תיאוריית הברבור השחור אומרת לנו שמתרחשים דברים שקודם לכן נחשבו בלתי אפשריים ‑ או שלא חשבו עליהם בכלל . זאת לא אמירה זהה לכך שלפעמים קורים דברים נגד כל הסיכויים, בהסתברות של אחד למיליון, אלא שדברים שמעולם לא העלינו כלל על הדעת מתרחשים בסופו של דבר
צילום: ויקיפדיה פורסם: 13.9
עד למאה ה – 17 עלו על דעתם של אירופאים רק ברבורים לבנים, כי כל הברבורים שנראו אי ‑ פעם היו בעלי נוצות לבנות . בלונדון של המאה ה – 17 היה מקובל לכנות דברים בלתי אפשריים "ברבורים שחורים" . אבל אז הפליג חוקר הארצות ההולנדי וילם דה פלמינך למערב אוסטרליה בשנת 1697 ‑ וראה ברבור שחור . פתאום מה שלא היה אפשר לחשוב עליו, ולכן לא חשבו עליו, היה אמיתי. מאז ומתמיד הניחו אנשים שהברבור הבא שיראו יהיה לבן, אבל גילוי של ברבורים שחורים ריסק את השקפת העולם הזאת . ברבורים שחורים הם רק מטאפורה, כמובן.
פילוסוף הכלכלה נסים טאלב גיבש את תיאוריית הברבור השחור, שלפיה הבלתי צפוי הוא המאפיין היסודי של חיי הטבע ובהתאמה גם של סביבת חיי האדם, החברה והכלכלה.
ברבור שחור הוא אירוע יוצא דופן בעל השפעה גדולה מאוד, שלכאורה לא היה ניתן לצפות מראש, אך מבחינה היסטורית יש לצפות שאירועים מסוג זה יקרו אחת לזמן מה. טאלב טוען שהרוב המוחלט של האירועים המכוננים בהיסטוריה היו בלתי צפויים בשעתם, בעוד שבדיעבד ניתן להסביר אותם באמצעות סיבתיות.
לאיש מאיתנו אין מושג מה יילד יום. סביבתנו מעט מורכבת יותר מכפי שנדמה שאנו והאינטואיציה שלנו מבינים. בספרו הוא מציג עשרות דוגמאות לאירועים שלא הצליחו לחזות. הוגי עבר שדנו בבלתי צפוי, כמו ג'ון סטיוארט מיל, דיוויד יום וקרל פופר, התמקדו בבעיית האינדוקציה מבחינה לוגית, ובפרט באפשרות להסיק מסקנות כלליות מתוך אירועים ספציפיים. ישנה הנחה כי ניתוח סטטיסטי של אירועי העבר, בהתבסס על ההנחה שאירועים נוטים להתפלג נורמלית, מאפשר לצפות גם את הבלתי צפוי. טאלב מתנגד לכך ומציין כי לעתים קרובות פונקציות אחרות מתארות טוב יותר את המציאות. מעבר לכך, בעיניו אירועים מסוימים הם חסרי תקדים לחלוטין ולא ניתן היה ללמוד עליהם מתוך אירועי העבר.
גם אנחנו איננו מבינים את העולם שבו אנחנו חיים ואיננו מסוגלים להעריך את ההסתברות להתרחשות של האירועים שישפיעו במידה הרבה ביותר על חיינו. טאלב הראה כיצד ההיסטוריה מורכבת מאירועים גדולים, בלתי צפויים, בעלי השלכות אדירות – והציג מדוע המין האנושי לא ערוך להתמודד עמם. לברבורים שחורים עשויות להיות השלכות חיוביות, ולטענת טאלב, הרבה מהתגליות המדעיות החשובות בהיסטוריה היו ברבורים שחורים. מנגד יש ברבורים שחורים בעלי השלכות שליליות, בהם מלחמת "חרבות ברזל" או מגיפת ה"קורונה".
עיקר העניין הוא בברבורים הקטסטרופליים שלא ניתן לחזות מראש. המודעות לאפשרות התרחשותם היא שחשובה, תחת ההנחה כי גרוע ממה שקרה כבר לא יקרה בעתיד.
למרות שכיום יש בידי בני האדם יותר מידע ואפשרויות פעולה מאשר בעבר, הדבר אינו מאפשר שיפור של יכולת החיזוי. זאת משום שהמערכות נעשות מורכבות יותר ולכן מייצרות יותר ברבורים שחורים. מסקנתו של טאלב היא כי לא ניתן לחזות ברבורים שחורים ולפיכך עלינו ללמוד לחיות במציאות של חוסר ודאות ולמזער ככל הניתן את הנזקים של ברבורים שחורים בעתיד.
בצורה שבה משתמש טאלב במונח, ברבור שחור מייצג את חוסר התוחלת בתחזיות המבוססות על ניסיון העבר . ברבורים שחורים הם אירועים או פריטי מידע שנמצאים מחוץ לטווח הציפיות הרגיל, ולכן אי ‑ אפשר לחזות אותם . זאת תפיסה בעלת חשיבות מכרעת במשא ומתן . בכל אירוע משא ומתן יש סוגי מידע שונים . קיימים הדברים שאנחנו יודעים, כמו שמו של האדם בצד השני
וההצעה שלו, וניסיון העבר שלנו במשא ומתן . אלה הדברים הידועים, שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים . קיימים אותם דברים שאנחנו בטוחים שהם קיימים, אבל לא יודעים, כמו האפשרות שהצד השני עשוי לחלות ולהשאיר אותנו עם אדם אחר מעבר לשולחן . אלה הדברים הלא ידועים שאנחנו יודעים עליהם, כמו ג'וקרים בפוקר . אנחנו יודעים שהם בתמונה, אבל לא יודעים מי מחזיק בהם . אבל חשובים מכול הם הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, פריטי מידע שלא העלינו על דעתנו כלל, אבל אם ייחשפו הם ישנו את המשחק . אולי מי שיושב בצד השני רוצה שהעסקה תיכשל כי הוא עוזב לעבוד אצל מתחרה . מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, אלה הברבורים השחורים .
הברבור השחור ומגיפת "הקורונה"
מגפה עולמית בדור שלנו לא חווינו, עד למגפת הקורונה . הסברה הרווחת היא שמגפת הקורונה הוא אירוע "ברבור שחור" קלאסי . כלומר, אירוע שלא ניתן לחזות מראש ומשבש באופן דרמטי את השגרה . דווקא מחבר הספר "הברבור השחור", הכלכלן נאסים טאלב , טען שאת מגפת הקורונה כן היה ניתן לצפות מראש . בכל אופן, דה פקטו, העולם המערבי לא היה מוכן למגפה . הגבולות בין המדינות לא נסגרו בזמן, והמעבר למצב חירום נתקל בבעיות בירוקרטיות וחוקתיות שנפתרו לאט .
מצד שני, לא בטוח אם מוכנות גבוהה יותר הייתה מונעת את התפשטות המגפה בעולם . לנגיף הקורונה ולהתפשטות שלו יש מאפיינים שמקשים מאוד על ההתמודדות איתו . הוא דוגר במשך תקופה ארוכה יחסית לפני פיתוח התסמינים, ובזמן הזה מתרחשות הדבקות שקשה מאוד למנוע . הסיכון לחלות במחלה קשה או למות מקורונה נמצא בדיוק בתפר שבין מחלת השפעת ( שלא מאיימת על בתי החולים במדינות המפותחות ) , לבין מחלה קטלנית.
הנגיף תוקף בעיקר את האוכלוסייה המבוגרת, אבל רובץ באופן נרחב באוכלוסייה הצעירה, הניידת יותר, שפחות ממושמעת, ולכן גם מייצרת את התפשטות הנגיף בקצב גבוה . מקדם ההדבקה הטבעי שלו – כלומר מקדם ההדבקה ללא מגבלות של ריחוק חברתי או מסכות – גבוה ביחס לשפעת . אמינות הבדיקות לזיהוי הנגיף אינה גבוהה מספיק ( בעיקר בקרב נשאים ללא תסמינים ) , מה שמקשה עוד יותר על מניעת ההפצה של המחלה . כתוצאה מכל אלו, נצפתה תופעה מוזרה : ככל שההערכה של קטלניות המחלה ( את הסיכוי למוות מהידבקות במחלה ) ירדה, כך היא גבתה יותר קורבנות .
מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר 2023
המושג "ברבור שחור" מתייחס אם כן לתופעה של כשל מהותי מול אירוע חריף ומערער ואת הופעתו קשה מאוד לחזות משום שהיא מגיעה כשכמה סיכונים קיימו אינטראקציה ייחודית, התלכדו באופן מפתיע ויצרו אתגר גדול בהרבה מהתרחשותו של כל אחד מהם בנפרד. בהקשר למתקפת החמאס בשבעה באוקטובר, הרי כמות הכשלים שחברו להם יחד באותה שבת פשוט לא ניתנת לעיכול: כשל במדיניות הביטחונית ביחס לחמאס, כשל מודיעיני חריף בהבנת הסימנים המעידים שזוהו, כשל בהערכות הכוחות, כשל בהרכב הבכירים וקבלת ההחלטות בשיחת הלילה שעות לפני תחילת הטבח, כשל במענה המבצעי המיידי לחדירה, האיטיות במענה הממשלתי לצורכי האזרחים ועוד כשלים שלא נכון לדבר עליהם לפני סוף המלחמה.
מה שקריטי לדבר דווקא עכשיו עם מקבלי ההחלטות בממשלה ובגופי מערכת הביטחון אלה "הקרנפים האפורים" שעומדים ממש עכשיו מולנו ואסור להתעלם מהם.
"קרנפים אפורים"
המונח "קרנפים אפורים" מציין סיכונים בעלי סבירות גבוהה להתממשות, שכולם מודעים לקיומם, אבל בוחרים להתעלם מהם, כשמנגד התוצאות האפשריות של ההתעלמות הרסניות. את הביטוי טבעה בראשונה הסופרת והאנליסטית האמריקאית מישל ווקר בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ב-2013.
המטאפורה של הקרנף האפור מתייחסת לשילוב של שלושה אלמנטים: א. איום עם סבירות גבוהה להתרחשות. ב. מחיר או משקל כבד מאוד אם וכאשר האיום יתממש. ג. מקבלי ההחלטות נוטים להתעלם ממנו או להעריך בביטול את סבירותו להתרחשות. ישראל חוותה ברבור שחור. הרעיון שניתן לחיות לצד חמאס הוכח כקטלני.
מה שמייצר קרנפים אפורים הוא שילוב של מספר הטיות, והראשונה בהן היא חברתית-תרבותית. מדובר למעשה במידת האומץ שלנו בלקיחת סיכונים, לטוב ולרע – בהפחתת ההימור אנו מפחיתים את סיכויי הרווח וההפסד באופן שווה לאורך זמן. לארה"ב למשל יש תרבות מאוד אינדיווידואלית – עשו זאת בעצמכם. ובאופן פרדוקסלי, זה הופך אמריקאים רבים הרבה פחות פתוחים לשינוי ולקיחת סיכון טוב, כלומר, סיכון שנועד למטרת התפתחות. כמובן שלא ניתן לדעת אם סיכון יוביל להתפתחות אלא בדיעבד. התרבות הקולקטיבית בסין, המאופיינת בפן מדיני של הסתמכות על הממשל ובפן חברתי של הסתמכות על המשפחה, מאפשרת לאנשים לקחת יותר סיכונים. וחשוב מכך, להיות יותר פתוחים לעובדה שהם צריכים לשנות כיוון. שכן שינוי נקשר בטבעיות עם סיכון, וקרנפים אפורים מטבע הדברים מצריכים שינוי. אם אנחנו מוכנים לקחת סיכון של שינוי מדיניות, קל יותר להתמודד עם הקרנף.
את ההיגיון הזה אפשר להשליך גם על החיים הפרטיים שלנו. מה שהוא מדיניות עבור ממשל או ארגון גדול יהיה ברמה הפרטית דפוס התנהגות, הרגל, או אורח חיים מסוים.
ההטיה השנייה נוגעת לשאלה "כמה אנו מודעים למצב, כמה אנו רוצים ללמוד? והאם אנו מוכנים לראות דברים אפילו שזה לא מה שאנו רוצים?" בפסיכולוגיה העניין הזה מוכר כהטיית האישור: חיפוש מידע שתואם את עמדותינו ודחיית מידע סותר. יש לנו אפשרות ויכולת לתקן את הנקודות העיוורות הללו . לעיתים אנו עלולים לחשוב שהאנשים שיותר פוחדים לקחת סיכונים ויותר רגישים אליהם, יהיו האלה שפחות פתוחים לשינוי. אך ההיפך הוא הנכון. אנשים שרוצים להכיר בבעיות סביבם ולתכנן תוכניות הם אלה שמסוגלים לסבול יותר סיכונים, סיכונים טובים. הסיבה לכך היא שפתיחות אובייקטיבית למידע מקנה לנו את הכלים הנכונים ביחס למציאות, להבדיל מכלים שנכונים רק ביחס לדעות המוקדמות שקיימות בנו.
נשאלת השאלה כמה שליטה אנו מרגישים שיש לנו על הקרנפים האפורים בחיינו? לעתים הקרנף נראה כה עצום, שאנו מרגישים כה קטנים וחסרי אונים עד כדי חידלון. אז אם כבר המשבר מגיע ובלתי נמנע, למה לסבול מחרדות עד לרגע הפגיעה? גישה זו יכולה להועיל אם באמת אין לנו מה לעשות. לכל אחד ואחת מאיתנו קיימת האפשרות לשנות את הגישה שלו. המפתח שמאפשר התמודדות עם ההטיות הללו טמון בשני מקומות. ליצור ניצוץ לשיח פתוח וכן עם האנשים הסובבים אותנו, על הקרנפים האפורים בעולמנו. עלינו להיות כנים על איך כולנו מתמודדים איתם. נדרש מאתנו לסייע לאחרים לזהות קרנפים, להיות פתוחים לעזרה של אחרים בזיהוי הקרנפים שלנו ואף להירתם למאמץ משותף לזהות קרנפים המשותפים לכולנו. הדבר השני הוא מידה של צניעות לגבי כושר השיפוט של עצמנו, שכן קרנפים אפורים לא מעידים על ליקוי של אדם ספציפי, אלא מקיפים את בני האדם כולם. ברגע שכולנו נכיר בפגיעות המשותפת, זה יעניק לנו את הכוח לפקוח את עינינו, לראות את מה שמולנו ולפעול.
בשונה מברבור שחור – את הסכנות המהותיות המכונות "קרנפים אפורים" רואים ממש מול העיניים, כשאין שום אלמנט של הפתעה ביחס לסיכון מהותי שלא יכולנו לחזות את הופעתו ולהעריך את השפעתו. את הקרנפים האפורים נכון להזכיר כאשר זו לא שאלה אם או יש אפשרות שסיכון ענק כזה יופיע ויתנגש בנו, אלא שאי הוודאות מתמקדת בעיקר בשאלה של מתי ואיך. במקרה כזה, הבחירה הקריטית מתמקדת בשאלה אם להתכונן לאפשרות כזו או לא.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד בסטטוס:
Tags: אסטרטגיה חדשנות ניהול תרבות ארגונית
