הפילים השקופים מורכבים מהזהויות הלא מדוברות שמרכיבות את הצוות
פורסם: 24.9.20 צילום: יח"צ
בכל צוות יש פילים שקופים שלא מדברים עליהם. הם שם, פועלים באופן סמוי מתחת לפני השטח, מטרפדים את עבודת הצוות, מקלקלים את האווירה במשרד, מעכבים התקדמות משותפת ויוצרים תסכול אישי וקבוצתי ככל שלא מצליחים לראות אותם ולהתייחס אליהם. לפעמים הם מורדמים, כביכול אינם מפריעים, עד שקורה משהו, ובהבזק של שנייה הם נכנסים לפעולה, ואין לכם מושג מה קרה ולמה.
הפילים השקופים מורכבים מהזהויות הלא מדוברות שמרכיבות את הצוות. גדלנו על אשליה שהדרך לייצר שותפות במשימות העבודה עוברת דרך מחיקת הזהויות השונות, ביצירת אופי אחיד של עובד חברה המזוהה עם מטרות הארגון –בדומה לתבנית הילדים הצברים שניסו ליצור באמצעות כור ההיתוך עם קום המדינה. רק שהמודל הזה לא באמת עובד, כפי שמשתקף באופן עוצמתי כרגע עם התהוות משבר הקורונה: גיוון ושונות אנושית דורשים ניהול, הכלה והכוונה מושכלת: העמדת פנים שכולנו אותו דבר מטפחת פילים שקופים ומובילה לכאוס.
קשר אנושי, תקשורת יעילה, השראה ויצירתיות הם המרכיבים של עבודת צוות מיטיבה, הנשענת על בניית מערכת יחסים מכבדת, מתוך אמפתיה והערכה הדדית. צוות המבוסס על עקרונות אלה ישכיל לעבוד יחד מול האתגרים של מציאות מורכבת ומשתנה – בשותפות ולא בתחרות. תחושת השייכות לצוות כזה תניע את העובדים אל מטרה משותפת, אבל היא תלויה בהתמודדות מושכלת עם הפילים השקופים.
המסרים הסמויים שמקבלים העובדים מההנהלה ומהעמיתים הם רבי עוצמה, לעיתים מבוססים על דעות קדומות וסטראוטיפים ולא על ניסיון אישי מול העובד: כאן נכנסים לפעולה הפילים השקופים:
"ניסיונה בעבודות שונות לימד את רחל ש'תמיד יהיה ספק, אולי את לא יודעת מאה אחוז, את רואה את זה, תמיד ישימו אותך בצד, תמיד את במירכאות…' "
הציטוט הזה והבאים אחריו הם מתוך מחקר איכותני נרטיבי חדש על משפחות יוצאות אתיופיה בישראל, הכולל השפעת חוויותיהם במציאות הישראלית על הקשר הבין דורי ותפיסות לגבי שייכות וזהות. המחקר האיכותני עובד לספר העיון שלי "דורות של תקווה – מסורת והעברה בין-דורית עם העלייה מאתיופיה" (בהוצאת פרדס 2020).
גדלתי על התפר הבין תרבותי (אמא ניצולת שואה ואב לא יהודי) חוויתי מעברים רבים בין ארץ הולדתי, אנגליה, לארץ השתייכותי, ישראל. יצרתי משפחה רב-תרבותית משלי, עם בן זוגי שעלה מאתיופיה, וכל חיי התמודדתי עם שאלות של זהות ושייכות – שאלות שמתחילות בבית אבל מתעצמות אל מול חוויות של הדרה או קבלה חברתית מחוצה לה. את ספרי הראשונים כתבתי עבור ילדי כתגובה לחוויותיהם כילדים כהי עור במציאות הישראלית, הם היו ספרי הילדים הראשונים בעברית עם דמויות חומות, ומשמשים גם היום לחינוך להכלה וקבלה של המגוון האנושי בבתי הספר. כשילדי גדלו, חוויתי על בשרי כמה קשה להורים דור ראשון בארץ לשמש עוגן ומגן יציבים ומועילים לילדיהם הצברים. ראיתי תוצאות קשות של השבר בתקשורת בין הורים לילדים במשפחות העולים שהכרתי, כאנתרופולוגית ומנחת הורים, הבנתי שיש כאן תופעה שראוי לחקור אותה ולהבין אותה לעומק.
"האם בשוק העבודה הישראלי אדם נמדד על פי יכולותיו ומקצועיותו, או קודם כול על פי צבע וזהות? רבים [מהנחקרים] נתקלו במסר סמוי מהסביבה, וממקומות עבודה, ולפיו בשל היותם יוצאי אתיופיה לא סומכים על הידע, היכולת או המקצועיות שלהם. הצורך להוכיח את עצמם שוב ושוב מתסכל, כמו שמציינת הבטם: 'אני מרגישה הרבה פעמים שאני מוכיחה להם שאתיופים הרבה יותר מוכשרים ממה שהם מדמיינים. אני לא ישראלית מבחינתם. הרבה פעמים אני מגיעה למשרד, משתתפת בישיבות, ואני צריכה להיות הרבה יותר רהוטה והרבה יותר מקצועית משאר האנשים. כי בוחנים אותך במיליון עיניים. במיוחד כשאת מדברת בנושא שלא קשור לאתיופים. אז את חייבת לדעת בדיוק מה את עושה.'
הבטם (שם בדוי) התקדמה יפה לתפקיד ניהולי במשרד ממשלתי בזכות כישוריה האישיים, אבל יחס עמיתיה לעבודה מכרסם בביטחונה האישי ומכביד עליה מאוד:
"הצורך להפריך את הדעה הקדומה שאתה 'לא יודע', אכן מתיש ומתסכל. להבטם מסקנה ברורה: 'את אתיופית. הדימוי לגבייך הוא מינוס עשר. את צריכה לעלות, לעבוד קשה להגיע רק לאפס. הדימוי שלהם לגבי אתיופים הוא המנקות, ויש לך עבודה קשה מאוד להוכיח את ההפך, שאתיופיות הן לא רק מנקות.'"
גם חיבה מופגנת לעדה, בניסיון לאזן תופעות של גזענות, לא מפצה על התחושה:
"לא את החיבוק המאולץ של חברה ישראלית מתייפייפת מבקשות מעיין והבטם, אלא יחס שווה ככל אדם, ללא התעסקות מתמדת ב'אתיופיות' שלהן. הן מבקשות שיבחנו אותן במקומות העבודה על פי מקצועיות, יעילות וחריצות, ללא אמירות מיותרות על כמה שאוהבים את האתיופים."
העיסוק המתמיד במוצא האדם, הכל כך נפוץ בארץ, כאילו המוצא משקף את מהות הזהות העיקרית (ובעקבותיו ניתן להסיק מסקנות נוספות על האדם) פשוט מתסכל:
"הבטם אומרת, ש'הישראליות שלי נסדקת, כשאנשים דואגים להזכיר לך שאת אתיופית, בעצם, עם כל הכבוד לזה שאת מרגישה ישראלית.' תזכורת מתמדת זו ל'אתיופיות' מותירה את הבטם בתחושה ש"דוחפים אותי החוצה". זה קורה גם כשמחמיאים לרהיטות הדיבור שלה: 'אומרים שהעברית שלי ממש מדהימה. 'אוי את רהוטה כל כך!…' זה פשוט מבורות… אם היית פוקח את העיניים ומרים את הראש ומסתכל סביבך יש פה הרבה אנשים מכל מיני צבעים…' "
אז מה הכוונה בהתמודדות מושכלת עם הפילים השקופים, וכיצד יוצרים מציאות מכילה, מקבלת ומעריכה גיוון אנושי במקום העבודה? התשובה נמצאת ביכולת לראות כל אדם בתוך מגוון ההקשרים בחייו (ולא רק ההקשר העדתי או התרבותי) ובפיתוח מודעות עצמית לדעות הקדומות ולסטריאוטיפים שקיימים אצל כולנו. האינטראקציה שלנו עם אנשים מבוססת על תפיסת המציאות דרך העיניים שלנו: כל אחד מאתנו למד להתבונן בעולם דרך פרדיגמה מסוימת – שהתגבשה בתוך זמן ומקום מסוים. ההתפתחות המקצועית שלנו כוללת התבוננות פנימה: אל הנחות היסוד שלנו, אל המודעות שלנו להקשרים בהם התעצבה השקפת עולמנו, ואל ההקשרים בהם עוצבו השקפת העולם של העמיתים שלנו. ההקשרים האלה כוללים תרבות, דת, מוצא, מגדר, גיל, לאום, הקשרים פוליטיים ובריאותיים, חברתיים וכלכליים. כל אחד מאתנו עוצב בהקשרים שונים, הקשרים מורכבים ומשתנים עם הזמן. ההקשר של הגירה ומעברים, לעיתים מלווה בפרידות ואבדות כואבות, הוא אחד ההקשרים המשמעותיים ביותר בחיי אדם. עצרו רגע לחשוב על ההקשרים בחיים שלכם, על כל החוויות וההתנסויות שהביאו אתכם עד הלום. ומה אתם יודעים על ההקשרים שעיצבו את חייהם והשקפת עולמם של העמיתים שלכם לעבודה? התבוננות כנה ומעמיקה בהקשרים מהווה צעד ראשון בהכרות מעמיקה, ביצירת הבנה ואמפתיה לאנשים שונים, עם חוויות חיים שונות. ודרך התבוננות כזאת גם נגלה שהתפיסות שלנו כלפי אחרים לעיתים שגויות ומבוססות על סטראוטיפים מוטעים.
*ד"ר נעמי שמואל היא סופרת ואנתרופולוגית, כלת פרס ראש הממשלה לספרות (תשע"ב). פרסמה שני ספרים למבוגרים ושלוש-עשרה ספרי ילדים ונוער אשר זכו לפרסים רבים. נעמי מרצה באוניברסיטה העברית ומקיימת השתלמויות וסדנאות לאנשי מקצוע לעבודה מיטיבה בסביבה אנושית מגוונת.
למידע נוסף על הכשרה לעבודה מיטיבה עם גיוון ושנות:
https://www.demo.erasmus-il.org/exploring-diversity
https://www.naomis-books.com/blank-6
להזמנת הספר:http://pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-532-1
https://www.naomis-books.com/shop
ליצירת קשר: ד"ר נעמי שמואל, טל. 0506214941 מייל: [email protected]
** בצילום: כריכת הספר "דורות של תקווה" מאת : נעמי שמואל
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: אחריות חברתית ניהול משאבי אנוש תרבות ארגונית
