שיטת הפטור מתמלוגים ("Relief from Royalty") הינה וריאנט של גישת ההכנסה בהערכת שווי ומשמשת בעיקר להערכת שוויים של נכסים בלתי מוחשיים לא כספיים הרשומים באופן משפטי על שמה של ישות מסוימת, כגון: מותגים, סימני מסחר, פטנטים, מותגים, סימני מסחר, רישיונות, שמות אתרי אינטרנט, מאגרי מידע, טכנולוגיה ומו"פ בתהליך
פורסם: 18.2.19 צילום: יח"צ
בעשור האחרון, מאז החלתם של תקני החשבונאות הבינלאומיים (IFRS- International Financial Reporting Standards) בישראל משנת הדיווח 2008 וכניסת גילוי דעת ישראלים בחשבונאות אשר חייבו את כלל החברות במעבר לבסיס מדידה לפי שווי הוגן בנושאים מסוימים, נדרשים מעריכי השווי לבצע הערכות שווי לנכסים בלתי מוחשיים בעיקר לצורכי דיווח כספי, הן במסגרת ייחוס עודף עלות הרכישה לנכסים בלתי מוחשיים (PPA- Purchase Price Allocation) – תהליך המתרחש בכל פעם שחברה רוכשת חברה אחרת (בין אם באמצעות רכישת פעילות ובין אם באמצעות רכישת מניות) והן במסגרת בדיקות פגימה לנכסים (Impairment) לרבות מוניטין.
אולם, תחום הערכות שווי של נכסים בלתי מוחשיים בישראל עובר כיום שינויים והערכות שווי של נכסים בלתי מוחשיים נדרשות כיום יותר מבעבר בתהליכי מכירת נכסים בלתי מוחשיים, קנייתם, בסכסוכים משפטיים ועסקיים, למטרות מס וכיוצא באלה עסקאות.
שווי הוגן
השווי ההוגן של נכס, למטרות דיווח כספי, מוגדר כסכום שבו ניתן לרכוש או למכור את הנכס במסגרת עסקה בין קונה/קונים מרצון למוכר/מוכר מרצון, להבדיל ממקרה של מכירה כפויה או פירוק חברה. מחירי שוק מוצעים בשווקים פעילים הם העדות הטובה ביותר לשווי הוגן וישמשו כבסיס למדידה, אם יהיו זמינים. אם לא יהיה מחיר שוק זמין, צריך אומדן השווי ההוגן להתקרב למחיר שבו מצפים כי הנכס ייקנה או יימכר במסגרת עסקה עכשווית בין קונה/קונים מרצון ומוכר/מוכר מרצון, והמחיר יתבסס על המידע הטוב ביותר הזמין בנסיבות אלה.
אומדן השווי ההוגן חייב להתחשב במחיר נכסים דומים ובתוצאה של שיטות הערכת שווי במידה שהם זמינים בנסיבות אלה. השיטה שנבחרה כדי לקבוע את השווי ההוגן חייבת לעלות בקנה אחד עם ההגדרה של שווי הוגן, כפי שנקבעה בעקרונות החשבונאות המקובלים. השיטה חייבת לכלול הנחות שמשתתפי השוק ישתמשו בהן באומדנים שלהם לשווי הוגן, הכנסות עתידיות, הוצאות עתידיות ושיעורי היוון (במקרה הישים).
משתתף שוק פוטנציאלי עבור נכס בלתי מוחשי נרכש יהיה חברה הפועלת באותה תעשייה שבה פועלת הנרכשת, אשר לה היכרות וידע בתחומי הפעילות ומספקת שירותים ו/או מוכרת מוצרים בתחום פעילות זה (מתחרים או משלימים).
נכס בלתי מוחשי
באופן כללי, התקינה החשבונאית בנושא "צירופי עסקים" ו"נכסים בלתי מוחשיים" מגדירה נכס בלתי מוחשי כנכס לא כספי, הניתן לזיהוי (Identifiable) וחסר מהות פיזית.
כפועל יוצא, הקריטריונים הבסיסיים להגדרת נכס בלתי מוחשי הינם עמידה בהגדרת נכס בהתאם לתקינה החשבונאית ויכולת זיהויו:
הגדרת נכס – התקינה החשבונאית מאפשרת להכיר בנכס אם קיימות הטבות כלכליות עתידיות הצפויות (Probable) להתקבל ממנו בעתיד הניתנות למדידה באופן מהימן.
יכולת זיהוי – פריט ניתן לזיהוי (Identifiable), לצורך הגדרתו כנכס בלתי מוחשי, במידה והוא:
ניתן להפרדה, או נובע מזכויות חוזיות או מזכויות משפטיות אחרות.
יצוין, כי נכסים בלתי מוחשיים, כגון: תיק קיים, מותג, טכנולוגיה, פטנטים, הסכמים מסחריים שאינם בתנאי שוק, הסכמי אי תחרות וכדומה, מקיימים על פי רוב את ההגדרה של נכס בלתי מוחשי.
להלן מספר דוגמאות לנכסים המקיימים את ההגדרה של נכס בלתי מוחשי:
- נכסים בלתי מוחשיים הקשורים לשיווק- סימנים מסחריים, שמות מסחריים, סימני שירות, סימנים קולקטיביים, סימני אישור, שמות דומיין והסכמי אי תחרות
- נכסים בלתי מוחשיים הקשורים ללקוחות- רשימת לקוחות, צבר הזמנות, חוזים עם לקוחות וקשרי לקוחות לא חוזיים
- נכסים בלתי מוחשיים הקשורים לאומנות
- נכסים בלתי מוחשיים מבוססי חוזים- רישוי מוצרים ותמלוגים, הסכמי זיכיון וזכויות שימוש
- נכסים בלתי מוחשיים הקשורים לטכנולוגיה- טכנולוגית ליבה, טכנולוגיה בתהליכי מחקר ופיתוח וידע נרכש.
על פי תקן חשבונאות בינלאומי מספר 38, חברה נדרשת להבחין, לצרכי מדידה, בין נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים מוגדר לבלתי מוגדר, באופן הבא:
- נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים שימושיים מוגדר – לאחר ההכרה לראשונה, נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים שימושיים מוגדר יופחת על פני אורך החיים השימושיים שלו בכפוף לבחינת ירידת ערך. נכס בלתי מוחשי כזה יוצג לפי עלות בניכוי הפחתה מצטברת, ובניכוי הפסדים מירידת ערך שנצברו.
- נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים שימושיים בלתי מוגדר – נכס בלתי מוחשי בעל אורך חיים שימושיים בלתי מוגדר אינו מופחת. כמו כן, התקן קובע כי ישות נדרשת לבדוק ירידת ערך של נכס בלתי מוחשי אחת לשנה או בכל עת שקיים סימן, המצביע כי יתכן שחלה ירידת ערך של הנכס הבלתי מוחשי. לאחר ההכרה לראשונה, נכס בלתי מוחשי כזה יוצג לפי עלות בניכוי הפסדים מירידת ערך שנצברו.
בעת קביעת הערך ההוגן לכל נכס בלתי-מוחשי, כל הערכה חייבת להתחשב בגורמים ספציפיים לנכס, לרבות (אך ללא הגבלה):
- התועלת הכלכלית הנובעת ממנו,
- אורך החיים הכלכליים שנותרו לו,
- פרופיל הסיכון שלו (יחסית לסיכון הפעילות הכולל של החברה)
תהליך זיהויים של הנכסים הבלתי מוחשיים כולל בחינה של, בין השאר, הגורמים הבאים:
- ההיקף, האופי והשימושיות של הנכסים הבלתי-מוחשיים.
- מאפייני יצירת ההכנסה או החיסכון בעלויות של הנכסים הבלתי-מוחשיים.
- האופי והעיתוי של ההתיישנות הפונקציונאלית או הכלכלית של כל נכס בלתי מוחשי.
- הסיכון היחסי ואי-הוודאות הקשורים בהשקעה בנכסים בלתי-מוחשיים.
בבחירת השיטה הראויה להערכת הנכסים הבלתי מוחשיים מקובל לבחון את שלוש הגישות המסורתיות להערכת שווי זו: גישת השוק, גישת ההכנסה וגישת העלות כפי שיפורטו בהמשך.
ברגיל, נכסים בלתי-מוחשיים פוטנציאליים מזוהים באמצעות ניתוח כלכלי של עסקאות, סקירה של מסמכים וחומרים תומכים ודיונים עם רוכש הנכס הבלתי מוחשי.
שיטת הפטור מתמלוגים
שיטת הפטור מתמלוגים ("Relief from Royalty") הינה וריאנט של גישת ההכנסה בהערכת שווי ומשמשת בעיקר להערכת שוויים של נכסים בלתי מוחשיים לא כספיים הרשומים באופן משפטי על שמה של ישות מסוימת, כגון: מותגים, סימני מסחר, פטנטים, מותגים, סימני מסחר, רישיונות, שמות אתרי אינטרנט, מאגרי מידע, טכנולוגיה ומו"פ בתהליך.
תחת שיטה זו שוויו של נכס בלתי מוחשי מוערך כערך הנוכחי של התמלוגים (התיאורטיים) הכלכליים הראויים (מנוכים ממס) אשר בעל הנכס המוערך הייה נדרש לשלם לגוף שלישי עבור השימוש בו תחת מצב עולם שבו שהוא איננו בעל הנכס.
ברגיל, התמלוגים עבור שימוש בנכס כדוגמת רישיון בלעדי לשיווק, הפצה ומכירה של מוצר מסוים משולמים מתוך הכנסות הצפויות לנבוע מהרישיון האמור בכל שנה לאורך חייו הכלכליים. במסגרת שיטה זו מעריך השווי מקבל מהלקוח את את תחזית ההכנסות השנתיות הצפויות לנבוע מהנכס הבלתי מוחשי תחת שימוש מיטבי (High and Best Use, ממש כפי שבנדל"ן כאשר קרקע מסוימת הנה בעלת שני שימושים אפשריים, מגורים או מסחר למשל, הרי ששווייה ייקבע לפי המקסימום של שני השימושים האמורים).
את התמלוגים שישולמו יש לחשב על פי שיעור תמלוגים ראוי על נכס בלתי מוחשי "דומה" במאפייניו וביישומיו, על בסיס ניתוח עסקות דומות ככל שניתן בין "קונה מרצון" ו-"מוכר מרצון", בתחומים קרובים ככל שניתן לנכס המוערך. נעיר כי אין הכוונה בהכרח לנכס דומה מבחינה טכנולוגית או שיווקית, כי אם לנכס אשר האפליקציות המסחריות האפשריות הנגזרות ממנו דומות או פונות לשווקים דומים.
מהרווח התפעולי (או החיסכון בתשלום תמלוגים) יש לנכות את הוצאות המס בהתאם למשטר המס שיחול על ההכנסות השנתיות הצפויות לנבוע מהנכס.
את הרווח התפעולי לאחר מס (או מהחיסכון בתשלום תמלוגים, נטו) יש להוון לערך נוכחי בשיעור היוון המשקף הן את הסיכון של הענף שאליו שייך הקשור הנכס והן את הסיכונים הגלומים בנכס הספציפי.
המתודולוגיה להערכת השווי
מתודולוגית הערכת השווי ההוגן של נכסים והתחייבויות מוחשיים ובלתי מוחשיים נגזרת מהנחיות הפרסומים הבאים:
- תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 3, בדבר "צירופי עסקים".
- תקן חשבונאות בינלאומי מספר 38, בדבר "נכסים בלתי מוחשיים".
- AICPA Practice Aid Series: "Assets Acquired in a Business Combination to Be Used in Research and Development Activities: A Focus on Software, Electronic Devices, and Pharmaceutical Industries".
בהתאם לתקנים החשבונאים ול- AICPA Practice Aid Series, קיימות שלוש גישות מתודולוגיות עיקריות לביצוע הערכת השווי של הנכסים וההתחייבויות המוחשיים והבלתי מוחשיים.
על מנת ליישם את הגישה הנאותה ביותר להערכת נכס, יש לשקול את אופיו של הנכס המוערך, טרם יישום כל אחת משלוש הגישות הבאות:
- גישת השוק – בהתאם לגישה זו, השווי ההוגן מתחשב במחירים ששולמו לאחרונה תמורת נכסים דומים, עם התאמות שנעשו במחירי השוק הנקובים על מנת לשקף את המצב והשימושיות של הנכס המוערך באופן יחסי לנכסים המקבילים בשוק.
- גישת ההכנסה – בהתאם לגישה זו, השווי ההוגן תלוי בערך הנוכחי של תועלות כלכליות עתידיות שייגזרו מן הבעלות על הנכס. מקום מרכזי בגישה זו תופס ניתוח של פוטנציאל הרווחים שמייצג הנכס ושל הסיכונים הבסיסיים הקשורים בקבלת הרווחים הללו. השווי הכלכלי של תועלת כלכלית עתידית זו מוערך ע"י היוון תזרימי מזומנים הנקיים על פי שיעורי התשואה המקובלים בשוק לנכסים דומים.
- גישת העלות – בהתאם לגישה זו, השווי ההוגן מוערך בהתבסס על עלות השחלוף של הנכס בניכוי פחת המבטא התיישנות פונקציונאלית, כלכלית או טכנולוגית של הנכס הקיים ביחס לחדש. את תוצאות ההערכה שנבעו משימוש בגישת העלות ניתן לראות כגבול העליון של הערך במקרים שבהם הנכס ניתן בקלות להחלפה או לחידוש, שכן אף משקיע זהיר לא ירכוש נכס קיים במחיר יקר יותר מכפי שיעלה לו ליצור נכס שווה לו.
הטבות הפחתת מס
לאחר הערכת השווי הכלכלי של הנכס הבלתי-מוחשי (על פי כל אחת מגישות ההערכה) נדרשת התאמה לערך הכלכלי שנקבע לנכס וזאת בכדי לשקף את הטבת המס הנובעת מההפחתה המעשית או התיאורטית של הנכס לצרכי מס הכנסה.
כאשר צירוף עסקי נחשב כרכישת מניות למטרות מס הכנסה בדרך כלל לא חל שינוי מקביל בבסיס המס של הנכסים שנרכשו. כלומר, בסיס המס של הנכסים הבלתי-מוחשיים בדרך כלל עובר הלאה מהחברה הנרכשת לחברה הרוכשת. בעבר, הנהלים המקובלים קבעו כי אין לכלול שום הטבת מס בהערכת השווי של הנכסים הבלתי-מוחשיים משום שהקונה לא יוכל לבצע הפחתה של הנכסים הבלתי-מוחשיים שנרכשו למטרות דיווח למס הכנסה, ולכן לא ירוויח מן החיסכון במס הקשור בהפחתה של הנכסים.
אולם מנגד, כאשר המטרה של הערכת השווי היא לאמוד את הערך ההוגן כפי שמונח זה מוגדר בתקינה החשבונאית, הערך של הטבות הפחתת המס הקשורות בנכסים בלתי-מוחשיים צריך להיכלל גם בעסקאות שבהן לא יותר לקונה לגלם ולהפחית את ערך הנכסים הבלתי-מוחשיים שנקנו למטרות מס הכנסה (כלומר, קומבינציות עסקיות פטורות ממס במקום רכישות נכסים(.
בהתאם לסעיף 5.3.102 ב- AICPA Practice Aid Series, הערך ההוגן של נכס בלתי-מוחשי כולל את הערך של הטבת המס הנובעת מהפחתת הנכסים הללו. הטבות המס הנובעת (כאמור, מעשית או תיאורטית) מהפחתת נכס בלתי-מוחשי מוערך מתווספת לשווי הכלכלי "נטו" של הנכס ומוצגת כסכום אחד.
נאמר מראש, מקובל להניח כי ההפחתה של הנכסים הבלתי-מוחשיים שנרכשו יוכרו למטרות דיווח למס הכנסה. יצוין, כי טרם הובעה עמדת רשויות המס בנושא. בהיעדר קביעת רשויות המס לכאן או לכאן, מקובל להתבסס על הוראות המדריך הלשכה האמריקאית והפרקטיקה המקובלת.
ייתכן, כי עמדת רשויות המס תהיה שונה מההנחה האמורה, ולפיכך נהוג בפרקטיקה לפרט עבור כל נכס בלתי מוחשי, את מרכיב מגן המס הכלול בו.
חישוב מגן המס הינו חישוב איטרטיבי, הכולל שני חישובים הנערכים סימולטאנית: (1) חישוב ערך מגן המס הינו תזרים המזומנים הנובע מהפחתת הנכס הבלתי מוחשי מוכפל בשיעור המס; (2) חישוב ערך הנכס המופחת הכולל את ערך מגן המס. הערה: הפחתת הנכס תיעשה החל ממועד תחילת הפקת ההכנסות ולאו דווקא ממועד הערכת השווי.
הנחות העבודה המקובלות בעת הערכת שווי נכס בלתי מוחשי בשיטת הפטור מתמלוגים
- יתרת אורך החיים השימושי – על פי רוב, יתרת אורך החיים השימושי של הנכס הבלתי מוחשי המוערך הינה מצג לקוח הנמצא בבסיס הערכת השווי, אשר לא צריך להיאמד ולהיבדק על ידי מעריך השווי. לפיכך, אל לו למעריך לחוות כל דעה בנוגע למצג זה. בהתאמה, על מעריך השווי להזהיר את קורא עבודתו בגוף העבודה כי הערכת שווי של נכס בלתי מוחשי הינה לא יותר מניתוח תרחישי (Scenario based Valuation) לאמור- "תחת ההנחה כי יתרת אורך החיים השימושי של הנכס הבלתי מוחשי המוערך הינה X, מהו שוויו של הנכס הבלתי-מוחשי?".
- תחזית ההכנסות הצפויות – ברגיל, תחזית ההכנסות הצפויות לנבוע מהנכס הבלתי מוחשי נמסרת למעריך השווי כמצג לקוח אקסוגני להערכת השווי, כאשר מעריך השווי לא בוחן את התחזית ולפיכך אין בידו לחוות כל דעה לגביה. למעשה הערכת שווי של נכס בלתי מוחשי נועדה לאמוד את שוויו של הנכס המוערך, תחת הנחת "What if", לאמור- הערכת שווי של נכס בלתי מוחשי נועדה להשיב על השאלה מהו שוויו של הנכס הבלתי מוחשי המוערך, בהינתן תחזית ההכנסות המונחת כמצוין לעיל. נעיר רק כי על מעריך השווי לבקש מהלקוח שתחזית ההכנסות הצפויות תתיישב עם יתרת אורך החיים השימושי של הנכס הבלתי מוחשי המוערך אשר תקבע על ידי הלקוח.
- שיעור התמלוגים הראוי – שיעור התמלוגים הראוי על הנכס הבלתי מוחשי המוערך הינו אומדן אמפירי הנאמד על ידי מעריך השווי. ברגיל, מעריכי השווי מבססים את שיעור התמלוגים הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך על בסיס ניתוח עסקות דומות ככל שניתן בין "קונה מרצון" ו-"מוכר מרצון", בתחומים קרובים ככל שניתן לנכס הבלתי מוחשי המוערך. אין הכוונה בהכרח לנכס בלתי מוחשי הדומה מבחינה טכנולוגית או שיווקית, כי אם לנכס אשר האפליקציות המסחריות האפשריות הנגזרות ממנו דומות או פונות לשווקים דומים. לעיתים, גם לאחר מחקר מקיף, מידע כזה חסר או אינו מדויק דיו. לפיכך, המלצתי היא לבסס את האומדן האמפירי לשיעור התמלוגים הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך על מחקר בדבר שיעורי תמלוגים של פירמת הייעוץ הבינלאומית KPMG (Profitability and royalty rates across industries: Some preliminary evidence, KPMG International, 2012) בעבור הענף שאליו פונות האפליקציות המסחריות האפשריות הנגזרות מהנכס הבלתי מוחשי המוערך.
- שיעור ההיוון הראוי – שיעור ההיוון הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך גם הוא אומדן אמפירי הנאמד על ידי מעריך השווי. בפרמטר זה אני מבחין בין שני מצבים: (א) רכישת נכס בלתי מוחשי במסגרת רכישת חברה ו- (ב) רכישת נכס בלתי מוחשי stand-alone. אם מדובר ברכישת נכס בלתי מוחשי במסגרת רכישת חברה, או אז המלצתי היא לבסס את האומדן האמפירי לשיעור ההיוון הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך על מחיר ההון ההון המשוקלל (WACC) של החברה הנרכשת שבבעלותה הנכס הבלתי מוחשי המוערך. לחילופין, אם מדובר ברכישת נכס בלתי מוחשי stand-alone, או אז המלצתי היא לבסס את האומדן האמפירי לשיעור ההיוון הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך על טווח שיעורי ההיוון המקובלים לחברות בתחום ובשלב הפיתוח, כפי שמופיע במדריכי ה- AICPA השונים (Valuation of Privately Held Company Equity Securities Issued as Compensation ו- Assets Acquired un a Business Combination to be used in a Research and Development Activities: A Focus on Software, Electronic Devices, and Pharmaceutical Industries).
- שיעור המס על החיסכון מתמלוגים – שיעור המס על החיסכון התמלוגים הרעיוניים מהנכס הבלתי מוחשי המוערך גם הוא אומדן אמפירי הנאמד על ידי מעריך השווי. גם בפרמטר זה אני מבחין בין שני מצבים: (א) רכישת נכס בלתי מוחשי במסגרת רכישת חברה ו- (ב) רכישת נכס בלתי מוחשי stand-alone. אם מדובר ברכישת נכס בלתי מוחשי במסגרת רכישת חברה, או אז מדובר במצב נתון של מס, דהיינו בשיעור מס החברות החל על החברה ולכן המלצתי היא לעשות שימוש בשיעור מס החברות הסטטוטורי ארוך הטווח החל על החברה הנרכשת שבבעלותה הנכס הבלתי מוחשי המוערך (הערה: במידה ולחברה ישנם הפסדים משמעותיים מועברים לצרכי מס, כך שהיא אינה צפויה לשלם תשלומי מס בעתיד הנראה לעין, יש לקחת הפסדים אלו בחשבון). לחילופין, אם מדובר ברכישת נכס בלתי מוחשי stand-alone, או אז המלצתי היא לבסס את שיעור המס על החיסכון התמלוגים הרעיוניים מהנכס הבלתי מוחשי המוערך על שיעור מס החברות שיחול על ההכנסות הצפויות לנבוע מהנכס הבלתי מוחשי המוערך.
- הטבת המס מהפחתת הנכס – הטבת המס מהפחתת הנכס מחושבת תחת הנחה של הפחתה בקו ישר של הנכס הבלתי מוחשי למשך יתרת אורך החיים השימושי של הנכס הבלתי מוחשי המוערך. התזרימים ממגן המס הוונו על פי שיעור ההיוון הראוי לנכס הבלתי מוחשי המוערך ששימש בהערכת הנכס עצמו.
סיכום
נושא הערכת שווי של פטנטים, מותגים, סימני מסחר, רישיונות, שמות אתרי אינטרנט, מאגרי מידע, טכנולוגיה ומו"פ בתהליך הינה מתחום האקטואריה, והוא מצריך הבנה וידע רב בחיזוי הכנסות עתידיות, באמידת שיעורי תמלוגים, שיעורי היוון ועוד.
הערך המוסף של האקטואר רועי פולניצר על אנשי מקצוע אחרים מתבטא במומחיותו ובניסיונו הרב בתחום. חמש עשרה שנות ניסיון כאקטואר, מעניקים לו יתרון בעריכת חישובים, המחייבים ידע בחיזוי הכנסות עתידיות, שיעורי תמלוגים, רמת שיעורי היוון והטבות הפחתת מס בהן יש להתחשב בהכנת הערכת שווי של פטנטים, מותגים, סימני מסחר, רישיונות, שמות אתרי אינטרנט, מאגרי מידע, טכנולוגיה ומו"פ בתהליך.
הכותב הינו בעלים של חברת שווי פנימי – מר רועי פולניצר, FRM ,F.IL.A.V.F.A. ,CFV
פרטי השכלה:
בעלים של פירמת הייעוץ שווי פנימי. מוסמך כאקטואר מלא (Fellow) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (.F.IL.A.V.F.A) ומשמש כמנכ"ל הלשכה. מעריך שווי מימון תאגידי (CFV- Corporate Finance Valuator) מוסמך על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA- Israel Association of Valuators and Financial Actuaries) ומוסמך כמומחה לניהול סיכונים (CRM- Certified Risk Manager) על ידי האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM- Israeli Association of Risk Managers). מוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM- Financial Risk Manager) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP -Global Association of Risk Professionals). בעל תואר שני (בהצטיינות) במנהל עסקים, תואר ראשון (בהצטיינות) מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בכלכלה עם התמחות במימון ודיפלומה בניהול סיכונים פיננסיים במתכונת FRM מאוניברסיטת אריאל בשומרון. למד בתוכנית ללימודי תעודה באקטואריה באוניברסיטת חיפה ועבר בהצלחה את הבחינות הסופיות של רשות ניירות ערך בישראל לרישיון מנהל תיקים.
פרטי ניסיון מקצועי:
בעשור האחרון, מר פולניצר ייעץ למשרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי, משרדי ביקורת חקירתית וחברות ציבוריות ופרטיות בארץ וחיווה את דעתו המקצועית באלפי עבודות הערכות שווי, חוות דעת אקטואריות, ניתוחי סיכונים, ייעוץ כלכלי ומידול פיננסי בתחומים שונים, בהיקף מצטבר של מיליארדי דולרים ארה"ב.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים תשואה
