני, עם "UP"? חלקו אמנם כבר כתוב, אבל לשרוף שוב עשרות אלפי שקלים? זה לא הגיוני, יש גבול. מצד שני, הבטחתי, יצרתי ציפייה. לפחות בעיני עצמי אני אדם רציני. אם הבטחתי חלק ב' צריך להיות חלק ב'. אנשים לא נרדמים בלילה מהסקרנות מה קרה עם יוני. יש לי אחריות.
דילמה.
על פשפשים ונמרים
ואז הגיע הפרויקט של עוזי וייל, שמכר את ספרו בדרך זו. פתאום ראיתי את האור – גיליתי שיש פלטפורמה מקומית למימון המונים, אתר בשם "הד-סטארט". רגע, לא נולדתי אתמול, עוזי וייל אני לא. האיש מפורסם; עוד מימי "השער האחורי" של עיתון "העיר". יש לו אלפי עוקבים בפייסבוק. כל גיהוק שלו מייצר 400 לייקים בממוצע. איפה החשיפה שלו ואיפה שלי? פשפש מול דוברמן נאצל. כותב לקהלי נישה של מנהלים, שרק לאחרונה החל את דרכו בפייסבוק, מול אושיית כתיבה ציבורית ונמר רשת אימתני.
כמו כפפה ליד
מצד שני, אני אוהב את הרעיון. הרשת מאפשרת לדלג מעל מתווכים; ובעולם הספרות, בו פועלים שני שחקני תיווך מרכזיים – ההוצאות לאור וחנויות הספרים – זה דילוג נחשוני שמתאים לי כמו כפפה ליד. יצרתי קשר עם "הד-סטארט". הסבירו לי איך זה עובד. אמרו שהם לא מקבלים כל פרויקט, אלא רק כזה שהם מעריכים שיש לו סיכוי להצליח. אהבתי את הגישה של תשלום רק במקרה של הצלחה. גישה לא שגרתית בשוק הספרים הסוער.
כתבתי ספר, משמע אני קיים
מדינה זערורית זו מוצפת בכמות בלתי נתפסת של עסקים שמציעים שירותי הפקה והפצה לכל מי שחשקה נפשם לכתוב ספר ולהוציאו לאור. עסקים אלו נסמכים על צורך נפשי עז של רבים מאזרחי המדינה היודעים קרוא וכתוב להוציא לאור ספר ששמם מתנוסס עליו – "כתבתי ספר, משמע אני קיים". משום שמדובר בצורך רגשי ניתן גם לגבות מהכותב הנלהב תשלומים שכלולים בהם שולי רווח גבוהים. ספר טוב או ספר גרוע, ספר מצליח או ספר שכשל שיווקו, אחת היא לאותם עסקים שאינם נוטלים שום סיכון (אני לא מכנה אותם "הוצאות לאור", כי הוצאות לאור גם לוקחות סיכון) – הכותב הנרגש משלם בכל מקרה, על כל בדל שירות שניתן לו.
הצלחתך הצלחתנו
"הד-סטארט" עובד אחרת. אם הצלחתי לגייס דרך האתר את הסכום שנקבע כיעד הגיוס, האתר גובה 6% ממנו; לא הצלחתי, לא נגבה כלום. בבחינת "הצלחתך הצלחתנו, אי הצלחה שלך היא גם אי הצלחה שלנו". אוהב את הגישה גם משום שהיא נגזרת מתפיסת-על של מימון ההמון לפיה מתבטל כמעט לגמרי מרכיב סיכון ההשקעה המוקדמת – וכך מתייתר הצורך במתווך, כמו הוצאה לאור, שלוקחת סיכון ובתמורה נוטלת חלק נכבד מההכנסות.
הם מאמינים בספר ויש להם אינטרס שיצליח
ובמיוחד אני אוהב את הגישה משום שבבסיסה גלום המסר החשוב ביותר:
– הם מאמינים בספר ויש להם אינטרס שיצליח.
– מרחק שנות אור מאותה תפיסה מסורתית של עסקי הפקה והפצה המשתיתים פעילותם על העיקרון הנלוז:
"הצלחת – הרווחנו, נכשלת – הרווחנו".
– אין פלא שבמחוזותינו מסתובבים המוני מחברים מתוסכלים שבמחסן ביתם נערמו ספרים שכתבו בדם ליבם ועבור הפקתם שילמו במיטב כספם.
– אולי יחלקו קצת לחברים, גם זה משהו.
מה הסיפור של עוזי וייל?
התכוונתי להמשיך את ההתפתחות הכרונולוגית של המסע. תיארתי את תחילת הקשר עם אתר "הד-סטארט". הזכרתי גם את הפרויקט של עוזי וייל כדבר שעורר אותי לצאת למסע, והנה פתאום התפוצצה הרשת בגלל שספרו של עוזי יצא לאור והופץ לחנויות בהוצאת "מודן". וויי וויי וויי איך שהוא חטף מכותבות דעתניות כמו אסתי סגל ואריאנה מלמד. הן טענו שהוא הזיק בכך לכל השיטה של מימון המונים, לבטח לאלו שמבקשים להוציא לאור ספרים בדרך זו. גם אני קיבלתי מיילים ברוח זו.
עוזי עשה טעות חמורה, אני לא בטוח שבכוונה
האמת, גם אני תמכתי בספר שלו. גם כי אני זוכר לו את חסד ימי השער האחורי וגם כדי לעודד את השיטה. שתי סיבות מצטברות, לו הייתה מתקיימת רק אחת מהן לא הייתי תומך. יש לי תחושה שיש עוד רבים אחרים שזה היה השיקול שלהם. למה? כי הוא עושה היגיון.
עוזי כתב בתגובה ב"וואלה" כי "אין לי אלא להתנצל בפני מי שחשב שדרכי הוא דופק את הסיסטם. מי שקנה את הספר לא בגלל שהוא אוהב לקרוא אותי, אלא בגלל שהוא רצה להשתתף במרד חברתי, אני משתתף בצערו".
גילוי נאות
זו תגובה לא ראויה, בטח כתב אותה בלחץ. עוזי היה מחויב בגילוי נאות. כשביקש לגייס את ההמונים היה עליו להגיד במפורש שהספר ייצא לאור בהוצאת "מודן" – "מודן" שותפה בצומת ספרים, הרשת שהובילה את מבצעי ה-4 במאה שנגדם יצא עוזי במחאה כשפנה להמונים. כאשר מישהו שומע מחאה מסופר בעל אופי חתרני נגד רשת ספרים מובילה הוא לא מעלה על דעתו שהמוחה במקביל מוציא את ספרו לאור באמצעות אחד מבעלי הרשת.
קשה לי לכתוב את זה, אז מה?
קשה לי לכתוב את הדברים כי במקרה זה אני לא מביט מהצד. הרי בעצם ימים אלו רץ הפרויקט שלי (גילוי נאות – בינתיים לא בהצלחה, אבל נראה מה יהיה בהמשך) באותו אתר. ב"הד-סטארט" ידעו שהספר של עוזי יוצא לאור בהוצאה רגילה. הם טוענים שעוזי אמר זאת במפורש כשפנה לציבור. זה נכון, רק שהציבור הבין ש"ההוצאה הרגילה" היא הוצאה עצמית שלו. בכל אופן כך אני הבנתי ולכן תמכתי. כעת יש לעוזי ול"הד-סטארט" דילמה לא פשוטה. מתבקש שיציעו להחזיר את הכסף למי שמרגיש שהוטעה. מצד שני, זה מסוכן, ממגוון סיבות. לא יודע כיצד ינהגו, נחכה ונראה.
בכל מקרה, חיים מעניינים.
אני מקבל הוראות הפעלה
אוקיי, אז חוזרים למסע. בעצם עצרנו בזה שנוצר קשר ראשוני ביני לבין האתר "הד-סטארט". הם ביקשו שאשלח דראפט של הרעיון. שלחתי. בדקו וחזרו אליי תוך ציון שהם שמחים על שיתוף הפעולה ושזה כבוד מבחינתם. שמחתי גם אני, הרי הם לא מקבלים כל אחד והנה אותי קיבלו וזה עוד עושה להם כבוד, "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה…?"
שלחו לי הוראת הפעלה: איך להעלות את דף הפרויקט בתוך האתר. גם נתנו גם עצות איך לנהל את הקמפיין. אמרו להכין סרט וידאו "כי זה מה שמוכר".
יופי.
הגורו אמר את דברו
לכתוב קל לי, להכין סרט וידאו זה קצת יותר מורכב. אבל יש לי מצלמת אינטרנט טובה – במוצרים שמשמשים אותי בחיי היומיום אני לא חוסך. אמרו לי (בעצם כתבו לי, הכול בדוא"ל): "אתה צריך לגעת ברגש של התומך הפוטנציאלי, שיתחבר אליך". טוב, רוצים רגש תקבלו רגש. הקלטתי סרט של למעלה מחמש דקות שמספר את מה שכתבתי בפרק א' ו-ב' של המסע. נראה לי טוב, הוידיאו. העליתי ליוטיוב ושלחתי ל"הד- סטארט" לשמוע דעתם. כתבו לי "בסדר". שלחתי לעוד אנשים וגם לידידי, גורו הרשת אליאב אלאלוף.
"משעמם", פסק הגורו קצרות, ו"ארוך מדי".
חזרתי ל"הד-סטארט": "הגורו אמר שהסרט משעמם". "אז תעשה סרט אחר", המליצו ביבושת, "קצר יותר". אלו חברה קצרים וענייניים, יש להם עוד פרויקטים על הראש.
יש סרט
למה להאריך אם אפשר לקצר? להתחיל לספר לכם שעשיתי לפחות עשרה סרטי ניסוי? לגלות לכם שניפחתי את השכל לכל מיני חברים כדי לשמוע את דעתם? לשתף בהתחבטויות של איזו דעה לקבל כי חבר אחד חושב ככה וחברה אחרת חושבת הפוך? לא. לא אספר לכם את כל זה, למה להטריח.
בסוף יצא סרט לשביעות רצון הרוב. קליל, מחורז. יענו, סרט יוטיובי שאולי יסייע לגייס תומך או שניים… "או חמישים", אם נצטט גדולים ממני (הגשש החיוור, לטובת אלו שאינם בקיאים במקורות). "הד-סטארט" זרמו עם הקצב שלי, החליפו סרטים בדף הפרויקט והמתינו בסבלנות יחסית: "תעלה עם הפרויקט שתרגיש נוח", כך כתבו לי.
Tags: שוקי שטאובר