מדוע בכלל נדרש מינויו של אקטואר מומחה מטעם בית המשפט? בראש ובראשונה על מנת לסייע לבית המשפט בהכרעה במחלוקת שבין צדדים, בין אם הוגשו חוות דעת סותרות על ידי הצדדים בתיק ובין אם לאו
פורסם: 27.9.17 צילום: shutterstock
ההלכה הפסוקה קובעת כי מעמדו של המומחה ובכלל זה אקטואר מומחה מטעם בית משפט (האמור לגבי בית משפט חל גם על בית דין רבני, וההיפך) הינו מעמד רם ונעלה, ורק במצבים חריגים יסטה בית המשפט/בית הדין מקביעות האקטואר המומחה אותו הוא מינה.
כך למשל נקבע בפסק הדין של בית משפט עליון –
ע"א 1240,558/96 – חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח' . פ"ד נב(4), 563 ,עמ' 569-570.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן…קביעותיו של בית משפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות-דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם))."
בהמשך –
"מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע.א. 521/77 ברוור נ' רשות הנמלים פ"ד לב(416 (1). כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה.
הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה… והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו… עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות, מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו" (ע.א. 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט(189 ,185 4)"
גילוי נאות: אני מתמנה מעת לעת על ידי בתי משפט ובתי דין כאקטואר מומחה. על מנת לסבר את האוזן, אקטוארים בהליכים משפטיים נדרשים לערוך חוות דעת בנושא הערכות שווי עסקים, אמידת סיכונים, כימות נזקים, בחינת כושר פירעון, איזון משאבים בין בני זוג עקב הליך גירושין, חישובי ריביות והפסדים וכיוב' חישובים והערכות אקטואריים.
מניסיוני כמי שעוסק כאקטואר בתחום של סיכוני שוק, סיכוני אשראי, סיכונים תפעוליים, סיכוני השקעות, סיכוני חיים וסיכונים פנסיוניים, כמו גם כמעריך שווי בתחום של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים מעל לעשור, לא פשוט להיכנס לרשימת המומחים הכלכליים/האקטואריים אותם ממנה בית המשפט/ בית הדין. מדובר ברשימה כמעט סגורה. רק אציין שלהבדיל מהאקטוארים מטעם הצדדים, אשר חוקי הטבע קובעים אקסיומטית שהם מומחים שהצדדים נוהגים למנות על מנת שייתנו חוות דעת לטובתם – הרי שלא הוא הדין לגבי האקטואר המומחה מטעם בית המשפט.
נתחיל מהשאלה, מדוע בכלל נדרש מינויו של אקטואר מומחה מטעם בית המשפט? אז התשובה היא שבראש ובראשונה על מנת לסייע לבית המשפט בהכרעה במחלוקת שבין צדדים, בין אם הוגשו חוות דעת סותרות על ידי הצדדים בתיק ובין אם לאו.
כעת נסביר כיצד פועל האקטואר המומחה מטעם בית המשפט. מרגע שהאקטואר המומחה מטעם בית המשפט מקבל את המינוי בתיק, עליו לפעול במהירות ובשקידה על מנת לגבש חוות דעת לבית המשפט, כזו הנותנת מענה לשאלות השונות, שהציב בית המשפט בהחלטת המינוי.
בשלב הראשון, פונה האקטואר המומחה מטעם בית המשפט אל הצדדים על מנת להודות להם על המינוי ולבקש להעביר אליו מידע, הנחוץ לו על מנת לקבוע את היקף השעות הדרוש לו להשלמת המשימה וכל זאת לשם הוצאת הצעת מחיר לחוות דעת אקטוארית.
בשלב השני, לאחר אישור הצעת המחיר של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט ותשלום מקדמה, מתבקשים הצדדים על ידי האקטואר המומחה מטעם בית המשפט להעביר אליו את המידע שנחוץ לו, על מנת שיוכל לערוך חוות דעת מעמיקה ומדוייקת ככל שניתן.
בשלב השלישי, האקטואר המומחה מטעם בית המשפט משקיע זמן לא מבוטל ללמידת המידע והמסמכים באופן מעמיק ופונה בשאלות נוספות לצדדים, על מנת ללמוד את טענותיהם וכן לקבל הבהרות ומענה לשאלות שונות הנוגעות לחוות דעתו.
בשלב הרביעי, בוחן האקטואר המומחה מטעם בית המשפט את שיטות הערכה השונות ומסיק מסקנות באשר לדרך הראויה בעיניו "לתקוף" את נשוא חוות הדעת.
בשלב החמישי, לאחר גיבוש טיוטת חוות דעת, שולח האקטואר המומחה מטעם בית המשפט את הטיוטה לבאי-כוח הצדדים על מנת להציג בפניהם את מסקנותיו ולקבל מהם הערות בנוגע לגופן של המסקנות.
בשלב השישי, בהתאם להתייחסות האקטואר המומחה מטעם בית המשפט למכלול הסוגיות והשאלות אשר הוצגו לו על-ידי באי-כח הצדדים, ולאחר קבלת יתרת שכר טרחתו מגיש האקטואר לבית המשפט חוות דעת סופית הבנויה מהמסקנות ועיקרי הדברים, מפרק המתודולוגיה ופרק האמידה/ההערכה. חשוב להדגיש, כי על מנת למנוע מצב של "עקיצה" מצד הצדדים, על האקטואר המומחה מטעם בית המשפט להתנות את הגשת טיוטת חוות דעת בפירעון מלא של יתרת תשלום שכר טרחתו, אחרת יהיה עליו "לתפוס בלמפה", כדברי קולגות לא מעטים שלי אשר שכר טרחתם טרם שולם עד לזמן כתיבת שורות אלה.
נסביר כי בעבור כתיבת חוות הדעת מקבל האקטואר המומחה מטעם בית המשפט שכר משני הצדדים (אותו קובע האקטואר), כאשר בנוסף גובה האקטואר המומחה מטעם בית המשפט הן שכ"ט על מענה לשאלות הבהרה מטעם הצדדים על טיוטת חוות הדעת והן שכ"ט בגין הופעה וחקירה בבית המשפט (חקירה שהסיכויים להפוך כתוצאה ממנה את מסקנות חוות דעתו אינם גבוהים).
יש לציין כי מבין האקטוארים המומחים שבית המשפט נוטה למנות, ישנם גם מעריכי שווי או אקטוארים בעלי ניסיון אינטנסיבי של מעל עשרות שנים בתחום הערכות השווי וחוות הדעת האקטואריות, הכולל ביצוע, פיקוח וניהול של מאות הערכות שווי וחוות דעת אקטואריות.
חשוב לתקן את המיתוס הרווח לפיו, על מנת שאקטואר מסוים יוכל להמשיך ולהישאר באותה רשימת מומחים סגורה, עליו להלך בין הטיפות ולא "להרגיז" את עורכי הדין מטעם הצדדים. שטויות, ההיפך הוא הנכון. נסביר כי משעה שאקטואר מסוים מונה כאקטואר מומחה מטעם בית המשפט בתיק מסוים הרי שהוא איננו צריך להלך בין הטיפות ובוודאי שלא לחשוש פן ירגיז את עורכי הדין של הצדדים, שכן משעה שקיבל את המינוי כאקטואר מומחה מטעם בית המשפט באותו תיק, הרי שעורכי הדין של הצדדים בתיק, ותיקים ומנוסים ככל שיהיו, אינם יכולים לבטל את מינויו בתיק הנדון (ואם בתיק הזה ירשים האקטואר במקצועיותו את השופט/הדיין היושב בדין – הרי שכמעט "מובטח" לו לאותו אקטואר, כי אותו שופט ימנה אותו לאקטואר מומחה מטעם בית המשפט גם בתיקים הבאים אשר בהם הוא ישפוט, מבלי שום קשר לדעתם של עורכי הדין).
מיתוס נוסף שחשוב לקעקע גורס כי חוות דעתו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט נקבעת על פי זהות האקטואר, זהות עורכי הדין וזהות הצדדים עצמם – אך בוודאי שלא על בסיס העובדות. גם כאן, אין רחוק יותר מהאמת מאשר אמירה שכזו. חוות הדעת הסופית, פרי עטו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט, נקבעת לא על פי זהות עורכי הדין ולא על פי זהות הצדדים עצמם אלא על פי מצב נשוא חוות הדעת. לאמור- האקטואר המומחה מטעם בית המשפט צריך לרצות את בית המשפט, ואותו בלבד ועל כן הוא איננו חושש מלספק חוות דעת אשר מחמירה עם שני הצדדים. לשון אחר, האקטואר המומחה מטעם בית המשפט מכין חוות דעת שיש בה כדי להכריע את גורלו של התיק, על בסיס מצבו האמיתי של נשוא חוות הדעת, ולא על בסיס פשרה (שמטרתה לא להרגיז את הצדדים) ו/או שיקולים אשר זרים לפן המקצועי. רוצה לומר, האקטואר המומחה מטעם בית המשפט הינו נייטרלי וחסר פניות.
כמובן שחוות דעת אקטואריות הינן למעשה הערכות הכוללות תחזיות כאלו ואחרות ועל כן מטבען הן אינן מתיימרות להיות מדע מדויק ומסקנותיהן תלויות במקרים רבים בשיקול דעתו הסובייקטיבי של האקטואר. לפיכך, אין שווי מימוני/אקטוארי יחיד בלתי מעורער, ובעולם שמחוץ לכותלי בית המשפט מעריכי שווי ואקטוארים קובעים טווח סביר לשווי. ברם, הואיל ובית משפט דורש מהאקטואר לספק לו שווי ספציפי, הרי שהאקטואר מספק את השווי המייצג את דעתו המקצועית. דא עקא, למרות שהשווי אשר נקבע על ידי האקטואר המומחה מטעם בית המשפט הינו סביר בעיניו בהתבסס על המידע שסופק לו, הרי שאקטואר אחר עשוי היה להגיע לתוצאה שונה. במילים אחרות, אם ניקח נכס ריאלי/פיננסי/פנסיוני מסוים, ונבקש מאקטוארים שונים לאמוד את שוויו, הרי שנקבל תוצאות שונות (אולי אף באופן משמעותי, קרי בפער של יותר מ- 10%), למרות שמדובר באותו נכס ריאלי/פיננסי/פנסיוני, אולם עדיין היינו מצפים מאקטואר "אמיתי" – להגיע פחות או יותר לאותה תוצאה (קרי, סטיות של עד 10% למעלה או למטה).
כמובן שלא הוא הדין לגבי אקטוארים מטעם הצדדים. אקטוארים מטעם הצדדים עשויים להגיע לתוצאות שגבוהות או נמוכות יותר (תלוי באינטרס כמובן) בהפרשים עצומים מהתוצאות שאליהן הגיע האקטואר המומחה מטעם בית המשפט. לרוב, אין שום הסבר הגיוני לפער העצום שבין מסקנות האקטוארים מטעם הצדדים לבין מסקנות האקטואר המומחה מטעם בית המשפט, פער של לפחות פי 2 בין האחד לשני, זולת האפשרות שהאקטוארים מטעם הצדדים רצו לרצות את לקוחותיהם או את עורכי הדין (על מנת להמשיך לקבל מהם עבודות). השוני כאמור אינו בנכס הריאלי/הפיננסי/הפנסיוני המוערך, כי אם באינטרס של האקטואר מטעם הצדדים.
לסיום קיימות שלוש נקודות שלדעתי על בתי המשפט, כמו גם על הצדדים המשלמים על חוות דעת של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט, להבין בנוגע לחוות דעתו.
הנקודה הראשונה הינה שמטרת חוות הדעת של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט איננה עבודת בילוש. הווה אומר, האקטואר המומחה מטעם בית המשפט איננו שרלוק הולמס או מייסון פרי ועל כן חוות דעתו אינה מהווה בדיקת נאותות ואין לראות בה כבדיקת נאותות. נסביר כי במהלך עבודתו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט באופן טבעי הוא מבקש ומקבל מידע רב, הסברים ומצגים מהצדדים ו/או מבאי-כוחם. אולם עדיין האחריות למידע, נכונות הנתונים, המצגים וההבהרות הנ"ל הינה על באי-כוח הצדדים, בשל היותם מסנני וספקי מידע זה. למעשה, מסגרת עבודתו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט איננה כוללת בחובה בדיקה ו/או אימות של הנתונים שהועברו אליו. לאור זאת, עבודתו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט איננה נחשבת ולא מהווה אישור לנכונותם, שלמותם או דיוקם של הנתונים שהועברו אליו. עם זאת, עדיין עליו לבצע בדיקות שונות במספר מקרים לסבירות הנתונים והתחזיות. למשל לבדוק את מספרי העמודים בדו"חות מסוימים (רבי עמודים) שהועברו אליו ולראות האם רצף העמודים "נשבר" או לא – טיפ ממעריך שווי שכבר ניסו לעבוד עליו.
הנקודה השנייה הינה שהתוצאה הנקבע בחוות דעתו של האקטואר המומחה מטעם בית המשפט הינה תוחלת. נסביר, כי כאשר אנו מדברים על העתיד אנו מדברים למעשה על תוחלת, כלומר, על ממוצע של מצבי טבע אפשריים המושקלל במערך הסתברויות המתאים למצבי טבע אלו (כאשר חשוב להבין שמערך ההסתברויות הינו סובייקטיבי ונתון לשיקול דעתו של האקטואר). כך למשל, אם ניקח חברה סטארט-אפ אשר אין לה הכנסות, הרי שישנם אקטוארים הגורסים כי כל אימת שחברה שכזו טרם מכרה ולו מוצר אחד, הרי שאין לה כל שווי ולפיכך שוויה הוא אפס. לדעתי כלל ההחלטה, האם לחברה שאין לה מכירות יש או אין, צריך להיות האם היא ביצעה עד כה סבב גיוס, או אם לאו. הרי ברור שאם מישהו הסכים להוציא מכיסו כסף על מנת לרכוש זכויות בעלות באותה חברה, הרי שבעיניו לפחות למועד הסבב היה לה שווי.
לפיכך, לחברה שכזו יש גם יש שווי. השאלה היא רק מהו. הואיל וחברה סטארט-אפ שכזו הינה עדיין בתחילת דרכה ובפניה עומדים טווח רחב של תסריטים החל מתסריט האופטימי ביותר של הצלחה בסיום פיתוח המוצר ומכירות בעשרות אם לא במאות מיליוני דולרים, לעומת תרחיש פסימי של כשלון במכירות המוצר וכן כל טווח האפשרויות שביניהם – הרי שעל האקטואר לקבוע שווי אשר מייצג ממוצע משוקלל של הסתברויות התרחישים והשווי העתידי המהוון להיום של כל אחד ואחד מהם להיום.
למעשה מה שאני מנסה לטעון כאן הוא שאם חוות דעת אקטוארית קובעת, נכון למועד מסוים, כי לסטארט-אפ מסוים יש שווי של 2 מיליון דולר ושלושה חודשים מאוחר יותר אותו סטארט-אפ נסגר כתוצאה מכישלון – אז אני בא וטוען שאותה חוות דעת איננה שגויה או הזויה אלא שהמספר הנקוב בה כבר "קיפל" בתוכו את תרחיש הכישלון שהתרחש. לפיכך, על משתמשי חוות הדעת להבין כי המספר הנקוב בחוות הדעת האקטוארית הינו התוחלת המהוונת של התמורה הכלכלית התזרימית העתידית (DCF) הצפויה לנבוע מהנכס הריאלי/הפיננסי/הפנסיוני המוערך וככזה הרי שאותו מספר כבר מביא בחשבון את השווי האקטוארי המוערך תחת מספר תרחישים עתידיים וכופל כל תרחיש בהסתברות המתאימה לו. כך, שגם תרחיש עתידי של שווי אפס כבר טבוע וגלום בשווי של 2 מיליון דולר, רק שהאקטואר הצמיד לתרחיש זה הסתברות שבדיעבד אנו סבורים שהיא נמוכה יחסית ליתר התרחישים העתידיים. או כמו שאני תמיד נוהג לומר ללקוחותיי:
"הכל אפשרי מתחת לעקום התפלגות השוויים העתידיים של הנכס. שוויו הנוכחי האקטוארי של כל נכס 'נופל' בין אפס לבין טריליון דולר ואותו שווי נוכחי אקטוארי כבר מגלם בתוכו הסתברויות שונות 'ליפול' בעתידי על כל שווי שהוא בטווח האמור, כאשר ההסתברויות הצפופות ביותר מרוכזות באזור המרכז, שהינו בדר"כ השווי הנוכחי האקטוארי שאני קבעתי (בהנחה שההתפלגות הינה סימטרית ולצערי ההתפלגויות שבהן נתקלתי מאז צאתי את שערי האוניברסיטה ועד היום אינן סימטריות – מה לעשות, החיים קשים!)."
הנקודה השלישית הינה שחוות דעת אקטוארית אמורה לשקף מצב נתון לזמן מסוים, על בסיס נתונים אשר ידועים לאקטואר ותוך התייחסות להנחות יסוד, תחזיות ומידע לא וודאי אחר (אשר נאמדו על ידו בהתבסס על בסיס מידע קיים או חזוי) והינה רלוונטית למועד עריכתה בלבד. לצורך הערכת שווי נכס ריאלי/פיננסי/פנסיוני נוקט האקטואר בשיטות אמידה/הערכה/מדידה המתאימות לדעתו לאופי הנכס הריאלי/הפיננסי/הפנסיוני המוערך ובכפוף למידת ישימותן של אותן שיטות. לאן אני חותר אתם שואלים? אני מנסה לטעון כי בשל אי הוודאות הכרוכה בניסיון לאמוד את הפרמטרים הפיננסיים או התנהגותיים המשמשים לצורך החישוב והודות לריבוי הפרמטרים האקסוגניים והאנדוגניים לנכס הריאלי/הפיננסי/הפנסיוני הנאמד כאחד, העשויים להשפיע על התוצאות בפועל בעתיד, הרי שאין כל ערובה או ביטחון כי תוצאות המודלים המימוניים/האקטואריים וההערכות העתידיות אשר בהם נקט האקטואר בחוות דעתו תתקיימנה בפועל ועל כן כל מטרתן הינה לשקף הלכה למעשה את הידע הקיים תחת הנתונים ההנחות שעליהן התבסס האקטואר, ככל שאלו היו ידועים לו, במועד חוות דעתו ועל ההנחות שאותן הניח האקטואר במסגרת שיקול דעתו. חשוב להבין שלאקטואר, כמו לכל מומחה, מותר לטעות בשיקול דעתו אך אסור לו להתרשל בעבודתו.
לבסוף אומר כמה מילים בנוגע לשיטת הערכה/המדידה המקובלות. בשנים האחרונות לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) בראשותי פועלת, ללא לאות, באמצעות פרסום גילויי דעת (8 במספר עד כה) על מנת להתאים את השיטה בישראל למה שקורה בחו"ל, בדגש על ארה"ב, שם פועלים בראש ובראשונה באמצעות אמות מידה פיננסיות (בנצ'מרק) וסכמות עבודה. בספרות האמריקאית למשל קיים מידע בדבר איזו פרמיה או דיסקאונט יש להוסיף לשיעור ההיוון של כל ענף בנפרד, וזאת בהתבסס על מידע שהצטבר משנת 1926!!! חשוב שאנשי השטח, שאותם אני מכנה פרקטיקנים, יבינו כי בהיעדר סדר, לא תהא כאן לעולם השוואתיות, ועל כן לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל שמה לה למטרה באמצעות פרסום 8 גילויי דעת לבצע "יישור קו" בכל נוגע לאמידת שיעור ההיוון הראוי להערכת שווי חברות.
על שיעור היוון ראוי להביא בחשבון הן את הדיסקאונט בגין העובדה שהתמורה הכלכלית התזרימית העתידית הצפויה לנבוע מנכס ריאלי/פיננסי/פנסיוני כלשהו אמורה להגיע אי שם בעתיד, והן את הדיסקאונט בגין הסיכון שהתמורה הכלכלית התזרימית העתידית לא תגיע בכלל או שתגיע באופן חלקי בשל מסיבות פיננסיות ועסקיות. כלומר, על המספר הקטן הזה מועמסים כל הסיכונים האפשריים, פיננסיים וא-פיננסיים כאחד. כמובן שבמקרה של עסק מסוג One Man Show יש להביא בחשבון גם סיכונים פנסיוניים כגון: נכות ומוות.
עם זאת, לדעתה של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל מבנצ'מרק אפשר לסטות, אבל אז צריך להסביר מודע. בארה"ב למשל יש לנמק כל סטייה ולחבר בינה לבין המצב בשוק, והואיל ושיעור ההיוון נקבע שם, כמו גם בגילוי הדעת של הלשכה, על בסיס נוסחאות, הרי שלאקטואר שם וכאן לא נשאר הרבה מקום לשיקול דעת, למרות שמקום שכזה קיים וראוי שעדיין ישאר.
מדידת שווי מקצועית הינה תהליך הנוגע לאמידת ההכנסות וההוצאות העתידיות על פני ציר הזמן והבנת המשמעויות הכלכליות של היישומים המסחריים הצפויים מהנכס המוערך. הערכת השווי מנסה לשקלל, ככל שניתן, גם את השפעתם האפשרית של גורמים אקסוגניים ואנדוגניים כאחד על הנכס המוערך, על תוחלות תזרימי המזומנים מהנכס המוערך, הן באמצעות עריכת תחזית תזרימי מזומנים והן באמצעות שיעור היוון המשקף, בין היתר, את מידת אי הוודאות הגלומה בתחזית. הלשכה עדיין חצויה האם בעת הערכת שווי לנכס על האקטואר להתחשב בתחזיות של בעל הנכס או אם לאו. תשובה לכך תתקבל ככל הנראה בשנה הבאה, עם פרסומו של גילוי דעת מספר 9 בכל הנוגע לעריכת תחזיות לגבי מרכיבי ההכנסות, ההוצאות וההשקעות השונים הקשורים לפעילות המוערכת והערכת פוטנציאל הצמיחה.
חוות דעת אקטוארית מורכבת מזרמי מזומנים חזויים, הצפויים להתקבל בגין נכס כלשהו, מוכפלים בהסתברויות לשרוד סיכונים פנסיוניים (ככל והאקטואר מוצא אותם כראויים לנשוא חוות הדעת) ומהוונים למועד חוות הדעת על פי שיעור היוון המותאם, בין היתר, למידת הסיכון הגלומה בתחזיות על פני משך אופק ההיוון. השווי האקטוארי ההמתקבל, צריכים להציג את תוחלת כלל המצבים האפשריים, ולא את ההערכה הטובה ביותר של האקטואר. ישנה נוסחה ברורה לחישוב שיעור ההיוון וישנן טבלאות מקובלות לשיעורי תמותה ולשיעורי יציאה לנכות, וצריך לדרוש מהאקטואר שיסביר על פיהן כיצד הוא קבע את שיעור ההיוון כמו גם את ההסתברויות לשרידות. כמו כן, בהערת שווי עסקים, ככל שלעסק יש פחות היסטוריה, התחזיות לגביו יהיו יותר תנודתיות, ולכן האקטואר נדרש להצמיד לו שיעור היוון גבוה יותר או הסתברות שרידות נמוכה יותר.
בהערכות שווי של חברות סטארט-אפ שאין להן מכירות, מקובל לראות שיעורי היוון בטווח שבין 50% ל- 70%, והסיבה שיש להן שווי נעוצה בתפיסה שכשמישהו קונה נכס וכשמישהו מוכר אותו, הם עושים את זה על סמך העתיד ולא על סמך ההווה וזוהי בדיוק הראייה הנדרשת בחוות דעת לבית משפט.
לסיכום, הואיל ועל פי רוב, בית המשפט והצדדים להליך משפטי מחזיקים בתפיסה שונה לחלוטין מזו של האקטואר בנוגע לתוצר הסופי המכונה חוות הדעת אקטוארית, הרי שלעניות דעתי פעם אחת על האקטואר מטעם בית המשפט לטפל בפער הקיים ופעם שנייה על משתמשי חוות הדעת לקרוא את ההסתייגויות של האקטואר ולהבין הן את ההנחות העכשוויות והעתידיות שעליהן הוא התבסס והן את המתודולוגיה שבה הוא השתמש.
מעריך השווי האחראי מטעם שווי פנימי: אקטואר רועי פולניצר, FRM
מעריך השווי הראשי של שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים, אקטואר רועי פולניצר, מכהן כיו"ר ומנכ"ל לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), בעל הסמכות מעריך שווי מימון תאגידי (CFV), מעריך שווי מימון כמותי (QFV), מודליסט פיננסי וכלכלי (FEM), אקטואר סיכוני שוק (MRA), אקטואר סיכוני אשראי (CRA), אקטואר סיכונים תפעוליים (ORA), אקטואר סיכוני השקעות (IRA), אקטואר סיכוני חיים (LRA) ואקטואר סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), בעל הסמכת מנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP) ובעל הסמכת מומחה לניהול סיכונים (CRM) מטעם האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM).
שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומתמחה הן במתן ציטוט של מטריצות ריביות להיוון מכשירים (נכסים והתחייבויות) פיננסיים והתחייבויות פנסיוניות והן במתן ייעוץ כלכלי וניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי האקטואריה, ניהול הסיכונים, והערכות שווי למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים. בין לקוחות המשרד נמנים, בין היתר, משרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי וחברות פרטיות וציבוריות בארץ.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אסטרטגיה אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים תשואה
