החטא הגדול של דנקנר והוא רק דוגמה מייצגת לרבים שהיו שם לפניו ורבים שיהיו שם כנראה אחריו, הוא באי יכולתם להתחדש, באי יכולתם לשנות את האסטרטגיה או להפנות את ההגה, גם אם ברור לכולם שהספינה עולה על שרטון. צאו וחישבו מה היה קורה לו דנקנר היה מכריז לפני שנה או שנה וחצי על כישלון השקעתו במניות הבנק השוויצרי, מוכר את המניות ומנציח את ההפסד שכבר אז היה כבד, אבל מתגמד לעומת ההפסד שלו כיום.

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".

(תהילים פרק א, פסוק א)

14בדצמבר 2009, מלון אינטרקונטיננטל המפואר בתל אביב, טקס איש השנה של העיתון הכלכלי "גלובס". על הבמה עורך העיתון חגי גולן, שמזמין לקול התשואות הסוערות במיוחד של הקהל את איש העסקים, הטייקון, נוחי דנקנר לקבלת האות היוקרתי. נימוקים לבחירה לא חסרים, להלן כמה מהם בקצרה: "קבוצת IDB, שבשליטת דנקנר, הגיעה למשבר מוכנה ויצאה ממנו כמעט ללא פגע. הקבוצה גרפה רווח של כ-4 מיליארד שקל מהשקעתה בבנק השוויצרי קרדיט סוויס…..דנקנר חזה את המשבר הכלכלי והתכונן לקראתו". (מוסף איש השנה 2009, "גלובס").

ואם זה לא מספיק הרי שלקראת הבחירה צוטטו בסביבתו של דנקנר כמה מ"מקורביו" וגם הם סיפרו על הבוס בכמה מילים: " "'אנחנו קרבים לתקופה קשה, צריך להיערך לקראת משבר', אמר לנו דנקנר, 'אני מעריך שהוא יגיע במחצית השנייה של 2007, וב-2008 הוא יחמיר מאוד. לא הבנו אז עד הסוף מה הבנאדם אומר. נוחי הרגיש שזה לא הזמן וכל הזמן עצר. צריך עצבים של ברזל לראות כל יום בעיתונים ש'זה משקיע' ו'ההוא קנה', ואנחנו למעשה בדפנסיבה. בשביל לא לעשות עסקים בזמנים טובים, צריך כושר מנהיגות ואמונה לא קונבנציונלית". (שם)

על מצבו של נוחי דנקנר ועל מצבה של האימפריה העסקית שלו דומה שאין צורך להרחיב היום את הדיבור. חובות של מיליארדי שקלים מאיימים על יציבותו, חלק גדול מהם מגיע מהימור כושל במיוחד על אותה מנייה של בנק קרדיט סוויס השוויצרי, שהביאה לדנקנר את התהילה רק לפני 3 שנים.  היום אפילו למקורביו של האיש ברור כי הוא לא נביא ולא חוזה וגם הוא אינו יודע, כמו כולנו אם תהיתם, לזהות מתי בדיוק יגיע המשבר הכלכלי, מתי יגיע המפנה, מתי להיכנס לשוק ומתי לצאת.

החטא הגדול של דנקנר והוא רק דוגמה מייצגת לרבים שהיו שם לפניו ורבים שיהיו שם כנראה אחריו, הוא באי יכולתם להתחדש, באי יכולתם לשנות את האסטרטגיה או להפנות את ההגה, גם אם ברור לכולם שהספינה עולה על שרטון. צאו וחישבו מה היה קורה לו דנקנר היה מכריז לפני שנה או שנה וחצי על כישלון השקעתו במניות הבנק השוויצרי, מוכר את המניות ומנציח את ההפסד שכבר אז היה כבד, אבל מתגמד לעומת ההפסד שלו כיום.

זוהרו בוודאי היה מועם לו היה נוהג כך, אבל הוא לבטח לא היה במסלול ההתרסקות בו הוא מצוי כיום. התחדשות היא בראש ובראשונה היכולת להתבונן פנימה ולהבין שמה שהיה כבר לא יהיה, מה שעבד כבר לא עובד, מה שייצר מיליונים או מיליארדים מקרטע – ולחתוך. לחתוך ולעבור הלאה, לחתוך ולשלם את המחיר הציבורי, לחתוך ולדעת שלא תהיה איש השנה של 2011 או 2012, אבל לפחות הצלת את העסק.

התחדשות מהסוג הזה, כמו שבוודאי יודעים גם המנהיגים העסקיים, תבוא ברוב המקרים ממקור אחד, המנהיג עצמו. אם לחזור שוב לנוחי דנקנר, הרי שבמטה שלו יושבים עשרות עובדים ויועצים, שכמה מהם נחשבים למנהלים בולטים במשק הישראלי. אותם מנהלים ויועצים ידעו להפליג במחמאות בשנת 2009 על המנהיגות והאומץ, אבל איש מהם לא היה כנראה מסוגל להתייצב בזמן אמיתי בתא הפיקוד של הקברניט ולומר לו שהגיע העת לשנות את הנתיב המוביל לשרטון ולהתרסקות.

ואם לסיים בציטוט בו בפתחנו הרי שהאיש שלא הולך בעצת רשעים ולא עומד בדרך חטאים ולא יושב במושב לצים צריך גם לא לנוח על זרי הדפנה, כי הוא עלול להתעורר רגע אחד מאוחר מדי.

עידן גרינבאום הוא המנחה של התכנית "סוגרים חשבון" המשודרת בערוץ 23 בשעה 19:00 ובשידור חוזר ב-22:30. הוא ממייסדי  Ynet והיה סגן עורך העיתון כלכליסט.

לבחירת מגזין דיגיטלי במתנה