מבט ביקורתי על מחקרים אמפיריים במטרה לתמוך בדיסקאונט בגין היעדר סחירות (המשך)

פורסם: 12.8.16   צילום: shutterstock

 

מאמר מס' 6 בסדרה

 

מחקרים בדבר מניות חסומות (המשך)

• המחקר של טראוט (1977)
• המחקר הינו מחקר בדבר מניות חסומות
• המחקר בנה מודל פיננסי לאמידת הדיסקאונט שהיה צריך לחול על השקעה במניות לא חסומות
• המחקר ניתח נתונים על רכישות של השקעות במניות חסומות אשר בוצעו על ידי 6 קרנות נאמנות במהלך התקופה שבין 1968 ו- 1972
• מסד הנתונים הסופי כלל 60 רכישות בתקופה של חמש השנים
• המודל כלל חמישה משתנים העשויים להשפיע על גודל הדיסקאונט:
• רישום בבורסה
• מספר מניות נפרעות
• מספר המניות שנרכשו כאחוז מתוך מספר המניות הנפרעות
• רכישות של פחות מאחוז אחד
• שווי הרכישה
• לאחר מכן המחקר ביצע ניתוח רגרסיה מרובת משתנים לנתונים וקבע דיסקאונט של 33.5%
• עם זאת, המחקר קבע כי המתאמים הסטטיסטיים מצביעים על "יכולת בינונית של מודל זה להסביר את שינויים בדיסקאונטים שנצפו"
• המחקר הסיק כי אין זה מפתיע, בהתחשב במאפיינים הייחודיים של העסקאות השונות במניות חסומות ובהיעדר שוק של מכירות פומביות עבור ניירות ערך חסומים.

 

המחקר של חברת הייעוץ ווילאמט ושות' (1981-1984)

• המחקר הינו מחקר בדבר מניות חסומות
• המחקר ניתח 33 עסקאות של מניות חסומות בתקופה שבין ינואר 1981 למאי 1984
• הדיסקאונט החציוני עמד על 31.2%
• המחקר דווח בספרו של ד"ר שאנון פראט "הערכת שווי של עסק"

 

המחקר של סטרייקר/פיטק (1983)

• המחקר הינו מחקר בדבר מניות חסומות
• המחקר ניתח הקצאות פרטיות של מניות רגילות על מנת לבחון את תקפותו של מחקר ה- SEC משנת 1971
• המחקר ניתח 28 הקצאות פרטיות של מניות רגילות חסומות בין אוקטובר 1978 ועד ליוני 1982
• הדיסקאונטים נעו בטווח שבין 7% ל- 91%, כאשר הדיסקאונט החציוני עמד על 45%.

 

המחקר של זילבר (1991)

• המחקר הינו מחקר בדבר מניות חסומות
• המחקר ניתח רכישות של ניירות ערך חסומים על ידי משקיעים מוסדיים בתקופה שבין 1981 ו- 1988
• בתקופה זו, בוצעו 310 הקצאות פרטיות של מניות רגילות שנסחרו בבורסה, כאשר על רובן גם נכתבו כתבי אופציות (warrants) או המירים אחרים
• המחקר השמיט מקרים מיוחדים של הקצאות פרטיות ונשאר למעשה רק עם 69 עסקאות לניתוח
• באמצעות יישום רגרסיית OLS על הנתונים, המחקר מצא מאפיינים לחברות (34) עם דיסקאונטים הגבוהים מ- 35% ומאפיינים לחברות (35) עם דיסקאונטים הנמוכים מ- 35%
• הדיסקאונט החציוני עמד על 35%
• המחקר מצא כי ההכנסות, הרווחים ושווי השוק פועלים על הדיסקאונט ביחס הפוך
• עוד מצא המחקר כי המנה בין גודל חבילת המניות החסומות לבין מספר המניות הנפרעות של אותה חברה פועל על הדיסקאונט ביחס ישר
• לבסוף המחקר מצא כי נפח העסקה (בדולרים) פועל על הדיסקאונט ביחס הפוך

 

המחקר של האל ופולאצ'ק (1994)

• המחקר הינו מחקר בדבר מניות חסומות
• המחקר ניתח פסקי דין של בית המשפט האמריקאי למסים בין השנים 1981 ו- 1993 בניסיון לחוש את הדופק המשתנה של בית המשפט האמריקאי למסים בנוגע הן לדיסקאונטים בגין אחזקת מיעוט והן לדיסקאונטים בגין היעדר סחירות
• ניתוח תוצאות המחקר בוצע על ידי חברת FMV Opinions
• המחקר בחן למעלה מ- 100 עסקאות של מניות חסומות מ- 1979 ועד אפריל 1982
• המחקר נחשב למעשה כעדכון למחקר ה- SEC משנת 1971
• המחקר אימת את מסקנות מחקר ה- SEC – משמע שגודל הדיסקאונט הינו לעתים קרובות פונקציה של גודל של הכנסות והרווחים של החברה המוערכת כמו גם של הבורסה שבה נסחרו אותן מניות חסומות
• הדיסקאונט הממוצע במחקר עמד על 23% והוא דומה מאוד לדיסקאונט הממוצע הכולל במחקר ה- SEC אשר עמד על 25.8%
• המחקר הדגיש שלושה משתנים נוספים המשפיעים על גודל הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות:

1. שווי השוק של החברה המנפיקה
2. השווי הדולרי של חבילת המניות

• אחוז חבילת המניות הנמכרות מסך המניות הנפרעות
• המחקר גם ניתח את ראייתו של בית המשפט האמריקאי למסים בדבר השימוש במחקרים אמפיריים:

1. המחקר הפנה למחקר של מור (1987) אשר מצא כי בין השנים 1985 ו- 1992, הדיסקאונטים בגין היעדר סחירות נעו בין 10% ל- 36%, כאשר הדיסקאונט הממוצע עמד על 21% – ירידה מהרמות של השנים הקודמות
2. המחקר קבע, על בסיס סקירת פסקי דין של בית המשפט האמריקאי למסים, כי:

 

"נישומים אשר כשלו בהצגת נתונים אמפיריים או בהנמקה מדוע יש ליישם דיסקאונט מסוים, על פי רוב, זכו לדיסקאונטים נמוכים מבית המשפט האמריקאי למסים. באופן דומה, כאשר המומחה מטעם רשות המסים האמריקאית הציג סיבות משכנעות מדוע ראוי ליישם דיסקאונט נמוך יותר, הרי שהיעדר ראיות שיש בהן כדי לסתור את טענות הרשות מצד הנישום הביא את בית המשפט לקבל את טענתו של המומחה מטעם רשות המסים האמריקאית במלואה."… דיסקאונטים גבוהים יתאפשרו במקרים מתאימים אך יפסלו בהיעדר הוכחה משכנעת מצד הנישום".

 

המחקר של ג'ונסון (1999)

המחקר של ברוס ג'ונסון כלל 72 מחקרים בדבר מניות חסומות בין השנים 1991 ו- 1995 כאשר הדיסקאונט הממוצע עמד על 20.2%. המחקר של ג'ונסון הסיק כי לחברות שלהן רמות גבוהות של רווחים היה דיסקאונט ממוצע של 6.3%. בנוסף, לחברות שגודל העסקה שלהן היה 25 מיליון דולר או יותר היה דיסקאונט ממוצע של 10.8%. טווח הדיסקאונטים במחקר זה נע בין 10%- ל- 60% עם סטיית תקן של 16%. הדיסקאונט הממוצע בגין היעדר הסחירות היה נמוך יותר מהדיסקאונטים הממוצעים של המחקרים הקודמים בעיקר בשל העלייה במספר המשקיעים במניות חסומות בחמש השנים שקדמו האחרונות למחקר זה. מחקר זה מספק אם כן תובנה באשר לקורלציה שבין מאפייני ההשקעה של החברות שנבדקו לבין רמת הדיסקאונט. הגורמים העיקריים שזוהו היו הגודל, הרווחיות וסכום העסקה. המחקר ציין כי גודל החברה פועל על הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות ביחס הפוך.

המחקר גם ניתח את רמת הדיסקאונט ביחס לרווחים השונים של החברות שנבדקו. המחקר מצא כי הרווח הנקי פועל על הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות ביחס הפוך.

 

כמו כן, המחקר ניתח את גודל העסקאות השונות על מנת לקבוע את הקורלציה שבין גודל העסקה לבין הדיסקאונט. המחקר מצא כי גודל העסקה פועל על הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות ביחס הפוך.

 

הניתוח האחרון במחקר זה השווה בין רמת הרווחיות של החברות שנבדקו לבין רמת הדיסקאונט. המחקר מצא כי שולי הרווח הנקי פועלים על הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות ביחס הפוך.

לבסוף, הקשר שבין רמת הסיכון של ההשקעה לבין רמת הדיסקאונט התיישב עם הממצאים האחרים של המחקר. המחקר מצא כי ככל שההשקעה מסוכנת יותר, כך הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות הינו גדול יותר.

 

המחקרים של חברת קולומביה יועצים פיננסיים (2000)

• מחקרים אלו טיפלו באופן שונה בדיסקאונטים בגין מניות חסומות כתוצאה משני אירועים מרכזיים אשר הגדילו את נזילותם של ניירות ערך חסומים על פני זמן:
• בשנת 1990, ה- SEC אימץ את כלל ה- A144, אשר שיחרר את הגבלות הדיווח ל- SEC על עסקאות פרטיות
• לאחר מכן, בשנת 1997, הדרישות של כלל ה- 144 בדבר תקופת ההחזקה תוקנו כך שיתירו מכירה חוזרת (resale) של כמויות מוגבלות של מניות חסומות לאחר שנה אחת (בנוסף, התיקון מתיר מכירות חוזרות בלתי המוגבלות של מניות חסומות, המוחזקות על ידי צדדים שאינם קשורים למנפיק, לאחר תקופת החזקה של שנתיים במקום של שלוש שנים)
• המחקר כיסה את התקופה: 1 בינואר 1996 עד 30 באפריל 1997
• המחקר מצא 123 הקצאות פרטיות של מניות רגילות במהלך התקופה האמורה
• המחקר השמיט עסקאות ללא מחיר הנפקה או ללא מחיר שוק ציבורי זמין וכן עסקאות עם מנפיקים שאינם אמריקאיים שלא נסחרו בארה"ב; כתוצאה מכך נשארו רק 23 עסקאות
• הדיסקאונט הממוצע עמד על 21% – כאשר הדיסקאונטים נעו בין 0.8% ל- 67.5% עם חציון של 14%
• אותה המתודולוגיה שימשה גם במחקר אחר שנערך על ידי החברה:
• המחקר כיסה את התקופה: 1 בינואר 1997 עד 31 בדצמבר 1998
• המחקר זיהה השפעת עליית נזילותם של ניירות ערך חסומים כתוצאת מהשינויים בדרישות של כלל ה- 144 בדבר תקופת ההחזקה
• המחקר השמיט 226 הקצאות פרטיות של מניות רגילות מתוך 270 מאחר והן לא כללו חברות ציבוריות
• המחקר השמיט 29 חברות נוספות מאחר והן לא דיווחו על תהליך הקצאה כלשהו או לחילופין מאחר וההקצאות לא נחסמו או לא נרשמו למסחר
• הדיסקאונט הממוצע של 15 העסקאות הנותרות עמד על 13% – כאשר הדיסקאונטים נעו בין 0% ל- 30% עם חציון של 9%/

 

המחקר של חברת ניהול התכנון (2000)

• המחקר נערך על ידי רוברט אוליבר ורוי מאיירס
• המחקר כיסה תקופה בת 17 שנים: 1 בינואר 1980 עד 31 בדצמבר 1996
• המחקר כלל 53 עסקאות ללא זכויות רישום ו- 27 עסקאות עם זכויות רישום
• להלן התצפיות בנוגע ל- 53 העסקאות במניות ללא זכויות רישום:
• הדיסקאונט הממוצע עמד בקירוב על 27%
• הדיסקאונט החציוני עמד בקירוב על 25%
• רק אחת מתוך 53 העסקאות הייתה במחיר זהה למחיר השוק, בעוד שיתר העסקאות שיקפו דיסקאונטים ביחס למחיר השוק שנעו בין 3% ל- 58%
• להלן התצפיות בנוגע ל- 27 העסקאות במניות עם זכויות רישום:
• הדיסקאונט הממוצע עמד בקירוב על 12.8%
• הדיסקאונט החציוני עמד בקירוב על 9.1%
• תוצאות המחקר הצביעו על ההבדל שבין הסיכון (אשר משתקף בדיסקאונט המתקבל) לבין תקופת ההחזקה הצפויה
• המחקר ניתח את הקשרים שבין גורמים ספציפיים אחרים לבין גודל הדיסקאונט

 

המחקר של חברת FMV Opinions (2001)

• המחקר סיפק שיטה לקביעת הדיסקאונט הראוי עבור ניירות ערך נזילים חסומים ושיטה להבחין בין הדיסקאונטים הראויים עבור חברות בבעלות פרטית לבין הדיסקאונטים הראויים עבור מניות חסומות של יישויות ציבוריות
• המחקר כלל 243 עסקאות של מניות חסומות:
• 110 עסקאות של חברות מענף התעשייה
• 55 עסקאות של חברות מענף השירותי העסקיים
• 25 עסקאות של חברות מענפי הפיננסיים, הביטוח והנדל"ן
• 22 עסקאות של חברות מענפי התחבורה, התקשורת, החשמל, הגז והשירותים הסניטריים
• הדיסקאונט הממוצע הכולל עמד על 22.1%
• הדיסקאונט החציוני עמד על 20.1%
• סטיית התקן של המדגם עמדה על 16%
• הדיסקאונט החציוני עבור ניירות ערך שנסחרו בבורסה עמד על 15.3%, בעוד שהדיסקאונט החציוני עבור ניירות ערך שנסחרו בשוק שמעבר לדלפק (Over-The-Counter) עמד על 22.4%
• המחקר הסיק כי מאחר ולחברות בבעלות פרטית יש פחות שוק עבור מניותיהן ומאחר ולחברות ציבוריות קטנות יותר ופחות אטרקטיביות ישנו סיכוי מועט להיווצרות שוק עבור למניותיהן, הרי שהדיסקאונטים עבור מניות החסומות לתקופות ארוכות יותר מהממוצע תקפים במיוחד עבור מניות של חברות בבעלות פרטית
• מחקר זה זמין באתר נתוני השוק להערכות שווי של שאנון פראט בכתובת bvmarketdata.com

 

המחקר של הרצל/סמית' (1993)

• המאמר "דיסקאונטים ורווחי בעלי מניות בהקצאות פרייבט אקוויטי" של מיכאל הרצל וריצ'ארד סמית' פורסם ביוני 1993 בז'ורנל למימון
• המחקר כיסה 106 הודעות על הקצאה פרטית בתקופה: 1 בינואר 1980 עד 31 במאי 1987
• הדיסקאונט הממוצע עמד על 20.14% והדיסקאונט החציוני עמד על 13.25%
• המחקר מצא דיסקאונט נוסף של 13.5% בגין הקצאה של מניות חסומות (18 מתוך 106 ההודעות)
• המחקר מצא כי שווי השוק של החברה פועל על הדיסקאונט בגין היעדר הסחירות ביחס הפוך
• המחקר הציע כי חלקים מהדיסקאונט בגין היעדר הסחירות מייצגים סוגיות אחרות מלבד אי הנזילות, לרבות:
• עלויות הנגרמות למשקיעים פרטיים לצורך השגת כמות מידע מספקת באופן נאות במטרה לקבוע את שווי החברה
• עלויות ניטור שירותים ואנשי מקצוע אחרים
• שינויים במבנה הבעלות
• המחקר ציין סיבות להעלאת הדיסקאונט:

1. ככל שהסיכוי למכירה חוזרת הינו נמוך יותר
2. ככל שגודל ההקצאה קטן יותר

• ככל ששווי השוק של ההון העצמי של החברה הינו נמוך

1. ככל שקיימת אי ודאות או שקיים קושי בעת קביעת שווי החברה
2. ככל ששווי הנכסים הבלתי מוחשיים הינו חלק מהותי יותר משווי החברה

2. מחקרים לפני IPO

מחקרים טרם הנפקה ראשונה לציבור (המכונים מחקרים לפני IPO) מנתחים את מחירי המניות של חברות לפני ואחרי שהן הופכות לחברות ציבוריות, כאשר ההבדלים בין המחירים הללו מיוחסים לסחירות המניה.

• המחקרים של חברת הייעוץ רוברט בירד ושות' (המחקרים של אמורי)
• המחקר הינו מחקר לפני IPO
• החברה ערכה שמונה מחקרים המתייחסים לתקופות זמן שונות בין השנים 1980 ו- 1997
• החברה ניתחה 2,241 הנפקות על מנת לקבוע את הקשר שבין מחיר המניה במועד ה- IPO לבין המחיר שבו התבצעה העסקה הפרטית האחרונה עד חמישה חודשים קודם למועד ה- IPO
• 310 עסקאות כשירות (קרי, (קרי, עסקאות אשר ענו על הקריטריונים שנקבעו במחקר) זוהו ונותחו
• 67 עסקאות מכירה
• 239 עסקאות אופציה
• הדיסקאונט הממוצע עמד על 44%; הדיסקאונט החציוני עמד על 43%

 

להלן תוצאות המחקר האמור:

 

 

המחקרים של חברת הייעוץ ווילאמט ושות'

• המחקר הינו מחקר לפני IPO
• החברה ערכה 12 מחקרים שבחנו את מחיריהן של עסקאות במניות של חברות בבעלות פרטית ביחס למחירי המניות של אותן החברות במועד ה- IPO
• השנים שכוסו במחקרים היו 1975 עד 1993
• הדיסקאונטים הממוצעים השתנו מתקופה לתקופה, אך בכל המקרים הם היו גבוהים יותר מהדיסקאונטים הממוצעים אשר הוצגו במחקרים בדבר מניות חסומות של חברות שכבר היה להן שוק מסחר ציבורי מבוסס.

 

המחקרים של חברת הייעוץ אמורי (דוט-קום)

• תולדה של שמונה מחקרי דיסקאונט לפני IPO שכיסו את תקופת הזמן שבין 1980 ו-1987 אשר פורסמו על ידי ג'ון ד. אמורי, האב.
• המחקרים הללו ניתחו דיסקאונטים שנבעו מעסקאות מכירה ב- 92 הנפקות ראשונות לציבור של חברות אשר היה להן את הסיומת "com" ליד השם.
• המחקרים כיסו את תקופת הזמן: מאי 1997 עד מרץ 2000
• המחקרים השוו בין מחירי עסקאות של מניות חמישה חודשים לפני מועד ה- IPO למחיריהן של אותן מניות חמישה חודשים לאחר מועד ה- IPO
• המחקרים כללו 53 עסקאות:
• 42 עסקאות של מניות בכורה המירות
• 11 עסקאות של מניות רגילות
• הן הדיסקאונט הממוצע לפני ה- IPO והן הדיסקאונט החציוני לפני ה- IPO עמדו על 54%, כאשר :
• 42 עסקאות של מניות בכורה המירות: ממוצע = 54%; חציון = 59%
• 11 עסקאות של מניות רגילות: ממוצע = 54%; חציון = 53%

 

המחקרים של חברת הייעוץ אמורי

• המחקר העשירי שבוצע על ידי חברת הייעוץ אמורי היה ניתוח שוטף של דיסקאונטים לפני IPO
• המחקר כיסה תקופת בת 44 חודשים: ממאי 1997 ועד דצמבר 2000
• במחקר נבדקו 1,847 תשקיפים ונמצאו 222 עסקאות מכירה
• אוכלוסייה זו צומצמה לכדי 36 עסקאות כשירות (קרי, עסקאות אשר ענו על הקריטריונים שנקבעו במחקר)
• הדיסקאונט הממוצע עמד על 48% והדיסקאונט החציוני עמד על 44%
• המחקר הורחב באמצעות מסננים פחות מגבילים לקביעת עסקאות כשירות:
• המחקר המורחב כלל 283 עסקאות
• הדיסקאונט הממוצע במחקר המורחב עמד על 50% והדיסקאונט החציוני במחקר המורחב עמד על 52%

 

המחקר הראשון של היצ'נר

מחקריו של המלומד גיימס ר. היצ'נר לקחו את נתוני המחקר של חברת הייעוץ אמורי שלב אחד קדימה. המחקר של היצ'נר ניתח את הדיסקאונטים אשר בהם נסחרו מניות ואופציות בחודשים שקדמו למועד ה- IPO. להלן תוצאות המחקר האמור:

 

 

המחקר השני של היצ'נר

במחקרו השני של היצ'נר, פירוק המידע הינו זהה לזה של המחקר הראשון, אולם נשוא הניתוח הינו שונה. המחקר התבסס על 23 עסקאות של 14 חברות מענף הייעוץ אשר הגישו תשקיפים בין פברואר 1995 ליוני 1996 והפכו לחברות ציבוריות. להלן תוצאות המחקר האמור:

מסקנות מחקריו של היצ'נר

• תוצאות הניתוחים מצביעות על כך שככל שהתקופה עד ל- IPO של החברה הינה ארוכה יותר, כך הדיסקאונט המיושם על מחיר המניה הינו גדול יותר.
• התאוריה מאחורי הדיסקאונט הגבוה יותר היא שככל שהתקופה שנותרה עד ל- IPO של החברה הינה ארוכה יותר כך אי הודאות לכך שה- IPO אכן יתרחש הינה גבוהה יותר; ולכן, המניות ו/או האופציות נסחרות בדיסקאונט גדול יותר. לפיכך, הדיסקאונט קשור לציפייה של נזילות ההשקעה.
• בעת יישום דיסקאונטים על עסקים קטנים שבבעלות פרטית, מאחר וישנו סיכוי קטן אם בכלל שהחברה תהפוך לציבורית, הרי שהדיסקאונטים יהיו לכל הפחות גבוהים כמו אלו שחושבו במחקרים הללו.

 

המשך במאמר הבא…

 

 

הכותב מר מר פולניצר הינו בעליו של משרד הייעוץ הכלכלי "שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים". מר פולניצר הינו בעל ניסיון רב בתחום הערכות השווי והאקטואריה הפיננסית, כמנהל סיכונים ומודליסט ראשי של ועדת השקעות באוניברסיטת בן גוריון, מנהל סיכונים וראש תחום שווי הוגן של חברת עגן יעוץ אקטוארי פיננסי ועסקי בע"מ, ראש תחום הערכות השווי במשרד רואי חשבון רווה–רביד (Russell Bedford ישראל) וכעוזר מחקר בתחום ניהול הסיכונים בבנקאות הישראלית של ה"ה ד"ר שילה ליפשיץ ז"ל.

מר פולניצר הינו מוסמך כמעריך שווי מימון תאגידי (CFV), מעריך שווי מימון כמותי (QFV), מודליסט פיננסי וכלכלי (FEM), אקטואר סיכוני שוק (MRA), כאקטואר סיכוני אשראי (CRA), כאקטואר סיכונים תפעוליים (ORA), כאקטואר סיכוני השקעות (IRA), כאקטואר סיכוני חיים (LRA) וכאקטואר סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומשמש גם כיו"ר ומנכ"ל הלשכה. כמו כן, מר פולניצר הינו מוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP) וכמנהל סיכונים מוסמך (CRM) על ידי האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM), בעל תואר B.A בכלכלה ו- M.B.A במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוניברסיטת בן גוריון ושימש כעוזר הוראה של ה"ה ד"ר שילה ליפשיץ ז"ל בקורסים במימון ובנקאות במוסדות אקדמיים שונים, מרצה בקורסים בנגזרות וניהול סיכונים במכללה האקדמית אחווה, מרצה בקורסים בניתוח דוחות כספיים והערכת שווי במכללה האקדמית אשקלון וכמרצה בקורסים בניתוח ניירות ערך, מכשירים פיננסיים וניהול תיקים בקורס הכנה פרטי לבחינות הרשות לניירות ערך לרישיון מנהל תיקים בישראל.

 

משרד הייעוץ הכלכלי "שווי פנימי" מספק קשת רחבה של שירותי הערכות שווי של עסקים, הכוללים: אנליזות אקוויטי וחוב, הערכות שווי מקיפות, סקירה ובקרה של הערכות שווי, עדות מומחה, חוות דעת הוגנות, חוות סולבנטיות, הסדרי חוב, חוות דעת אקטואריות, כמו גם הערכות שווי של מכשירים פיננסיים מורכבים וניתוחים כמותיים למדידת סיכונים.

שירותי הערכות שווי של עסקים נדרשים למגוון רחב של מטרות, לרבות: מיזוגים ורכישות, לצורכי מס, איזון משאבים בין בני זוג, סכסוכים בין בעלי מניות ושותפים ופעולות פירוק, פשיטת רגל, כימות נזקים ואובדן רווחים, תוכניות אופציות לעובדים (ESOPs) ועוד. אנו גם מוסמכים לבצע הערכות שווי של נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים לצרכי עסקאות ודוחות כספיים. www.intrinsicvalue.co.il

 

 

 

 

 

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 

Tags:  אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים

---