מאמר מס' 1 בסדרה
פורסם: 10.3.19 צילום: יח"צ
אקטואריה הינה מקצוע שעוסק במיפוי, מידול, מדידה וניהול סיכונים ואי וודאות. שם הדיסציפלינה או תחום-דעת שבו מבוצעים מחקרים אקדמיים בתחום נקרא מדעי האקטואריה.
אז מהי בעצם אקטואריה? כל מי שלמד תואר פיננסי ובמסגרתו קורס או יותר בתורת המימון מכיר את ההבחנה המקובלת בין מימון בתנאי ודאות לבין מימון בתנאי אי ודאות.
מימון בתנאי ודאות, שבו אנו לומדים בשנה שנייה בתואר הראשון בכלכלה את הנושאים הבאים: 1) חישובי הון (ערך עתידי, ערך נוכחי); 2) חישוב ערך איגרות חוב ומחיר מניות; 3) קריטריונים לקבלת החלטות השקעה; 4) בניית תזרים מזומנים וחישובי כדאיות פרוייקטים; 5) מבנה הון ומנוף פיננסי; 6) מבנה הון וערך הפירמה (גישת מודליאני – מילר); 7) מחיר ההון של הפירמה; ו- 8) חישובי כדאיות פרוייקטים עם הלוואות ייעודיות עסקאות חכירה – איננו אקטואריה. למעט כאשר אנו עושים שימוש בריבית שוק מותאמת לסיכון לצורך חישוב ערך מניות, חישובי כדאיות פרויקטים, תמחור איגרות חוב קונצרניות וקביעת מחיר ההון של הפירמה. אבל בגדול במימון בתנאי ודאות אנו עושים שימוש בריבית שוק חסרת סיכון לצורך חישובי הון (כגון ערך עתידי וערך נוכחי של פיקדונות ותוכניות חיסכון/הפקדות) וחישוב ערך איגרות חוב ממשלתיות (צמודות ולא צמודות כאחד).
בעוד שמימון בתנאי אי ודאות, שבו אנו לומדים בשנה שנייה בתואר הראשון בכלכלה את הנושאים הבאים: 1) קריטריונים לקבלת החלטות השקעה בתנאי אי-ודאות (מקסימום תוחלת, תוחלת התועלת, Max-Max ,Max-Min, הורוביץ, מודל תוחלת שונות, SSD ,FSD, ישומי ניתוח הסיכון- פרמיית סיכון, פרמיית ביטוח); 2) בחירת תיקי השקעות (מודל מרקוביץ', תיקי השקעות יעילים, קורלציה בין מניות, פיזור השקעות ותועלת, רווח מפיזור הסיכון, תיק מינימום סיכון, בניית תיקים יעילים לפי סיכון נדרש, תיקי השקעות עם אפשרות ללוות ולהלוות וארביטרז'); 3) המודל לתמחור נכסי הון (CAPM) והרחבותיו (עקרונות המודל, קו שוק ההון, פרופורציות השקעה אופטימליות, סיכון סיסטמטי וסיכון ספציפי, ה"ביתא" וחישובה. בדיקות תקפות מודל CAPM ומודלים נוספים כגון APT); 4) מודלים אלטרנטיבים לבחינת ביצועי השקעות (הערכת ביצועי קרנות נאמנות, מדד שארפ, טריינור, ג'נסן, ממצאים אמפיריים ומבחנים לבחינת יעילות שוק ההון); 5) מח"מ, קמירות וחיסון תיקי איגרות חוב; 6) חוזים עתידיים, ארביטרז' ומכירות בחסר; 7) אופציות פיננסיות (סוגים, אסטרטגיות, שווי פנימי, שווי נאיבי, המודל הבינומי של קוקס-רוס-רובינשטיין, Put Call Parity ומודל בלק-שולס-מרטון); ו- 8) אופציות ריאליות (RADR, With and Without Method, אופציית נטישה/חיסול, אופציית הרחבה, אופציית צמצום, אופציית דחייה ואופציה להאריך) – הוא למעשה אקטואריה. למרות שבתמחור אופציות אנו עושים שימוש בריבית שוק חסרת סיכון, הרי שההתאמה לסיכון נעשית באמצעות השימוש בהסתברויות הנייטרליות לסיכון (הן במודל הבינומי והן במודל בלק אנד שולס) ולא באמצעות שימוש בריבית שוק מותאמת לסיכון.
למה הוא אקטואריה? מעצם ההגדרה, הרי בכל הנושאים הללו אנו מנתחים את מרכיבי אי הודאות הגלומים בהשקעה ומכמתים אותם לכדי שיעור היוון מותאם לסיכון בין אם לצורך תמחור ובין אם לצורך ניהול הסיכונים.
אז מה בעצם אומר לנו אותו שיעור היוון המותאם לסיכון? שיעור ההיוון המותאם לסיכון אומר לנו פעם אחת שהוא מתחשב בערך הזמן של הכסף, דהיינו, שהוא מביא בחשבון את העובדה שהתזרים (או התשלום) אמור להתקבל (או להיות משולם) אי שם בעתיד ועל כן אותו שיעור היוון מורכב מרכיב שנקרא שיעור ריבית חסרת סיכון המותאם למשך החיים הממוצע של ההשקעה. פעם שנייה, שיעור ההיוון המותאם לסיכון אומר לנו שהוא מתחשב גם בסיכוני הבסיס של ההשקעה, דהיינו, שהוא מביא בחשבון את העובדה שהתזרים (או התשלום) לא יתקבל (או ישולם) במלואו או בכלל.
הסיכון הראשון שאנו נחשפים אליו בלימודי המימון בתנאי אי ודאות הינו סיכון שוק. לאמור- הסיכון שערכה של השקעה יירד, כתוצאה מתזוזה בלתי צפויה באחד או יותר מגורמי הסיכון הבאים: שיעור ריבית, שער חליפין, מדד מחירים, מחיר סחורה ומחיר ני"ע. הסיכון השני שאליו אנו נחשפים בלימודי המימון בתנאי אי ודאות הינו סיכון אשראי, דהיינו, הסיכון להפסד כתוצאה מפשיטת רגל של צד נגדי לעסקה או כתוצאה מאחד או יותר מאירועי האשראי הבאים: אי עמידה בהתחייבות, הורדת דירוג אשראי, הרחבת מרווחי אשראי ופשיטת רגל. נניח והשקעתי במניה מסוימת 100 ש"ח. אם היא ירדה מ- 100 ש"ח ל- 80 ש"ח (קרי, הפסד של 20%) אז חוויתי סיכון שוק כי היה שינוי במחיר המניה, אבל אם היא התרסקה מ- 100 ש"ח ל- 0 (קרי, הפסד של 100%) אז למעשה חוויתי סיכון אשראי, כי החברה פשטה רגל. למעשה מי שמנתח, מכמת ומנהל את הסיכונים הללו נקרא אקטואר.
אז איך זה שכולם חושבים שאקטואר זה רק מי שמתמחר סיכונים חיים וסיכונים פנסיוניים ועובד בחברות ביטוח? מדובר בלקונה/ שנוצרה בישראל ושלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) פועלת על מנת לתקנה בה. בארץ אקטוארים נחשבים רק אלו העוסקים בתמחור חוזי ביטוח פנסיוניים (כגון: פנסיית יסוד, פנסיה מקיפה, פנסיה תקציבית וביטוח מנהלים) באמצעות קצבאות חיים (קצבאות חיים קבועות, משתנות, אינסופיות, זמניות, דחויות, מראש ובפיגור), לוחות גריעה פנסיוניים- אקטואריים (טבלת פעילים, טבלת עמיתי הקרן, טבלאות נישאים, טבלת גידול שכר.וטבלת שיעורי נכות) ודמי גמולים ובחישוב זכויות העמיתים בקרנות (פנסיית שארים, פנסיית זקנה, פנסיית נכות ופנסיית אלמנה) ובעריכת מאזנים אקטואריים של קרנות פנסיה.
אולם בעולם הגדול ישנה דיכוטומיה ברורה בין אקטוארים העוסקים בסיכונים פנסיוניים, לאקטוארים העוסקים בסיכונים אלמנטריים (קרי, ביטוח כללי), לבין אקטוארים העוסקים בסיכוני בריאות, לבין אקטוארים פנסיוניים ואקטוארים פיננסיים (העוסקים בסיכונים פיננסיים).
עיוות נוסף הוא שחברות הייעוץ הגדולות בישראל מכונות בארץ הקודש משרדי רו"ח – אולם קצרה היריעה מלהכיל את כל העיוותים הקיימים בשוק.
בסדרת מאמרים זו נעסוק בתחום אקטואריית הסיכונים הפנסיוניים, כאשר מטרתנו היא להכיר לקורא את השוק הפנסיוני בארץ, את יסודות מתמטיקת האקטואריה ואת הכלים החיוניים לחישובי פנסיות.
ענף הפנסיה בישראל
ענף הפנסיה בישראל מתחלק ל- 3 רבדים:
רובד ראשון- כיסוי ביטוח לאומי (שיטה סוציאלית, pay as you go, שיטה לא צוברת).
רובד שני- קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, פנסיה תקציבית וקופות גמל.
רובד שלישי- חסכונות פרטיים (כולל בתוח את נושא ביטוחי גימלא, משכנתא הפוכה וכו').
הרעיון הוא ששלושת הרבדים יתנו ביחד כיסוי מספק דיו על מנת שנוכל להשתכר בכבוד בעת הפנסיה.
רובד ראשון: ביטוח לאומי
ביטוח לאומי משלם ע"פ חוק והוא עובד על גישה שנקראת בכלכלה "מימון שוטף" או pay as you go, בשפה העממית. על פי גישה זו, הדור הצעיר מממן את הדור המבוגר. למעט ענפים מאוד מסוימים בביטוח לאומי, אין קשר כל כך למה שהעמית שילם במסגרת הביטוח הלאומי.
הרובד הראשון הינו ביטוח לאומי. לכל תושבי ישראל (עולים חדשים ותושבים ותיקים כאחד) ישנן זכויות פנסיוניות כאקסטרה: פנסיית זקנה, פנסיית פיטורין, נכות כללית, נכות מעבודה וכו'. רובד זהו למעשה רובד סוציאלי. כולם מפרישים אחוזים מהשכר, כאשר ההפרשה הינה חובה ולמעשה ברובד זה הדור הצעיר מממן את הדור הותיק. לאמור- אין כאן תמחור אקטוארי או מצב שמביא אותו לאיזון אקטוארי. הבעיה היא שברובד הזה הכיסוי הינו מאוד נמוך, למשל, קצבת אזרח ותיק (קצבת זקנה) בסיסית ליחיד עומדת נכון לכתיבת שורות אלה על כ- 1,531 ₪ לחודש (כ- 15% מהשכר הממוצע במשק המסתכם בכ- 10,264 ₪ לחודש) ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת מקצבה ליחיד וכן תוספת בעבור בת זוג) – 2,301 ₪. אם שני בני הזוג, כל אחד בנפרד, עונים על תנאי הזכאות לקצבה, יקבל כל אחד מהם קצבה ליחיד. דוגמא אחרת, הינה פנסיית נכות כללית מביטוח לאומי, כאשר הקצבה המקסימלית עומדת על 2,342 ₪.
הרובד השלישי הינו חסכונות פרטיים, כלומר, כל מי שיש לו תוכנית חיסכון בבנק לדירה (למשל, משכנתא הפוכה). אדם המגיע לגיל פרישה (67) ואין לו רובד שני ושלישי, יכול לבוא לחברת הביטוח ולהגיד שיש לו בית ששווה 2 מיליון שקל והוא רוצה להמיר אותו לקצבה חודשית. אם הוא רוצה קצבה לכל החיים אז חברת הביטוח מחלקת את שווי הדירה במקדם אקטוארי מסוים (נגיד 333.34) ואז אותו אדם יכול לקבל קצבה חודשית של 6,000 ש"ח. אם הוא רוצה להישאר לגור בדירה עד שהוא ימות, אז חברת הביטוח תנכה לו מהקצבה את השכ"ד הנורמטיבי הראוי על הדירה והוא יקבל את ההפרש.
הרובד השני, אשר בו נעסוק בסדרת מאמרים זו, הינו קופות לחיסכון פנסיוני כגון: קופות לצבירת כספים (קרן פנסיה חדשה), קופות לצבירת זכויות (קרן פנסיה וותיקה, פנסיה תקציבית, ביטוחי מנהלים, וקופות גמל). נציין כי קופות הגמל הרגילות היו מוגדרות כרובד השלישי עד שנת 2006, מאחר וניתן היה לפדות את הקרן רק לאחר 15 שנה. משנת 2006 ניתן לפדות את הקרן בהתקיים שני תנאים: 1) להיות בגיל 60; 2) ותק נצבר בקופה של 5 שנים. ועל כן, כיום מתייחסים אל קופות הגמל כאל רובד שני. לכ- 40% מכלל האוכלוסייה בארץ אין כיסוי פנסיוני ומבין אלו שכן מכוסים, הכיסוי לא נותן כיסוי מינימלי של 700 ₪ לחודש. מטרת חוק פנסיה חובה הייתה לפתור את בעיית ה- 40% מהאוכלוסיה שאין להם כיסוי פנסיוני מלבד הרובד הראשון.
- ירוט הרובד השני
מה אנו רואים בתרשים? פנסיה תקציבית, עד 1987 הייתה בפנסיית יסוד. ביטוחי מנהלים שייכים לחברות הביטוח. קרנות הפנסיה שייכות הן לחברות ביטוח והן לחברות פרטיות. ביטוחי מנהלים לקצבה נקראים: "עדיף", "יותר", ,מיטב", "מניב" וכו'. ביטוחי מנהלים לקופה הונית פירושם שהמבוטח מקבל את כל הכסף שצבר כסכום חד פעמי בגיל הפרישה. קרנות הפנסיה הותיקות, עד 1987 היו בפנסיית יסוד וניתן היה להצטרף אליהן עד ינואר 1995 (נקראות: מבטחים הותיקה, מקפת הותיקה וקג"מ). קרנות הפנסיה החדשות פועלות החל מינואר 1995. כללי המיסוי החלים על ביטוחי מנהלים לקופה הונית ועל קופות גמל לתגמולים, כוללים למשל זיכוי של 25% על ההפקדה. מאידך, כללי המיסוי החלים על ביטוחי מנהלים לקצבה וקופות גמל לקצבה כוללים למשל זיכוי של 35% על ההפקדות עד לתקרה מסוימת.
ההבדל העקרוני בין פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת זה שלהבדיל מפנסיה צוברת שבה יש הפרשות הן של העובד והן של המעביד, הריש שבפנסיה תקציבית עד לרפורמה של 2004 לא היו הפרשות לא של העובד ולא של המעביד, דהיינו, הפנסיה הייתה משולמת מהתקציב השוטף. משנת 2004 העובד מפריש 2%.
- קרן פנסיה
קרן פנסיה הינה קופה שבה נצברות כל ההפרשות של העובד והמעביד, כאשר הפרשות אלו מוכרות למס עד לתקרה מסוימת. ההפרשות המופקדות בקרן הפנסיה מושקעות על פי כללי השקעה מסוימים (באג"ח מיועדות או בשוק ההון) והאופן שבו ניתן לקבל את הכסף נקבע בתקנון הקרן, אשר מגדיר באופן מפורט את זכויותיו של העמית.
- סוגי הכיסויים הפנסיוניים
אז אלו כיסויים יש לנו במסגרת הכיסויים הפנסיוניים? פנסיית יסוד ופנסיה מקיפה.
פנסיה מקיפה כוללת בחובה שלושה סוגי כיסויים:
- פנסיית זקנה- פנסיה המשולמת מרגע שהעמית מגיע לגיל פרישה, כאשר מכאן ואילך הוא מקבל קצבה עד שארית חייו.
- פנסיית שאירים- האלמנה זכאית ל- 60% מהשכר שלו ברגע שהעמית מת
- פנסיית נכות- אם העמית הפך לנכה במהלך העבודה, אז הוא זכאי לפנסיית נכות עד גיל הפרישה ועם הגיעו לגיל הפרישה בחיים הוא מפסיק לקבל פנסיית נכות ומתחיל לקבל
פנסיית יסוד, הייתה נהוגה עד שנת 1987 והיא כללה שני סוגי כיסויים בלבד: 1) כיסוי לפנסיית זקנה; ו- 2) כיסוי לפנסיית שאירים.
פנסיית שאירים כוללת שני סוגי כיסויים: 1) עמית פעיל; ו- 2) עמית פנסיונר.
עמית פעיל, פירושו עמית בגיל העבודה שהוא והמעביד מפרישים כל חודש לקרן. אם העמית (קרי, העובד) נפטר לפני גיל הפרישה (67), או אז אישתו תקבל פנסיית שאירים לעמית פעיל. מאידך, אם העמית נפטר אחרי גיל הפרישה (67) או אז אישתו תקבל פנסיית שאירים לעמית פנסיונר.
עד 1987 אלמנתו של עמית פעיל שנפטר לפני גיל הפרישה הייתה מקבלת סכום חד פעמי וזהו. בשנת 1987 המדינה החליטה לדאוג לאלמנות/אלמנים ואז עברו מפנסיית יסוד לפנסיה מקיפה. במילים אחרות, עבור אותו אחוז הפרשה ושינוי אופן הגבייה, האלמנה יכולה לקבל את הפנסיה של בעלה במקום סכום חד פעמי.
עד לרפורמת 2003-2004, מכל שקל שעמית ברוויח, הוא יכול היה להפריש 5.5% לתגמולי עובד והמעביד של הפריש 6.5% לתגמולי מעביד ו- 8.33% לפיצויים.
לפנסיית יסוד הפרישו את האחוזים הנ"ל: כלומר על משכורת חודשית של 10,000 ₪ העובד הפריש 500 ₪, המעביד הפריש 600 ₪ לתגמולי מעביד ועוד 833 ₪ לקופת גמל לפיצויים במקרה של פיטורין.
בפנסיה מקיפה את ה- 8.33% שהמעביד מפריש מחלקים לשני מרכיבים: 6% הולכים לרכישת כיסויים נוספים (פנסיית נכות ופנסיה לעמית פעיל) ורק 2.33% הולכים לפיצויי פיטורין. כך שבמקרה של פיצויי פיטורין המעביד הפריש בפועל רק כ- 28% (= 8.33% / 2.33%) מהמחויבות שלו והוא יצטרך להשלים עוד כ- 72% מכיסו.
בהגיע העמית לגיל פרישה (בהנחה שהוא לא פוטר) הרי שבעוד שבמסגרת פנסיית היסוד הוא זכאי לקבל מענק פרישה בגובה משכורת חודשית כפול מספר שנות הותק, במסגרת הפנסיה המקיפה הוא זכאי רק למה שהמעביד הפריש (קרי, אותם 28%).
- קרנות ותיקות לעומת קרנות חדשות
כל קרנות הפנסיה שפעלו עד ינואר 1995 בארץ נקראו קרנות הפנסיה הותיקות (מבטחים הותיקה, מקפת הותיקה, קג"מ, נתיב וכו'). הקרנות הללו היו קרנות גירעוניות אקטוארית ולכן הן נסגרו בפני מצטרפים חדשים (רובן הגדול של הקרנות היו בבעלות ההסתדרות).
כל הקרנות נפתחו מחדש החל מינואר 1995 ואליהן נכנסו עמיתים חדשים, אולם על הקרנות החדשות הללו חלו תקנונים חדשים, כללי השקעה שונים והמדינה נתנה אפשרות להשקיע באג"חים בתשואה לא מובטחת. מטרת השינויים הללו הייתה שהקרנות החדשות תהיינה מאוזנות אקטוארית, אך גם זה לא קרה ואז באו רפורמות חדשות אשר פגעו הלכה למעשה בבקרנות החדשות.
- השכר הקובע
שכר קובע זהו השכר אשר ממנו גוזרים את גובה הקצבה לה זכאי העמית. לדוגמא, ניקח פנסיה תקציבית של איש צבא, סא"ל בדרגת סיכון א'. נניח שאותו סא"ל הגיע לגיל 42 ובשנה האחרונה קיבל את תוספת הסיכון א'. נניח שהמשכורת הממוצעת שלו ברוטו היא 19,000 ₪ (הכל מוכר לו לפנסיה), אז אם אותו סא"ל נכנס לצבא בגיל 18 אז הוא צבר עד גיל 42 שיעור של 48% צבירה לפנסיה. כלומר מגיל 42 ועד סוף חייו הוא יקבל 9,120 ₪ (= 19,000 ₪ x 48%). נזכיר רק שקיימת גם הגדלת רמטכ"ל אשר מאפשרת לו תוספת של עוד 6% מעל לאחוז הפנסיה שנצבר. בנוסף, לאותו סא"ל עומדת הזכות להוון 25% מהפנסיה לסכום חד-פעמי.
בפנסיה מקרן פנסיה ותיקה קיימות 2 שיטות לקביעת השכר הקובע: שיטת 3 השנים האחרונות ושיטת הממוצעים (נקראת גם שיטת יחסי השכר).
שש
קרנות מחשבות את קצבת הזקנה בשיטת 3 השנים אחרונות: מבטחים, בנין, חקלאים, נתיב,
אגד והדסה.
הקרנות
קג”מ ומקפת מחשבות את קצבת הזקנה לפי שיטת הממוצעים.
השכר הקובע בשיטת הממוצעים- נהוג בקג"מ ובקרן מקפת, ומבוסס על המשכורות שבוטחו בכל אחד מחודשי הביטוח בקרן (המשכורות שמהן שולמו דמי גמולים לקרן). לכל חודש ביטוח נקבע יחס שכר הנוצר מחלוקת המשכורת המבוטחת בשכר הממוצע במשק באותו חודש.
לדוגמא: המשכורת המבוטחת בקרן הפנסיה הותיקה של מר אשד בחודש ינואר 2002 הייתה בסך של 7,500 ₪ והשכר הממוצע במשק בחודש ינואר 2002 היה 7,369 ₪. יחס השכר של מר אשד לאותו חודש יהיה: 1.018 = 7,369 ₪ / 7,500 ₪. לצורך חישוב השכר הקובע לחישוב קצבת זקנה, יחושב ממוצע של יחסי השכר לאורך כל תקופת הביטוח.
- לגבי מבוטח פעיל ממוצע זה יוכפל בשכר הממוצע במשק במועד הפרישה לקצבת זקנה.
- לגבי מבוטח שהפסיק ביטוחו בקרן והקפיא זכויותיו לפנסיה, יוכפל הממוצע של יחסי השכר לאורך כל תקופת הביטוח בשכר הממוצע במשק במועד הפסקת הביטוח או באוקטובר 2003, המאוחר מבין שני המועדים האמורים, וממועד זה ועד החודש שקדם לחודש הזכאות לקצבת זקנה צמוד השכר הקובע למדד המחירים לצרכן.
חישוב השכר הממוצע במשק במועד הפרישה לקצבת זקנה / הפסקת הביטוח / אוקטובר 2003 מבוסס על ממוצע ריאלי של השכר הממוצע במשק ב- 12 החודשים שקדמו למועד האמור, וידועים באותו המועד.
התוצאה המתקבלת היא השכר הקובע לחישוב קיצבת זקנה לפי שיטת הממוצעים.
לדוגמא: מר וולף מבוטח בקרן פנסיה ותיקה משנת 1990 ויפרוש לפנסיה בשנת 2020 (30 שנות ביטוח).
נניח כי שכרו המבוטח של מר וולף בקרן ביחס לשכר הממוצע במשק הינו כדלקמן:
- בעשר שנות הביטוח הראשונות – 50% מהשכר הממוצע במשק (יחס שכר – 0.5)
- בעשר השנים הבאות – 120% מהשכר הממוצע במשק (יחס שכר – 1.2)
- בעשר שנות הביטוח האחרונות – 100% מהשכר הממוצע במשק (יחס שכר – 1).
השכר הקובע לחישוב קצבת זקנה של מר וולף לפי שיטת הממוצעים, בהנחה שבשנת 2020 יהיה השכר הממוצע במשק 10,000 ₪, יחושב כדלקמן:
ממוצע יחסי השכר הוא: 30 שנים / (1 x 10) + (1.2 x 10) + (0.5 x 10) = 0.9
השכר הקובע הוא: 0.9 x 10,000 ₪ = 9,000 ₪
במקרה שהמבוטח צבר יותר מ- 35 שנות ביטוח (420 חודשי ביטוח) אזי בחישוב שיטת הממוצעים יילקחו 420 יחסי השכר הגבוהים ביותר בכל תקופת הביטוח.
תקרת עלייה ריאלית של השכר הקובע בשיטת הממוצעים:
כאמור לעיל, על פי שיטת הממוצעים זכויות הפנסיה הצבורות צמודות לשכר הממוצע במשק (עד למועד הפרישה לקצבה או עד למועד הקפאת הזכויות – המוקדם מבין השניים). בהתאם להוראות התקנון האחיד החל מחודש אוקטובר 2003 ואילך חלה מגבלה על שיעור הגידול של השכר הממוצע במשק (מותרת עליה של עד 2% ריאלי לשנה).
מכאן
שככל שמאוקטובר 2003 ואילך השכר הממוצע במשק יעלה מעל 2% בשנה, זכויות הפנסיה
הצבורות יהיו צמודות החל ממועד זה לשכר הממוצע במשק, אך לא יותר מ- 2% בשנה בצירוף
הצמדה למדד.
לעניין
חישוב זה, אין הגבלה על הגידול במשכורת המבוטחת.
שיטת השכר הקובע בשיטת 3 השנים – זוהי שיטת החישוב המשמשת את קרנות מבטחים, בנין, חקלאים, נתיב, אגד והדסה. חישוב השכר הקובע בשיטת 3 השנים כולל חישוב בשתי שיטות:
- שיטת הממוצעים – השכר הקובע בשיטה זו מבוסס על המשכורות שבוטחו בכל אחד מחודשי הביטוח בקרן (המשכורות מהן שולמו דמי גמולים לקרן). לכל חודש ביטוח נקבע יחס שכר הנוצר מחלוקת המשכורת המבוטחת בחודש הביטוח המסוים בשכר הממוצע במשק באותו החודש.
- שיטת שכר הקובע בשיטת 3 שנים – השכר הקובע בשיטה זו מבוסס על ממוצע ריאלי של המשכורות המבוטחות ב- 36 החודשים (3 שנים) שקדמו למועד הפרישה מתואמות למשרה מלאה, כשהוא מוכפל בממוצע שיעורי המשרה של המבוטח לכל אורך שנות הביטוח בקרן.
שיטת השכר הקובע לקצבה שהייתה קיימת בקרן על פי התקנון שהיה בתוקף עד 30/09/2003 היא שיטת 3 השנים האחרונות.
החל מאוקטובר 2003, בהתאם להוראות התקנון האחיד, השכר הקובע לקצבה מחושב על פי ממוצע משוקלל של השכר הקובע בשיטת 3 השנים לגבי הוותק הפנסיוני שנצבר עד חודש 10/2003, והשכר הקובע בשיטת הממוצעים לגבי הוותק הפנסיוני שנצבר מחודש 10/2003 ועד מועד הפרישה. דהיינו, השכר הקובע יחושב פעמיים – פעם לפי כל שיטה, כאשר השקלול בין התוצאות המתקבלות בשתי השיטות יהיה השכר הקובע לחישוב קצבה.
נזכיר כי שיטת הממוצעים הוסברה לעיל.
שיטת חישוב השכר הקובע לפי 3 שנים:
השכר הקובע בשיטה זו מבוסס על ממוצע ריאלי של המשכורות המבוטחות ב- 36 החודשים (3 שנים) שקדמו למועד הפרישה, מתואמות למשרה מלאה, כשהוא מוכפל בממוצע שיעורי המשרה של המבוטח לכל אורך שנות הביטוח בקרן.
לדוגמא: מר דקל היה מבוטח בקרן פנסיה ותיקה במשך עשרים שנים. במשך מחצית משנות ביטוחו בקרן (10 שנים) עבד מר דקל במשרה מלאה, וביתר תקופת הביטוח (10 שנים כולל שלוש שנות הביטוח האחרונות) עבד במשרה חלקית בשיעור 50%.
לצורך חישוב ממוצע השכר המבוטח ב- 3 שנות הביטוח האחרונות נתייחס לשכר של משרה מלאה גם אם המבוטח במשרה חלקית כדלקמן:
השכר הקובע לקצבה של מר דקל יחושב כדלקמן:
ממוצע 3 השנים האחרונות (משמאל לימין): 36 חודשים / (12 חודשים x 8,500 ₪) + (24 חודשים x 8,000 ₪) = 8,167 ₪
חישוב חלקיות המשרה הממוצעת בכל תקופת הביטוח: 20 שנים / (50% x 10 שנים) + (100% x 10 שנים) = 75%
השכר הקובע בשיטת 3 השנים האחרונות (משכורת ממוצעת בשלוש השנים האחרונות כפול חלקיות ממוצעת של המשרה בתקופת הביטוח: 75% x 8,167 ₪ = 6,125 ₪
תקרת השכר הקובע בשיטת 3 השנים:
הוראות התקנון קבעו כי גידול בשכרו הקובע של המבוטח בשיטת 3 שנים החל מחודש אוקטובר 2003 יוגבל. לפי הוראות אלה, שכרו הקובע של המבוטח במועד הפרישה לא יעלה על שכרו הקובע (לפי שיטת 3 שנים אחרונות) אילו פרש בחודש ספטמבר 2003 כשהוא צמוד למדד בתוספת 2% לשנה בשיטת ריבית דריבית עד לחודש הביטוח האחרון של המבוטח בקרן.
המשקל שניתן לשיטת 3 השנים האחרונות הוא לפי היחס שבין תקופת הביטוח עד 10/2003 לבין כלל תקופת הביטוח, בעוד שהמשקל שניתן לשיטת הממוצעים הוא בהתאם ליחס שבין תקופת הביטוח מ- 10/2003 ואילך, לבין כלל תקופת הביטוח.
לדוגמא: מר ארביב בוטח בקרן מחודש 10/1983 ועד 09/2013.
שכרו הקובע לפי שיטת 3 השנים האחרונות עומד על 8,000 ₪ ואילו שכרו הקובע לפי שיטת הממוצעים
חושב בסך של 7,000 ₪.
שכרו
הקובע לחישוב קצבת זקנה יחושב כדלקמן (משמאל לימין):
30 שנים / (10 שנים x 7,000 ₪) + (20 שנים x 8,000 ₪) = 7,666.66 ₪
- שיעור הצבירה לפנסיה
זהו למעשה אחוז הצבירה לפנסיה. מי שמבוטח בפנסיה תקציבית צובר 2% לשנה, כאשר המקסימום הוא 70% מהשכר הקובע (35 שנה x 2% לשנה). כמובן שישנם חריגים שזוכים גם תוספת רמטכ"ל או מפכ"ל ובכך מגיעים בעצם ל- 76% מהשכר הקובע.
ברגיל, אם העובד עובד 40 שנה, אז עקרונית הוא יקבל 70% עבור אותן 35 שנים ואת הפנסיה עבור 5 השנים העודפות הוא יקבל כמענק חד-פעמי.
בפנסיה מקרן פנסיה ותיקה שיעור הצבירה לפנסיה מתקבל על ידי הכפלת מספר חודשי הביטוח שצבר המבוטח בקרן, בשיעור קצבה לחודש ביטוח. בכל מקרה, שיעור הצבירה לפנסיה לא יעלה על 70%.
שיעור הצבירה
לפנסיה לחודש ביטוח הוא 0.1667% (בחישוב שנתי מתקבל שיעור של 2%).
ישנם
מקרים בהם שיעור הצבירה לפנסיה לחודש ביטוח יהיה שונה מהשיעור הנ"ל:
- עבור חודשי ביטוח שנצברו לפני אוקטובר 2003 שיעור הצבירה לפנסיה לחודש ביטוח יהיה גבוה מהאמור לעיל ביחס למבוטח שהצטרף לקרן לפני חודש אפריל בשנת 1984, ממועד הצטרפותו לקרן ועד הגיעו לגיל קצבת זקנה חלפו פחות מ- 35 שנים, ולפני שהצטרף לקרן הוא לא צבר זכויות בגוף או בקופת גמל אחרת ולא צבר זכויות לפיצויי פיטורין. הצבירה לפנסיה המדויק ביחס למבוטחים שעמדו בתנאים אלה יהיה מפורט בנספח ב' לתקנון הקרן.
- מבוטח שדחה פרישתו לאחר הגיעו לגיל קצבת זקנה וטרם הגיע לשיעור הצבירה לפנסיה המרבי יהיה זכאי לתוספת לשיעור צבירה לפנסיה בשיעור של 0.0833% לכל חודש ביטוח (תוספת של 1% בחישוב שנתי).
- 3. "מבוטחי תקופת הביניים"- מבוטחים שהצטרפו לקרן בין ה-1 בינואר 1995 ל- 31 במרץ 1995. שיעור הצבירה לפנסיה החודשי לו הם זכאים עומד על 0.1333% לכל חודש ביטוח (1.6% בחישוב שנתי).
- השכר הפנסיוני
השכר הפנסיוני מחושב כמכפלת השכר הקובע בשיעור הצבירה לפנסיה בתוספת תוספות אופציונאליות כאלו ואחרות (למשל, ביגוד, הבראה, מענק יובל וכו').
אז לגבי השכר הקובע בפנסיה תקציבית לוקחים את המשכורת האחרונה בעוד שבפנסיה מקרן פנסיה ותיקה נעשה שימוש באחת משתי השיטות: שיטת 3 השנים האחרונות ושיטת הממוצעים. במסגרת שיטת 3 השנים האחרונות, אם העמית פורש בגיל 67, לוקחים את ה- 36 משכורות אחרונות וממדדים אותן לגיל 67 ועושים ממוצע וזהו השכר הממוצע.
במסגרת שיטת הממוצעים לוקחים את 35 השנים הטובות ביותר (ברמה חודשית כמובן) שהעמית היה בקרן ולזה עושים ממוצע, חוץ מהקרנות הותיקות, אין יותר משמעות למשכורת הקובעת.
בפנסיה מקרן פנסיה ותיקה אפשר לצבור 70% לפנסיה אבל אחוז הצבירה משתנה לפי מטריצת זכויות שאומרת שככל שהעמית ותיק יותר כך אחוז הצבירה שלו לפנסיה נמוך יותר (זו איננה טעות).
ככל שהעמית צעיר יותר, כך אחוז הצבירה לפנסיה גבוה יותר (כי יש לו עוד הרבה שנים לצבור), כאשר על השנים העודפות (במידה וישנן) מקבלים מענק חד-פעמי.
בקרנות החדשות, ניתן אמנם להגיע ליותר מ- 70%, אבל כבר אין לכך משמעות.
כיצד מחושב השכר הפנסיוני החודשי בפנסיה תקציבית ובקרן פנסיה מקרן פנסיה חדשה? לוקחים את השכר הקובע מכפילים אותו באחוז הצבירה לפנסיה.
השווי הנוכחי האקטוארי (APV) של זכויות המבוטח בפנסיה תקציבית או של העמית בקרן פנסיה ותיקה מחושב כמכפלת השכר הפנסיוני ב- 12 ובמקדם אקטוארי שנקרא קצבת חיים אינסופית.
כיצד מחושב השכר הפנסיוני החודשי בפנסיה מקרן פנסיה חדשה ובביטוח מנהלים חדש? לוקחים את הצבירה ומחלקים אותה ב- 12 ובמקדם אקטוארי שנקרא קצבת חיים אינסופית.
השווי הנוכחי האקטוארי (APV) של זכויות המבוטח בביטוח מנהלים או של העמית בקרן פנסיה חדשה הינו הצבירה נכון למועד החישוב. למעשה אין כל צורך בביצוע חישוב אקטוארי (כזה הכולל לוחות תמותה וגדלים אקטואריים) לחישוב השווי השווי הנוכחי האקטוארי (APV) של זכויות המבוטח בביטוח מנהלים או של העמית בקרן פנסיה חדשה.
- אחוז ההפרשה לפנסיה
אחוז ההפרשה לפנסיה הינו השיעור המקסימלי שאפשר להפריש לחיסכון פנסיוני ושעדיין יהיה מוכר למס.
המשך במאמר הבא…
למען גילוי נאות הכותבים הינם אקטוארים וכלכלנים העורכים חוות דעת אקטואריות והערכות שווי כלכליות, המתמנים מעת לעת ע"י בתי משפט ובתי דין כאקטוארים וככלכלנים מוסמכים. הנושאים אשר בהם עוסקים: הערכת שווי פנסיה תקציבית, הערכת שווי פנסיה מקרן פנסיה חדשה, הערכת שווי פנסיה מוקדמת, איזון משאבים בגירושין, הערכת שווי נכסי קריירה, הערכת מחויבות אקטוארית בגין הטבות לעובדים בהתאם ל- 19 IAS, תמחור חוזי ביטוח פנסיוניים (פנסיית יסוד, פנסיה מקיפה, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, פנסיה מקרן פנסיה ותיקה, פנסיית גישור ופנסיה תקציבית) באמצעות בניית טבלאות גריעה פנסיוניות-אקטואריות (כגון: טבלת פעילים, טבלת עמיתי הקרן, טבלאות נשואים, טבלת גידול שכר, טבלת שיעורי נכות ודמי גמולים וכיוב' טבלאות), קצבאות פנסיוניות (קצבאות פנסיוניות קבועות/ משתנות/ דחויות/ אינסופיות וזמניות) וטבלאות תמותה אקטואריות (טבלת תמותה רגילה/ סלקטיבית/ המייצגת חשיפה לסיכונים משתנים וכיוב' טבלאות), הערכת זכויות העמיתים בקרן בגין ותק עבר וותק עתיד (פנסיית זיקנה, פנסיית אלמנה-עמית, פנסיית אלמנה-פנסיונר ופנסיית נכות), בניית מאזנים אקטואריים של קרנות פנסיה וקביעת שווי ערכי פדיון וערכי סילוק לביטוחים פנסיוניים שונים.
בעלים של שווי פנימי – מר רועי פולניצר, FRM ,F.IL.A.V.F.A. ,CFV
פרטי השכלה:
בעלים של פירמת הייעוץ שווי פנימי. מוסמך כאקטואר מלא (Fellow) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (.F.IL.A.V.F.A) ומשמש כמנכ"ל הלשכה. מעריך שווי מימון תאגידי (CFV- Corporate Finance Valuator) מוסמך על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA- Israel Association of Valuators and Financial Actuaries) ומוסמך כמומחה לניהול סיכונים (CRM- Certified Risk Manager) על ידי האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM- Israeli Association of Risk Managers). מוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM- Financial Risk Manager) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP -Global Association of Risk Professionals). בעל תואר שני (בהצטיינות) במנהל עסקים, תואר ראשון (בהצטיינות) מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בכלכלה עם התמחות במימון ודיפלומה בניהול סיכונים פיננסיים במתכונת FRM מאוניברסיטת אריאל בשומרון. למד בתוכנית ללימודי תעודה באקטואריה באוניברסיטת חיפה ועבר בהצלחה את הבחינות הסופיות של רשות ניירות ערך בישראל לרישיון מנהל תיקים.
פרטי ניסיון מקצועי:
בעשור האחרון, מר פולניצר ייעץ למשרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי, משרדי ביקורת חקירתית וחברות ציבוריות ופרטיות בארץ וחיווה את דעתו המקצועית באלפי עבודות הערכות שווי, חוות דעת אקטואריות, ניתוחי סיכונים, ייעוץ כלכלי ומידול פיננסי בתחומים שונים, בהיקף מצטבר של מיליארדי דולרים ארה"ב.
שותפה מייסדת בשניידר נאור ושות' – רו"ח ליטל נאור, PRA ,LRA ,CFV
פרטי השכלה:
שותפה מייסדת במשרד רואי החשבון שניידר נאור ושות'. מוסמכת כאקטוארית סיכונים פנסיוניים (PRA- Pensions Risk Actuary) ואקטוארית סיכוני חיים (LRA- Life Risk Actuary) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל ומשמש כסמנכ"לית הלשכה. מעריכת שווי מימון תאגידי (CFV- Corporate Finance Valuator) מוסמכת על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA- Israel Association of Valuators and Financial Actuaries). בעלת רישיון ישראלי לראיית חשבון ותואר ראשון מהמסלול האקדמי המכללה למנהל במנהל עסקים עם התמחות בחשבונאות.
פרטי ניסיון מקצועי:
רו"ח נאור בעל, ניסיון אינטנסיבי של מעל עשור שנים בתחום הערכות השווי והייעוץ האקטוארי, הכולל ביצוע, פיקוח וניהול של מאות חוות דעת אקטואריות בנושא שווי עסקים, נכסי קריירה, אופציות ומניות (לרבות RSU), מענקי פרישה ופדיון ימי מחלה וחופשה, השלמת פיצויים, מענקים מיוחדים (לרבות מענק יובל), פנסיה מקרן פנסיה ותיקה, פנסיה תקציבית, פנסיה מוקדמת, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, ביטוחי מנהלים (לרבות ביטוחי גימלא ישנים), קרנות השתלמות, קופות תגמולים, משכנתאות, הלוואות, בדיקה של הברחות כספים, והסתרת נכסים, היוון מדור, היוון מזונות, שערוך מזונות שלא שולמו במועדם, התחשבנות בנוגע להוצאות בית משותף ממועד הקרע עד מועד חוות הדעת וכו'.
Tags: כלכלה פיננסים פנסיות
