בביקורנו האחרון בארה"ב, התארחנו בפיטסבורג בביתו של בננו, החי שם עם רעייתו ובנו. מידי בוקר יצאנו ברכבו לאתרי התיירות והאטרקציות המקומיות, מצוידים במפות ואינסטינקט התמצאות. בבוקר צח אחד שמנו פעמינו ברכב ל"סטיישן סקוור" המפורסם לבילוי יומי. תוך כדי שאנו מצייתים לחוקי התנועה האמריקאים, שכל כך שונים מהחוקים הישראלים, כגון פניה ימינה באור אדום, פניה שמאלה […]
בביקורנו האחרון בארה"ב, התארחנו בפיטסבורג בביתו של בננו, החי שם עם רעייתו ובנו. מידי בוקר יצאנו ברכבו לאתרי התיירות והאטרקציות המקומיות, מצוידים במפות ואינסטינקט התמצאות.
בבוקר צח אחד שמנו פעמינו ברכב ל"סטיישן סקוור" המפורסם לבילוי יומי. תוך כדי שאנו מצייתים לחוקי התנועה האמריקאים, שכל כך שונים מהחוקים הישראלים, כגון פניה ימינה באור אדום, פניה שמאלה באור ירוק תוך מתן זכות לרכב הבא מולך ועוד, מצאנו עצמנו סובבים סחור סחור בעיר השוכנת על שלושה נהרות ועם 400 גשרים. הזמן חולף, מאבדים סבלנות, ועדין לא הגענו ליעדנו ואנחנו חורשים את העיר, עולים ויורדים גשרים, חוצים צמתים, מציצים במפה אבל האמת היא שהלכנו לאיבוד.
בייאושנו המתמשך חצינו את אחד הצמתים כשאנחנו מקפחים את זכותו של הרכב הבא ממול וממש "חתכנו" אותו. לרוע מזלנו אותו רכב היה ניידת משטרתית. כהרף עין שמענו סירנה קולנית, ראינו אורות כחול/אדום מהבהבים והניידת דולקת בעקבותינו. עצרנו בשולי הכביש מיד ושחררתי את חגורת הביטחון כשאני ממתין ברכב לשוטר שלא אחר להגיע. השוטר הפועל תחת הנחיות הזהירות במגע עם "עברייני חוק" נעמד מאחורי החלון שלי כשהוא מבקש רישיון נהיגה ושואל מדוע אינני חגור והאם אני מבין למה הורדתי מהכביש.
תוך כדי שאני שולף את רישיון הנהיגה הישראלי שלי, אנחנו פוצחים בהסברים וגמגומים שאנחנו תיירים והלכנו לאיבוד. בהתנצלויות אין ספור אנחנו מספרים שכבר שעות אנחנו מסתבכים בתנועה ולא מצליחים להגיע ליעדנו ב"סטיישן סקוור".
השוטר שהודה בפנינו שמעולם לא נתקל ברישיון ישראלי, תהה מדוע אין לי רישיון בינלאומי ובכלל מי הוא בעל הרכב?
נתבקשנו להמתין ברכב לגזר דינו עד שילך לניידת שלו לבדוק את בעלות הרכב ופשר רישיון הנהיגה. לאחר דקות ארוכות של חרדה חזר אלינו השוטר כאשר בשורה בפיו. אכן הרכב בבעלות בננו וברישיון שלי מופיע אותו שם משפחה. נשמנו לרווחה אך עדין לא ידענו מה העונש על העבירה שביצענו. ואז למרבה הפלא תהה השוטר לאן בעצם רצינו להגיע. "סטיישן סקוור" אמרנו בגמגום. "אתם בצד השני של הנהר", אמר וניסה להסביר לנו כיצד להגיע, אך עד מהרה הבין שזה ממש מסובך ולפתע הפטיר:"אתם יודעים מה, אני אקח אתכם לשם, פשוט סעו אחרי", נכנס לניידת, עקף אותנו ונסע לפנינו כאשר אנחנו צמודים אליו.
וכך לאחר למעלה מרבע שעה, בליווי משטרתי צמוד, הובלנו למחוז חפצנו.
ב"סטיישן סקוור" חנה השוטר בצד ואותת לנו לעצור, יצא מהניידת ואמר לנו:" הנה הגעתם" ותוך כדי ספק הומור ספק נזיפה המשיך, "בפעם הבאה כשאתה חותך רכב, שים לב לפחות שזו לא ניידת משטרה".
תוך כדי הפרידה ממנו שלף כרטיס ביקור שלו והגיש לי כאשר הוא מייעץ לי "אם תלכו שוב לאיבוד או תקלעו לצרה כלשהי, תתקשרו ואבוא לחלץ אתכם". נופף בידו לשלום ונעלם.
נותרנו משתאים ונפעמים לנוכח אדיבותו ועזרתו יוצאת הדופן של השוטר ונצרנו את כרטיסו למשמרת, כאות ומופת להתנהגות מרשימה של איש חוק.
- כרטיס הביקור של השוטר מפיטסבורג
