אשפה אינה אויב היא חלק מהווית חיינו

מאת: דניאל מורגנשטרן

פורסם ב 23 אוג 2016 / אין תגובות

אין תגובות

האשפה והפסולות כבר אינן "זבל" – שורש בעל משמעות פונטית קשה ובלתי ידידותית. אלא חלק מהווייתנו אנו

פורסם: 21.8.16 צילום: ויקיפדיה

המשוטט בימי חום אוגוסט בחוצות הערים וברחובות שכונותיהן אינו יכול שלא להזדעזע. בני דור ההי טק הפכו באחת לבני דור הזבל והאשפה. הלכה התרבות, דרך ארץ נעלמה כלא היתה. אפילו מסורות ומנהגים דתיים של היגיינה, ניקיון ואסטתיקה עברו מעולמנו.

הקיץ בשיאו, זה הזמן המתאים לשיפוץ הבית והדירה. זו עונת המלפפונים של משכירי דירות ושוכרים, של תחילת שנת הלימודים הבאה במוסדות החינוך. תמונת ראי של כל אלה הם ערימות ריהוט וחפצי בית, בגדים ישנים וכלי מטבח, אריזות קרטון עבות ממד, הכול במדרכה, גולש לכביש, לצד עגלות האשפה העולות על גדותיהן, במקרה הטוב. מוקשים וחסימות ברשות הרבים תוך הפקעת זכות הדרך של הולכי הרגל.

אין הוכחה טובה מזו שמרביתנו טרם הפנמנו את השינויים שהתרחשו במודעות הסביבתית בדור האחרון. האשפה והפסולות כבר אינן "זבל" – שורש בעל משמעות פונטית קשה ובלתי ידידותית. אלא חלק מהווייתנו אנו. עד לפני רגע הן עוד היו חלק בלתי נפרד מחיינו, חלקו עמנו את ארונות הבגדים והנעלים, הספרייה, המדפים והשידות, נכחו עמנו בסלון הבית ובחדרי המגורים, אוחסנו במטבח ובמזווה. בן רגע סר חינם בעיננו, והם מושלכים במקרה הטוב לעגלת האשפה, ובמקרים הפחות מוצלחים – לצידה, הישר לרשות הרבים.

המהפך הפתאומי שחל בתפיסת עולמנו ביחס לריהוט, לציוד, לביגוד והנעלה, כמו גם לחפצי אומנות ומוסיקה אינו הופך אותם באחת לבעלי ערכים שליליים; נהפוך הוא: כפי ששימשו אותנו בכבוד הם יכולים להמשיך ולשמש בעלים חדש שאין ידם משגת רכישת חדשים. הפתרון המועדף הוא העברתם למרכזי יד שנייה שקמו בינתיים במרבית הרשויות המקומיות, כמו גם במוקדי עמותות חברתיות. עמותות חסד חרטו על דגלן הענקת מוצרי יד שניה תקינים. חנויות "אלטע זאכן", שווקי פשפשים ועתיקות אף הם חלופה מוצלחת שעשויה להניב אפילו מעט מרשרשים בתמורה ל"אין חפץ" בו. מאזינים יקרים: שננו לעצמכם ולזולתכם – רק לא לאשפה. בשפת המקצוע עדיף שימוש חוזר על מחזור.

תאגיד האריזות תמי"ר, מופקד מכוח חוק האריזות על הטיפול הנכון ומחזור כל האריזות, אינו נוקף אצבע לפתרון הררי קרטונים משוטחים ושלמים, אם אינם אצורים בעגלות הכתומות שהציב. כל בר דעת מבין שמקומם אינו שם, ואם הם יהיו שם – לא יהא מקום לאריזות אחרות. כך נצברים הררי הקרטון על המדרכה, בכניסה לבניין, או לדירה אחרי כניסת דייר חדש, או אחרי פירוק המצרכים ממסע הרכש החודשי במרכול או במשתלה. באם הצלחתם לשטח אותם, ואין בקרבת ביתכם כלוב ייעודי לקרטון משוטח – בקשו מקבלן ההובלה שיחזור ליטול אותם (עבורו יש להם ערך כספי רב). לחילופין עשו מאמץ קטן עבור הסביבה, העמיסו אותם על מכוניתכם ופנו אותם למקום הריכוז הקרוב. רק אל תותירו אותם יתומים ומבוישים על המדרכה, עד כי יתעופפו לכביש, ידרסו, ויזהמו את רשות הרבים. כי אחריתם במשאית הפינוי יחד עם שאר האשפה… ולמטמנה !