פירמת שווי פנימי ערכה מחקר על שיעור ההפחתה הנדרש על שלושת סוגי המכפילים שמצטט פרופ' דמודאראן: מכפיל ההכנסות, מכפיל ה- EBITDA ומכפיל ה- EBIT ■ לפי המחקר, לצורך הערכת שווייה של חברה פרטית בישראל יש לבצע הפחתה בשיעור שבין 40% ל- 60% על מכפיל השווי הענפי הממוצע של דמודאראן, תלוי בסוג מכפיל השווי
צילום: יח"צ
שיטת הערכת השווי המבוססת ביותר מבחינה תיאורטית, הינה שיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF – Discounted Cash Flows) לפיה, שוויה הכלכלי של פעילות עסקית נובע מתזרימי המזומנים העתידיים הצפויים להתקבל בגינה. בשיטת ה- DCF, ניתן להעריך את הפעילות העסקית כמכלול אחד, הכולל הן את הנכסים המוחשיים והן את הנכסים הבלתי מוחשיים (לרבות מוניטין), בין היתר, באמצעות עריכת תחזיות לגבי מרכיבי ההכנסות וההוצאות השונים הקשורים לפעילות המוערכת, הערכת פוטנציאל הצמיחה והערכת סביבת הסיכון בה היא פועלת.
הדרך המבוססת ביותר מבחינה תיאורטית להערכת שווי פעילויות עסקיות הפועלות כעסק חי (בין המאוגדות כחברה בע"מ ובין כעסק עצמאי), הינה שיטת היוון תזרימי המזומנים, כאמור. עם זאת, בשל אי הוודאות בחיזוי תזרימי המזומנים של פעילותה, רצוי ונהוג לתמוך את תוצאת שווי הפעילות העסקית המתקבלת משיטת ה- DCF על בסיס מתודולוגיות הערכה נוספות.
על כן, מעריכי שווי רבים, כאינדיקציה לסבירות שווי הפעילות המתקבל ממודל ה- DCF נוטים לבחון את סבירות תוצאות עבודתם באמצעות שימוש באחד או יותר משלושת מכפילי השווי הבאים: מכפיל שווי הפעילות על ההכנסות, מכפיל שווי הפעילות על ה- EBITDA (רווח תפעולי לפני ריבית, מיסים, פחת והפחתות) ושווי הפעילות על ה- EBIT (רווח תפעולי לפני ריבית ומיסים).
פרופ' אסוואת' דמודאראן, מאוניברסיטת NYU מצטט מידי שנה באתרו (החל מינואר 1999), מכפילי שווי שונים לכל ענף וענף בארה"ב (סה"כ 94 ענפים). המתודולוגיה של דמודאראן די ברורה, כל שנה ב- 31 לדצמבר הוא מבצע מחקר אמפירי עבור כל אחד מ- 94 הענפים שהגדיר. לכל ענף, בוחר פרופ' דמודאראן רשימה של חברות ציבוריות הפועלות בתחום בארה"ב, מתוך הנחה שמרשימה זו, ניתן יהיה ללמוד על פרמטרים פיננסיים שונים המאפיינים כל ענף. הנחת העבודה של פרופ' דמודאראן היא, שמדגם המורכב מחברות ציבוריות גדולות, יציבות ומבוססות, מהווה אומדן נורמטיבי מייצג לענף.
בשוק הייעוץ הכלכלי בישראל, מנסים מעריכי השווי לכמת את שיעור ההפחתה הנדרש על מנת שניתן יהיה להפעיל את מכפילי השווי המצוטטים על ידי פרופ' דמודאראן על חברות פרטיות בישראל. ממחקר שביצעה מחלקת המחקר של פירמת שווי פנימי, המתמחה בביצוע הערכות שווי וניהול סיכונים פיננסיים עולה, כי לצורך הערכת שוויה של חברה פרטית בישראל, יש לבצע הפחתה בשיעורים שבין 40% ל- 60% על מכפיל השווי הענפי הממוצע של דמודאראן, תלוי בסוג מכפיל השווי ובחברה המוערכת.
האקטואר רועי פולניצר, הבעלים של פירמת שווי פנימי, המוסמך כמעריך שווי מימון תאגידי (CFV) על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), מסביר: "קיימים שלושה מכפילי שווי הקשורים לשווי הפעילות: מכפיל שווי הפעילות על ההכנסות; מכפיל שווי הפעילות על ה- EBITDA; ומכפיל שווי הפעילות על ה- EBIT. בחרנו לבדוק את שיעור ההפחתה הנדרש על כל אחד משלושת המכפילים הללו הואיל והן ההכנסות, הן ה- EBITDA והן ה- EBIT מתחלקים באופן כללי, בין בעלי החוב השונים לבין מחזיקי ההון העצמי. הסיבה לכך, היא, שהם מופיעים בדו"ח הרווח וההפסד "מעל" לסעיף הוצאות המימון. מאחר ובישראל מקובל לעשות שימוש רק בגרסה הלא ממונפת של שיטת ה- DCF (שבמסגרתה על מנת למצוא את שווי ההון העצמי של החברה, נדרש מעריך השווי לקבוע תחילה את אומדן שווי פעילות החברה המאוחדת ורק לאחר מכן לקבוע את שווי ההון העצמי) להבדיל מהגרסה הממונפת של שיטת ה- DCF המקובלת בארה"ב (שבמסגרתה מעריך השווי קובע מראש את שווי ההון העצמי של החברה), הרי שמעריך השווי בישראל מעוניין לתמוך דווקא את שווי הפעילות שקיבל מיישום שיטת ה- DCF ולא את שווי ההון העצמי שקיבל, באמצעות מכפילי שווי שתוצאתם תהיה שווי הפעילות ולא שווי ההון העצמי."
שיעור ההפחתה הדרוש על מכפיל שווי הפעילות על ההכנסות
על פי אינדיקציית השווי שבוצעה במחלקת המחקר של שווי פנימי, על מנת לתקף את שווי הפעילות המתקבל מיישום שיטת ה- DCF על חברה פרטית בישראל, מעריך השווי צריך לבצע הפחתה בשיעור שנע בין 55.68% ל- 64.98% (בממוצע כ- 50.95% עם ערך חציון של 60.28%) במכפיל שווי הפעילות על ההכנסות הממוצע הענפי של חברות ציבוריות בארה"ב המסווגות בענף שבו פועלת החברה. הואיל ומניה של חברה פרטית איננה נסחרת הרי שאין ציטוט לשווי המניה וכפועל יוצא מכך לא ניתן למדוד את מכפיל ההכנסות שלה בפועל. לשם כך, יש צורך לבחון בצורה השוואתית מדגם של חברות ציבוריות בארה"ב התואמות בקירוב לפעילות הפרטית המוערכת ואת הפרמטרים הכמותיים שלהן כגון: שווי שוק, חוב פיננסי לבנקים ובעלי אגרות חוב, יתרות מזומן, שווי מזומן והשקעות נזילות וכמובן סך הכנסות בארבעת הרבעונים האחרונים. לאחר מכן יש לחשב את מכפיל ההכנסות הממוצע של החברות הללו על ידי חלוקת שווי הפעילות (קרי, סך הצברם של שווי השוק בתוספת החוב הפיננסי ובניכוי יתרות המזומן, שווי המזומן וההשקעות הנזילות) של כל אחת מחברות המדגם בסך ההכנסות של אותה חברה, בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה. הנחת העבודה היא שפעם אחת הענף בישראל שאליו משתייכת החברה הפרטית המוערכת מתפלג בקירוב בדומה לאותו ענף בארה"ב (או לכל הפחות לנתוני חברות המדגם שנבחרו) ופעם שניה שמכפיל ההכנסות הממוצע הענפי (או לכל הפחות מכפיל ההכנסות הממוצע של חברות המדגם שנבחרו) משקף את מכפיל ההכנסות הראוי לחברה, אילו מנייתה הייתה נסחרת בבורסה. הפעלת מכפיל ההכנסות הממוצע הענפי על סך ההכנסות של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה נותנת איך לא את שווי הפעילות (המכונה גם שווי הפירמה או השווי התפעולי) שאותו מנסה מעריך השווי לפצח באמצעות בניית מודל סטטיסטי המורכב לפי מאמרו של האקטואר פולניצר ב- Medium ("DCF Requires 308 Mathematical Calculations and 220 Statistical Estimates; 12 Models are Needed to Implement the DCF") מ- 308 חישובים מתמטיים ו-220 אומדנים סטטיסטיים (קרי, הנחות בסיס) שונים לגבי מרכיבי ההכנסות וההוצאות של החברה, השקעותיה ברכוש קבוע ובהון חוזר, הערכת פוטנציאל הצמיחה שלה, הערכת סביבת הסיכון שבה היא פועלת והערכת שווי הפעילות בתום תקופת התחזית (Exit Value).
כעת נסביר את הבדיקה שביצעה מחלקת המחקר של שווי פנימי בדבר שיעורי ההפחתה הנדרשים על מכפילי ה- EV / Sales של פרופ' דמודאראן לשנת 2020 (שפורסמו בינואר 2021) עבור 78 ענפים שונים בארה"ב. הבדיקה נעשתה על מדגם של 156 הערכות שווי (שפורסמו ושלא פורסמו) הן של חברות ציבוריות בישראל והן של חברות פרטיות בישראל המסווגות ב- 78 הענפים מתוך 94 הענפים שהגדיר פרופ' דמודאראן באתרו.
לכל אחד מהענפים נלקחו 2 הערכות שווי שבוצעו בשיטת ה- DCF של 2 חברות ומתוך כל הערכת שווי של חברה חולץ מכפיל שווי הפעילות על ההכנסות הגלום המשתמע (Implied Multiple) על ידי חלוקת תוצאת ה- DCF (קרי, ערכם הנוכחי של התזרימים התפעוליים החופשיים של הפעילות לאורך תקופת התחזית מהוון למועד ההערכה במחיר ההון המשוקלל של החברה בתוספת ערכו הנוכחי של ערך השייר) בסך ההכנסות של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה.
למעשה לכל ענף וענף התקבלו שני אומדנים למכפיל ה- DCF / TTM Rev אשר הממוצע שלהם שימש כקירוב אומדן סביר למכפיל ה- EV / Sales הראוי לחברות פרטיות בישראל הפועלות באותו ענף. שיעור ההפחתה הנדרש על מכפילי שווי הפעילות על ההכנסות המצוטטים על ידי פרופ' דמודאראן חושב על ידי מחלקת המחקר כמשלים ל- 1 של היחס שבין מכפיל ה- DCF / TTM Rev הממוצע הענפי שיצרה מחלקת המחקר לבין מכפיל ה- EV / Sales הממוצע הענפי של פרופ' דמודאראן.
המסקנה לגבי שיעור ההפחתה הנדרש על מכפיל שווי הפעילות על ה- EBITDA
על פי אינדיקציית השווי שבוצעה במחלקת המחקר של שווי פנימי, על מנת לתקף את שווי הפעילות המתקבל מיישום שיטת ה- DCF על חברה פרטית בישראל, מעריך השווי צריך לבצע הפחתה בשיעור שנע בין 45.05% ל- 54.80% (בממוצע כ- 49.82% עם ערך חציון של 50.01%) במכפיל שווי הפעילות על ה- EBITDA הממוצע הענפי של חברות ציבוריות בארה"ב המסווגות בענף שבו פועלת החברה. הואיל ומניה של חברה פרטית איננה נסחרת, הרי שאין ציטוט לשווי המניה וכפועל יוצא מכך לא ניתן למדוד את מכפיל ה- EBITDA שלה בפועל. לשם כך, יש צורך לבחון בצורה השוואתית מדגם של חברות ציבוריות בארה"ב התואמות בקירוב לפעילות הפרטית המוערכת ואת הפרמטרים הכמותיים שלהן כגון: שווי שוק, חוב פיננסי לבנקים ובעלי אגרות חוב, יתרות מזומן, שווי מזומן והשקעות נזילות, הרווח התפעולי בארבעת הרבעונים האחרונים והוצאות הפחת בארבעת הרבעונים האחרונים. לאחר מכן, יש לחשב את מכפיל ה- EBITDA הממוצע של החברות הללו על ידי חלוקת שווי הפעילות (קרי, סך הצבירה של שווי השוק בתוספת החוב הפיננסי ובניכוי יתרות המזומן, שווי המזומן וההשקעות הנזילות) של כל אחת מחברות המדגם בסך ה-EBITDA (קרי, הרווח התפעולי בתוספת הוצאות הפחת) של אותה חברה, בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה. הנחת העבודה היא, כי הענף בישראל שאליו משתייכת החברה הפרטית המוערכת, מתפלג בקירוב בדומה לאותו ענף בארה"ב (או לכל הפחות לנתוני חברות המדגם שנבחרו) וכן, שמכפיל ה- EBITDA הממוצע הענפי (או לכל הפחות מכפיל ה- EBITDA הממוצע של חברות המדגם שנבחרו), משקף את מכפיל ה- EBITDA הראוי לחברה, אילו מנייתה הייתה נסחרת בבורסה. הפעלת מכפיל ה- EBITDA הממוצע הענפי על סך ה- EBITDA של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה, משקפת את שווי הפעילות (המכונה גם שווי הפירמה או השווי התפעולי) שאותו מנסה מעריך השווי לפצח, באמצעות בניית בניית מודל סטטיסטי המורכב לפי מאמרו של האקטואר פולניצר ב- Medium ("DCF Requires 308 Mathematical Calculations and 220 Statistical Estimates; 12 Models are Needed to Implement the DCF") מ- 308 חישובים מתמטיים ו-220 אומדנים סטטיסטיים (קרי, הנחות בסיס) שונים לגבי מרכיבי ההכנסות וההוצאות של החברה, השקעותיה ברכוש קבוע ובהון חוזר, הערכת פוטנציאל הצמיחה שלה, הערכת סביבת הסיכון שבה היא פועלת והערכת שווי הפעילות, בתום תקופת התחזית (Exit Value).
להסבר הבדיקה שביצעה מחלקת המחקר של שווי פנימי בדבר שיעורי ההפחתה הנדרשים על מכפילי ה- EV / EBITDA של פרופ' דמודאראן לשנת 2020 (שפורסמו בינואר 2021) עבור 78 ענפים שונים בארה"ב. הבדיקה נעשתה על מדגם של 156 הערכות שווי (שפורסמו ושלא פורסמו) הן של חברות ציבוריות בישראל והן של חברות פרטיות בישראל המסווגות ב- 78 הענפים מתוך 94 הענפים שהגדיר פרופ' דמודאראן באתרו. נציין, כי לכל אחד מהענפים נלקחו 2 הערכות שווי שבוצעו בשיטת ה- DCF של 2 חברות ומתוך כל הערכת שווי של חברה חולץ מכפיל שווי הפעילות על ה- EBITDA הגלום המשתמע (Implied Multiple) על ידי חלוקת תוצאת ה- DCF (קרי, ערכם הנוכחי של התזרימים התפעוליים החופשיים של הפעילות לאורך תקופת התחזית מהוון למועד ההערכה במחיר ההון המשוקלל של החברה בתוספת ערכו הנוכחי של ערך השייר) בסך ה- EBITDA של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה. למעשה לכל ענף וענף התקבלו שני אומדנים למכפיל ה- DCF / TTM EBITDA אשר הממוצע שלהם שימש כקירוב אומדן סביר למכפיל ה- EV / EBITDA הראוי לחברות פרטיות בישראל הפועלות באותו ענף. שיעור ההפחתה הנדרש על מכפילי שווי הפעילות על ה- EBITDA המצוטטים על ידי פרופ' דמודאראן חושב על ידי מחלקת המחקר כמשלים ל- 1 של היחס שבין מכפיל ה- DCF / TTM EBITDA הממוצע הענפי שיצרה מחלקת המחקר לבין מכפיל ה- EV / EBITDA הממוצע הענפי של פרופ' דמודאראן.
המסקנה לגבי שיעור ההפחתה הדרוש על מכפיל שווי הפעילות על ה- EBIT
על פי אינדיקציית השווי שבוצעה במחלקת המחקר של שווי פנימי, על מנת לתקף את שווי הפעילות המתקבל מיישום שיטת ה- DCF על חברה פרטית בישראל, מעריך השווי צריך לבצע הפחתה בשיעור שנע בין 35.17% ל- 44.81% (בממוצע כ- 39.71% עם ערך חציון של 39.47%) במכפיל שווי הפעילות על ה- EBIT הממוצע הענפי של חברות ציבוריות בארה"ב, המסווגות בענף שבו פועלת החברה. הואיל ומניה של חברה פרטית איננה נסחרת הרי שאין ציטוט לשווי המניה וכפועל יוצא מכך לא ניתן למדוד את מכפיל ה- EBIT שלה בפועל. לשם כך, יש צורך לבחון בצורה השוואתית מדגם של חברות ציבוריות בארה"ב התואמות בקירוב לפעילות הפרטית המוערכת ואת הפרמטרים הכמותיים שלהן כגון: שווי שוק, חוב פיננסי לבנקים ובעלי אגרות חוב, יתרות מזומן, שווי מזומן והשקעות נזילות, הרווח התפעולי בארבעת הרבעונים האחרונים. לאחר מכן יש לחשב את מכפיל ה- EBIT הממוצע של החברות הללו על ידי חלוקת שווי הפעילות (קרי, סך שווי השוק בתוספת החוב הפיננסי ובניכוי יתרות המזומן, שווי המזומן וההשקעות הנזילות) של כל אחת מחברות המדגם בסך ה- EBIT (קרי, הרווח התפעולי) של אותה חברה, בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה. הנחות העבודה הן, כי הענף בישראל שאליו משתייכת החברה הפרטית המוערכת מתפלג בקירוב בדומה לאותו ענף בארה"ב (או לכל הפחות לנתוני חברות המדגם שנבחרו) והן, שמכפיל ה- EBIT הממוצע הענפי (או לכל הפחות מכפיל ה- EBIT הממוצע של חברות המדגם שנבחרו) משקף את מכפיל ה- EBIT הראוי לחברה, אילו מנייתה הייתה נסחרת בבורסה. הפעלת מכפיל ה- EBIT הממוצע הענפי על סך ה- EBIT של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה, משקף את שווי הפעילות (המכונה גם שווי הפירמה או השווי התפעולי) שאותו מנסה מעריך השווי לפצח באמצעות בניית מודל סטטיסטי המורכב לפי מאמרו של האקטואר פולניצר ב- Medium ("DCF Requires 308 Mathematical Calculations and 220 Statistical Estimates; 12 Models are Needed to Implement the DCF") מ- 308 חישובים מתמטיים ו-220 אומדנים סטטיסטיים (קרי, הנחות בסיס) שונים לגבי מרכיבי ההכנסות וההוצאות של החברה, השקעותיה ברכוש קבוע ובהון חוזר, הערכת פוטנציאל הצמיחה שלה, הערכת סביבת הסיכון שבה היא פועלת והערכת שווי הפעילות בתום תקופת התחזית (Exit Value).
להצגת הבדיקה שביצעה מחלקת המחקר של שווי פנימי בדבר שיעורי ההפחתה הנדרשים על מכפילי ה- EV / EBIT של פרופ' דמודאראן לשנת 2020 (שפורסמו בינואר 2021) עבור 78 ענפים שונים בארה"ב נציין, כי הבדיקה נעשתה על מדגם של 156 הערכות שווי (שפורסמו ושלא פורסמו) הן של חברות ציבוריות בישראל והן של חברות פרטיות בישראל המסווגות ב- 78 הענפים מתוך 94 הענפים שהגדיר פרופ' דמודאראן באתרו. לכל אחד מהענפים נלקחו 2 הערכות שווי שבוצעו בשיטת ה- DCF של 2 חברות ומתוך כל הערכת שווי של חברה חולץ מכפיל שווי הפעילות על ה- EBIT הגלום המשתמע (Implied Multiple) על ידי חלוקת תוצאת ה- DCF (קרי, ערכם הנוכחי של התזרימים התפעוליים החופשיים של הפעילות לאורך תקופת התחזית, מהוון למועד ההערכה במחיר ההון המשוקלל של החברה בתוספת ערכו הנוכחי של ערך השייר) בסך ה- EBIT של החברה הפרטית המוערכת בארבעת הרבעונים האחרונים שקדמו למועד ההערכה. למעשה לכל ענף וענף התקבלו שני אומדנים למכפיל ה- DCF / TTM EBIT אשר הממוצע שלהם שימש כקירוב אומדן סביר למכפיל ה- EV / EBIT הראוי לחברות פרטיות בישראל הפועלות באותו ענף. שיעור ההפחתה הנדרש על מכפילי שווי הפעילות על ה- EBIT המצוטטים על ידי פרופ' דמודאראן חושב על ידי מחלקת המחקר כמשלים ל- 1 של היחס שבין מכפיל ה- DCF / TTM EBIT הממוצע הענפי שיצרה מחלקת המחקר לבין מכפיל ה- EV / EBIT הממוצע הענפי של פרופ' דמודאראן.
האקטואר פולניצר ציין כי "תוצאות הבדיקות שביצעה מחלקת המחקר של שווי פנימי מתיישבות עם הקביעה של צ'אק קוין (המוסמך כמעריך שווי בכיר (ASA) על ידי האגודה האמריקאית למעריכי שווי (ASA)) באסופת מאמרים שלו, "קביעת שווי סוכנות ביטוח" (2004), לפיה על מנת להעריך את שווייה של סוכנות פרטית באמצעות מכפיל שווי פעילות, יש לבצע הפחתה בשיעור שבין 30% ל- 50% למכפילי שווי פעילות של חברות ציבוריות".
חשוב לציין, כי תוצאות הבדיקה שביצעה מחלקת המחקר של שווי פנימי עשויים לסייע למעריכי שווי בישראל לדעת האם תוצאת שווי הפעילות שקיבלו מיישום שיטת ה- DCF הן סבירות או לא (ובמידה ולא הרי שעליהם לבצע התאמות תחילה בתחזית תזרימי המזומנים ולאחר מכן אולי גם בשיעור ההיוון , אלא שתוצאות הבדיקה הללו מאפשרות הלכה למעשה, להתחיל לעשות שימוש ניכר יותר בשיטת המכפיל באמצעות מכפילי השווי המצוטטים על ידי פרופ' דמודאראן משעה שכעת אנו יודעים כיצד להפוך אותם לישימים עבור חברות פרטיות בישראל.
שיטת ה- DCF מבוססת על ניסיון לחזות את העתיד. מכאן, שישנו קושי באומדן מרכיבי התזרים העתידי כאמור, בפרט כאשר אין נגישות להנהלת החברה, נתוניה הפנימיים ותוכניותיה לעתיד, ניתן להשתמש בשיטות מקורבות, כגון מודל הצמיחה הקבועה של גורדון, מודל מכפיל ההכנסות (EV / Sales ratio) הנגזר ממנו וכיוצ"ב. קביעת המכפילים המתאימים לפעילות המוערכת נעשית על בסיס נתוני שוק ההון, נתוני עסקאות במניות חברות דומות, או אומדן מחיר ההון המשוקלל של הפעילות העסקית ושיעור הצמיחה העתידית של הפעילות המוערכת בנפרד (שילוב של שני הפרמטרים קובע את מכפיל ה- EBIT או מכפיל ה- EBITDA על פי מודל גורדון).
לסיכום, קיימות מספר שיטות להערכת שווי חברות. מטבע הדברים, לכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה ולכן יש לבחור את השיטה בהתאם למידת ישימותה למקרה המתאים ו/או לסיטואציית ההערכה ומטרתה. שיטות ההערכה השונות מבוססות על אחת משלוש הגישות הכלכליות: גישת ההכנסות, גישת השוק וגישת הנכס. גישת ההכנסות נפוצה מאד ונחשבת כמבוססת ביותר, הן מבחינה כלכלית – תיאורטית והן מבחינה מימונית – פרקטית. גישה זו מנתחת ומודדת את התוחלת המהוונת של התמורה הכלכלית התזרימית העתידית (DCF) הצפויה לנבוע מהפעילות העסקית המוערכת. זרמי מזומנים חזויים אלה, מהוונים למועד ההערכה על פי שיעור היוון המותאם, בין היתר, למידת הסיכון הגלומה בתחזיות על פני משך אופק ההיוון. שיעור ההיוון האמור מביא בחשבון גם את ההפחתה (הדיסקאונט) עבור העובדה שזרמי המזומנים החזויים אמורים להגיע אי שם בעתיד, וגם את ההפחתה הנובעת מהסיכון שזרמי המזומנים החזויים לא יגיעו כלל. כלומר, על שיעור ההיוון מועמס כל הסיכון של הפעילות העסקית המוערכת.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים
