מאמר מס' 2 בסדרה
פורסם: 21.3.19 צילום: shutterstock
למען גילוי נאות הכותבים הינם אקטוארים וכלכלנים העורכים חוות דעת אקטואריות והערכות שווי כלכליות, המתמנים מעת לעת ע"י בתי משפט ובתי דין כאקטוארים וככלכלנים מוסמכים. הנושאים אשר בהם עוסקים: הערכת שווי פנסיה תקציבית, הערכת שווי פנסיה מקרן פנסיה חדשה, הערכת שווי פנסיה מוקדמת, איזון משאבים בגירושין, הערכת שווי נכסי קריירה, הערכת מחויבות אקטוארית בגין הטבות לעובדים בהתאם ל- 19 IAS, תמחור חוזי ביטוח פנסיוניים (פנסיית יסוד, פנסיה מקיפה, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, פנסיה מקרן פנסיה ותיקה, פנסיית גישור ופנסיה תקציבית) באמצעות בניית טבלאות גריעה פנסיוניות-אקטואריות (כגון: טבלת פעילים, טבלת עמיתי הקרן, טבלאות נשואים, טבלת גידול שכר, טבלת שיעורי נכות ודמי גמולים וכיוב' טבלאות), קצבאות פנסיוניות (קצבאות פנסיוניות קבועות/ משתנות/ דחויות/ אינסופיות וזמניות) וטבלאות תמותה אקטואריות (טבלת תמותה רגילה/ סלקטיבית/ המייצגת חשיפה לסיכונים משתנים וכיוב' טבלאות), הערכת זכויות העמיתים בקרן בגין ותק עבר וותק עתיד (פנסיית זיקנה, פנסיית אלמנה-עמית, פנסיית אלמנה-פנסיונר ופנסיית נכות), בניית מאזנים אקטואריים של קרנות פנסיה וקביעת שווי ערכי פדיון וערכי סילוק לביטוחים פנסיוניים שונים.
תקופת אכשרה (המשך מהמאמר הקודם)
תקופת אכשרה הינה פרק הזמן שעובר ממועד ההצטרפותו של העמית לקרן ועד למועד שבו הוא יכול ליהנות מהזכויות שהוא צבר. לדוגמא, במקרה של אובדן כושר עבודה, על פי רוב, תקופת האכשרה יכולה לנוע בין שנה לשנתיים. משמעותה של תקופת אכשרה שכזו היא שאם בפרק הזמן האמור תקרה לעמית תאונת עבודה, הרי שאין לו ביטוח שמכסה אותו מפניה.
גירעון אקטוארי
גירעון אקטוארי הינו הפער שבין נכסי הקרן (נכסים כולל הפרשות עובדים, מעבידים, ריביות נצברות ותשואות על השקעות הקרן) לבין כל התחייבויות הקרן בהווה ובעתיד (נציין כי גירעון אקטוארי איננו גירעון שוטף, כאשר גירעון שוטף הינו הפער שבין ההתחייבויות השוטפות לנכסים השוטפים). בהינתן שהגיל האקטוארי הוא בין 42 ל- 43, הרי שכניסתו של עמית מעבר לגיל האקטוארי (מעל גיל 43) לקרן פנסיה ותיקה (ההצטרפות לקרנות הותיקות נסגרה בינואר 1995) תביא לגירעון אקטוארי.
הטבה מוגדרת (DB)
מי שנמצא בפנסיה מסוג DB (למשל, פנסיה מקרן פנסיה ותיקה או פנסיה תקציבית), צובר למעשה אחוזים לפנסיה (עד ל- 70%) מהשכר הקובע. את העמית בקרן פנסיה ותיקה (או מבוטח בפנסיה תקציבית) לא מעניין איך הקרן משקיעה את הכסף, מאחר ובכל מקרה הוא יקבל את שיעור הצבירה לפנסיה שצבר מהשכר הקובע. לאמור- הוא במסלול של הטבה מוגדרת ולכן ההפקדות אינן מעניינות. לעומת זאת, מי שנמצא בפנסיה מסוג DC (למשל, פנסיה מקרן פנסיה חדשה או ביטוח מנהלים) לא יודע באמת מהי ההטבה שאותה יקבל בעת הפרישה לפנסיה. למעשה, האקטוארים בחברות הביטוח וקרנות הפנסיה החדשות עושים סימולציה לגובה הקצבה בפרישה אבל אין ערבות לכך שהסימולציה אכן תתקיים.
אג"ח מיועדות
אג"ח מיועדות זהו אג"ח שהממשלה הנפיקה במהלך השנים לטובת קרנות הפנסיה וחברות הביטוח.
רק לשם המחשה, אג"ח ח"צ נתן בשנות ה- 70 ריבית של 6% ובשנת 1987 אג"ח ריבית של 5.2%.
ב- 1987 חברות הביטוח מכרו פוליסות חיסכון טהור בריבית של 3.5% כנגד אג"ח ח"צ (חברת הביטוח קיבלה 5.2% ונתנה 3.5%), בפוליסת חיסכון טהור, הפרמיה ברוטו הייתה שווה לפרמיה נטו (כלומר ללא העמסת הוצאות ועמלות). אותן פוליסות תומחרו ללא לוח תמותה, ממש כמו תוכנית חיסכון בבנק. היו דאז פוליסות מנהלים, וכשהמנהלים קיבלו מענק הם רצו שהמענק יהיה כמו חיסכון, ללא סיכון מוות בפנים. נזכיר רק שבביטוח מנהלים (תוכנית מסוג עדיף) מתמחרים את מרכיב הריסק יותר כיקר יותר במסגרת החבילה בהשוואה לרכישתו stand alone.
רציפות זכויות
כל עמית שעובר מקרן לקרן מודיע לקרן הקודמת שלו שהוא עובר לקרן חדשה (באמצעות מכתב) והוא מבקש לשמור על רציפות זכויות, משמעות המכתב הוא שהקרן החדשה, שאליה הוא עובר, תשמור לו על הזכויות שהוא צבר בקרן הישנה ותמשיך לצבור לו הלאה זכויות שהוא כבר צבר בקרן הקודמת. לאמור- שהקרן החדשה לא תגדיר אותו כעמית חדש.
קרן פנסיה כללית
קרן פנסיה כללית היא קרן שהוקמה ללא שום זכאות לאג"ח מיועדות והכיסויים בה דומים לפנסיית יסוד (משמע ללא שאירים וללא אובדן כושר עבודה). קרנות הפנסיה הכלליות קמו בתחילת 1999.
נניח ששכרו של מר ישראלי הוא 30,000 ₪ בחודש והוא מעוניין להפריש ממנו לפנסיה בקרן פנסיה חדשה (עד גובה שכר חודשי של 41,092 ₪ ישנה הכרה במס). קרן הפנסיה החדשה (הכוונה לא קרן פנסיה ותיקה) לא יכולה לקבל הפקדות מעל לפעמיים השכר הממוצע במשק (10,273 ₪ בשנת 2019), כלומר, מעל ל- 20,546 ₪. אולם מאחר שהעלו את אחוזי הפרשות העובד מ- 5.5% ל- 7%, הוחלט שהתקרה תהיה 25,683 ₪, כאשר על יתרה אותה קרן פנסיה לא יכולה לקבל את ההפקדות. את היתרה מר ישראלי יכול להפריש לקופת גמל לתגמולים, לחילופין לביטוח מנהלים (הוני או קצבתי) או לחילופי חילופין לקרן פנסיה כללית. למעשה, לקרן פנסיה חדשה אסור לקבל הפקדות של עובד/מעביד מעל לשכר מוגדר של 25,683 ₪ (2.5 פעמים השכר הממוצע במשק).
נחזור לדוגמא שלנו, בהינתן שמר ישראלי משתכר 30,000 ₪ לחודש והוא עמית בקרן הפנסיה מקפת החדשה הרוצה להפקיד הפקדות פנסיוניות על כל השכר, הרי שלאחר ביצוע הפקדות פנסיוניות על שכר של 25,683 ₪ למקפת החדשה (בה הוא מבוטח) עומדות בפניו 3 אפשרויות לביצוע הפקדות פנסיוניות על יתרת שכרו (4,317 ₪ במקרה דנן שלפנינו):
- הפקדה לקופת גמל
- הפקדה לביטוח מנהלים הוני או קצבתי
- הפקדה לקרן פנסיה כללית
- קרנות השתלמות
קרן השתלמות זוהי ההטבה הכי נפוצה בשוק אחרי קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה. קרן ההשתלמות היא תוכנית חיסכון פטורה ממס. מידי חודש העובד והמעביד מפרישים אחוזים מהשכר לקרן, כאשר על פי רוב התקרות המוכרות למס הן הפקדות עובד של 2.5% מהשכר והפקדות מעסיק של 7.5% מהשכר. ישנה הבחנה בין שכירים לעצמאיים. אחוזי ההפרשה המקובלים בשוק הם 2.5% : 7.5%, כאשר למורים יש קרנות השתלמות מיוחדות שבהן אחוזי ההפרשות הן 4.2% עובד ו- 8.4% מעביד. השכר המקסימלי שעליו ניתן להפקיד את ההפקדות לקרן השתלמות הוא 15,712 ₪ (נכון לינואר 2019) וקרן השתלמות פטורה כמובן מתשלום על רווחים ריאליים.
נשאלת השאלה, באילו תנאים אפשר למשוך את הכסף מקרן השתלמות מבלי לשלם מס?
- אחרי 3 שנים לאחר ההפקדה הראשונה בתנאי שזה הולך להשתלמות
- גבר בן 67 ובתנאי שחלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לקרן
- אישה בת 62 ובתנאי שחלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לקרן
- מחשבונו של מי שנפטר מיד לאחר הפטירה
- לאחר 6 שנים
ניתן לעבור בין קרנות ההשתלמות בממוצע אחת לחודש והזכויות לא נפגעות. בנוסף, ניתן לקנות את הזכויות רטרואקטיבית לאותה שנה, לא חייבות להיות הפקדות כל השנה אלא ניתן בסוף השנה להפקיד סכום חד-פעמי וליהנות מהזכויות. הדבר אינו נכון לגבי קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים שם צריך לשמור על רציפות ההפקדות.
קופות גמל לתגמולים
קופות גמל לתגמולים זהו אפיק חיסכון שבו העובד והמעביד מפרישים מידי חודש אחוז מסוים מהשכר, ההפקדות מושקעות על ידי הקרן בשוק ובעת הפדיון העמית מקבל את כל הסכום כהוני. עד שנת 2005 משך זמן צבירת הכספים בקרן לפדיון שלה עמד על 15 שנה (תקופה מינימלית). החל מ- 2006 כל הכספים החדשים שמופקדים בקופות גמל לתגמולים יוכלו להיפדות ללא תשלום מס הכי מוקדם בגיל 60 ובתנאי שהעמית צבר 5 שנות וותק (הכסף יכול להמשך ללא כל מטרה ספציפית).
עד ינואר 2005 שיעור ההפרשה המקסימלי לקופת גמל לתגמולים עמד על 5% על שכר של עד 10,000 ₪ לחודש. מינואר 2005 ואילך, שיעור ההפרשה המקסימלי לקופת גמל לתגמולים הוא 7% על שכר של עד 8,800 ₪ לחודש (נכון לינואר 2019). צעד זה מעשה בגלל ששינו את אחוזי ההפרשה בקרנות הפנסיה הותיקות לאור הגירעונות האקטואריים שלהן.
ניתן לעבור מקופה לקופה בממוצע אחת לשבועיים מבלי לפגוע בזכויות, באמצעות מכתב לקרן. ונקודה נוספת, עד שנת 2003 הרווחים הריאליים של קופות הגמל היו פטורים ממס. משנת 2003 עד 2005 המס על הרווחים הריאליים של קופות הגמל עמד על 15% והחל משנת 2006 הוא עומד על 20%.
ביטוחי מנהלים
ביטוחי מנהלים מתחלקים ל- 2 סוגים: א) ביטוח מנהלים לקופה הונית; ו- ב) ביטוח מנהלים לקצבה. ביטוח מנהלים זהו סוג של ביטוח שאפשר להפריש עליו או דרך מקום העבודה או בצורה עצמאית. הכספים שמופקדים בקופת הביטוח מושקעים בשוק לפי תמהיל השקעה מסוים ובסופו של דבר הכספים שנחסכים ניתנים ללקוח באחד משני האופנים הבאים: קצבה או הונית. הדרך הראשונה היא להפקיד לביטוח מנהלים לקופה הונית ניתן למשוך את כל הכסף שהצטבר פטור ממס אם ההפקדות לא עברו את התקרה (והתקרה זהה לזו של קרנות הפנסיה) של 7% עד תקרת הקצבה המזכה של 8,480 ₪ (לא להתבלבל עם תקרת הכנסה מזכה לשכיר של 8,800 ₪ שהוזכרה מקודם שהיא למעשה תקרת המשכורת בגינה ניתן זיכוי ממס לשכיר בגין הפקדה לקופת גמל לקצבה). הדרך השניה היא להפקיד לביטוח מנהלים לקצבה, כאשר ניתן לקבל קצבה מובטחת או לא מובטחת.
נזכיר את אחוזי ההפרשה המקסימליים בביטוחי מנהלים המזכים במס:
לגבי מרכיב אובדן כושר עבודה, חשוב להבין כיצד הוא נולד. קודם כל עד 1984 הכל היה ברור, בגלל שמכרו רק פוליסות מסוג מעורב או גמלא א' וב' ואובדן כושר עבודה בנפרד, בלתי תלוי במה שקורה בתוכנית מעורב או עדיף. עד 1988, תוכנית עדיף הייתה זהה לא משנה באיזה חברת ביטוח קנית. ואז חברות הביטוח ראו תוכניות ביטוח אמריקאיות והתחילו למכור תוכניות גמישות. המודל היה שהמעביד משלם 8.33% לפיצויים, 5% תגמולי מעביד ו- 5% תגמולי עובד שנלקחו ממשכורתו של העובד. סך הכל המעביד היה שולח לחברת הביטוח מדי חודש 18.33% מהמשכורת. ה- 18.33% הללו של תגמולים ופיצויים היה אמור להיות מקביל לקרן פנסיה, עם הצבירה אחרי שמנכים את הפרמיה וסיכון המוות, מה שמתקבל זה הקצבה (קרי, הפנסיה). ואז חברות הביטוח שאלו מה עושים עם אובדן כושר עבודה? בשנת 1975 שוק הביטוח הישראלי היה מודע לכך שצריך גם ביטוח לאובדן כושר עבודה ואז היו כמה מודלים. היו מפעלים שבהם העובד היה משלם את האובדן כושר עבודה מחוץ ל- 18.33% ואז הדבר היה לפי פרמיה מישורית (קרי, קבועה) או פרמיה עולה, אבל בלתי תלוי ב- 18.33%. פתאום קמו מעבידים חכמולוגים שעשו קנוניה עם חלק מחברות הביטוח ואמרו אין לי כסף, אם העובד שלי רוצה ביטוח אובדן כושר עבודה, אז אני משלם את זה מתוך ה- 18.33% שלו. כלומר, הקטינו את ההפרשות הפנסיוניות. בגלל שעשו דבר כזה בפוליסה גמישה מסוג עדיף (זה השם הגנרי) – הם נכנסו לבעיות. אלו בעיות? המשכורת של העובד עלתה משנה לשנה, לא תמיד באותו אחוז ובאותו סכום, מעבר למדד המחירים לצרכן, ואז חברות הביטוח היו צריכות לגבות פרמיה גבוהה יותר עבור אובדן כושר וכך למעשה נשארה פחות פרמיה שתלך לחיסכון. ואז בעצם כל העסק יצא משליטה, כי אמנם אפשר לבנות מנגנונים אואלגוריתמים שמחשבים מדי חודש את הדבר הזה עם צבירות והכל ואתה יכול לבדוק אותם והכל בסדר, אבל הבנאדם המסכן לא יכול להבין מה יש לו ביד, כמה כסף יש לו לפנסיה. זה מאוד מאוד מסובך, בעיקר בשל העובדה שאז לא הייתה מערכת דיווח כמו היום. אבל גם אם אכן הייתה מערכת דיווח כמו היום, עדיין היית רואה פער גדול בין שנה אחת לשנייה, אך לא היית מבין מה גרם לפער, בגלל שהנוסחאות הן כה מסובכות.
נשאלת השאלה, מה קורה עם הכספים שנחסכים בביטוח מנהלים? למעשה מכל 1 ₪ תגמולים (עובד ומעביד כאחד), 80 אגורות הולכים לצבירת החיסכון הפנסיוני בעוד ש- 20 אגורות הולכים לקניית ביטוח ריסק. לדוגמא, אם אדם בן 30 משתכר 10,000 ₪ לחודש ויש לו רק ביטוח מנהלים לקצבה אז הוא כעובד מפריש 700 ₪ כל חודש (7% מתוך 10,000 ₪) והמעסיק שלו מפריש 750 ₪ כל חודש (7.5% מתוך 10,000 ₪). כלומר, אותם 1,450 ₪ נגבים כל חודש על ידי חברת הביטוח. נניח שחברת הביטוח גובה דמי ניהול בשיעור של כ- 7%, כך שמאותם 1,450 ₪ נשארים רק 1,350 ₪. 80% מאותם 1,350 ₪ (קרי, 1,080 ₪) הולכים לפנסיה, כלומר, מופקדים בשוק (50% באג"ח מיועדות ו- 50% בתמהיל שוק). 20% הנותרים מאותם 1,350 ₪ (קרי, 270 ₪) הולכים לרכישת ריסק.
בשולי הדברים נעיר שמכיוון שההסתברות למוות עולה עם הגיל (ככל שהמבוטח מבוגר יותר כך ההסתברות שלו למוות גבוהה יותר) הרי שהריסק שנקנה הולך וקטן. בגיל 67 הרכיב של הריסק נעלם ומה שנשאר זה החיסכון בלבד. אם נניח לרגע שמרכיב החיסכון שנצבר בביטוח המנהלים עומד על 450,000 ₪, הרי שאת הסכום הנ"ל מחלקים במקדם אקטוארי ומקבלים את גובה גמלת הפנסיה.
עוד נעיר כי ישנם כל מיני ורסיות של ביטוחי מנהלים שלקוחות יכולים לבקש. למשל, לקוח יכול לבקש שבגיל הפרישה תהיה לו קצבה מובטחת ל- 10 שנים, כלומר, אם המבוטח נפטר או חי הוא יקבל במשך 10 שנים 150% קצבה, בעוד ובמקרה הסטנדרטי אם הוא נפטר, האלמנה תקבל רק אחוז מסוים.
מחירי הריסקים הם מאוד גבוהים במסגרת ביטוחי המנהלים ולכן רצוי ומומלץ להקטין בהם את מרכיב הריסק למינימום האפשרי ולהגדיל למקסימום את מרכיב החיסכון ובנוסף לקנות את כיסוי הריסק בשוק מחוץ לביטוח המנהלים במחיר מוזל.
עוד נציין כי על פי הגדרה ביטוח מנהלים הינו חוזה בבעלות המעביד. לאמור- ההפקדות החודשיות של המעסיק לטובת ביטוח המנהלים, הן על פי חוק שייכות למעסיק ולכן ביום שבו יסתיימו יחסי עובד-מעביד, אם המעביד לא רוצה לשחרר לעובד את הסכומים שהוא הפריש לו לביטוח מנהלים, הוא יכול לעשות כך. זוהי למעשה נקודה לרעת ביטוחי מנהלים היות שבקרנות הפנסיה הפוליסה היא בבעלות העובד.
נשאלת השאלה, באלו מקרים זכאי העובד למשוך את הכספים מביטוח מנהלים לקופה הונית ללא תשלום מס (נציין שאין אפשרות למשוך את כספי ביטוח המנהלים לקופה הונית לפני גיל 60)?
- לאחר 6 חודשים ממועד ההתפטרות או הפיטורין
- אם העובד התחיל לעבוד אצל מעביד אחר והמעביד החדש לא מפריש לתגמולים ולקצבה אז לאחר 13 חודשים מיום התחלת העבודה אצל המעסיק החדש (סה"כ 13 חודשים). העובד רשאי לשלוח מכתב לחברת הביטוח ולמשוך את הכסף ללא תשלום מס
- מיעוט הכנסות – עושים מבחן הכנסות
- נכות רפואית
- פטירה
במקרה של מעבר של עובד ממעסיק אחד למשנהו, אפשר לבקש מהמעסיק החדש שימשיך להפקיד לחברת הביטוח שבה יש את הפוליסה הישנה או להעביר את הצבירה לפוליסה החדשה שהמעסיק יפריש אליה.
לדוגמא, עובד בן 30 עובד 10 שנים אצל מעסיק מסוים, השכר החודשי שלו הוא 10,000 ₪ לחודש ויש לו ביטוח מנהלים במנורה. אחוזי ההפרשה לביטוח המנהלים היו 7% עובד, 7.5% מעביד ו- 8.33% פיצויים. כעת נניח שלאחר 10 שנים אותו עובד עובר למעסיק אחר. תחת ההנחה שהעובד פוטר על ידי המעסיק ולא התפטר אז העובד יקבל את אותם 8.33% שהמעביד הפריש לפיצויים או 100,000 ₪ (10,000 ₪ כפול 10 שנים במקרה דנן שלפנינו).
במרכיב התגמולים כל הכסף נצבר בפוליסה. אם העובד לא ממשיך באותה פוליסה, אז הוא רשאי למשוך את הכסף ואז לשלם מס (בגין משיכה שלא כדין) או לחילופין להשאיר את הכסף בפוליסה עד לגיל הפרישה.
ביטוח גמלא א'
בביטוח מסוג זה המבוטח משלם כל חודש סכום צמוד מדד לחברת הביטוח וכאשר הוא מגיע לגיל תום תקופת הביטוח (65 או 67 תלוי בפוליסה) אז נצבר לו איזשהו סכום עם הריבית (תלוי כמובן בגיל התחלת הביטוח) ואז חברת הביטוח הופכת את הסכום הצבור לקצבה חד פעמית כל עוד הוא חי. זה פוליסה, אין כאן תקנון, כלומר, זהו הסכם בין המבוטח לבין חברת הביטוח.
בתנאי הפוליסה, בעת רכישתה, כתוב בבירור "המבוטח יקבל 100 ש"ח לכל X ש"ח צבור בגיל הפנסיה (65 או 67)". לא כתוב עבור כל גיל. כתוב עבור גבר ואישה וגילאים נבחרים (65,60 ו- 70). חשוב לדעת שביטוח הגמלא כולל אופציות גלומות. למשל, קיימת אופציה סטנדרט, לפיה אם המבוטח לא בא לחברה ולא אומר לה מה הוא מעדחף לקבל, אז הוא מקבל אופציה סטנדרט, כלומר קצבה ודאית מובטחת ל- 10 שנים ואח"כ קצבת חיים עד יום מותו. הווה אומר, אם המבוטח נפטר לפני תום 10 השנים, מוטבי הפוליסה מקבלים את הקצבה החודשית שלו עד תום אותם 10 השנים, משל הוא עדיין חי. הסכום החודשי כזכור קבוע וידוע בפוליסה לפי הנוסחא. כך שאם המבוטח מסתכל בדף פרטי הביטוח, הוא רואה את הסכום שמגיע לו החל מגיל 65 כל חודש, לפי המודל שתואר לעיל (10 שנים מובטח) וכמובן צריך להצמיד את הסכום למדד. בפוליסה כתוב סכום לפי המדד המקורי של הפוליסה ואז צריך להצמיד למדד הידוע.
אופציה גלומה נוספת, היא הרחבה של הקצבה הודאית המובטחת מ- 10 שנים ל- 15 שנים, אז הוא יקבל קצת יותר. אופציה אחרת, מרחיבה את הקצבה הודאית המובטחת מ- 10 שנים ל- 20 שנים, אז הוא מקבל עוד יותר. אופציה נוספת, היא של 25 גמלאות (קצבאות) בזמן המוות, משמע, המוטבים מקבלים מיד לאחר המוות 25 גמלאות חודשיות. אופציה נוספת, היא לשלם לאישתו של המובטח קצבת חיים עד יום מותה, אבל זה כבר תלוי בחישוב של חברת הביטוח.
ביטוח גמלא ב'
ביטוח גמלא ב' זה פשוט ביטו גמלא א' + הטבה נוספת, שאומרת שאם המבוטח נפטר לפני גיל תום תקופת הביטוח המוגדר בפוליסה (65 או 67 מה שכתוב בפוליסה) המוטבים יקבלו את הגבוה מבין הכסף הצבור לבין 50 גמלאות. זאת אומרת יש כאן תוספת בגין מקרה מוות. על כן, הפרמיה בגין ביטוח גמלא ב' גבוהה יותר מהפרמיה בגין ביטוח גמלא א', כי ביטוח גמלא ב' כולל לא רק פנסיה אלא גם ביטוח ריסק.
גם לביטוח גמלא א' וגם לביטוח גמלא ב' יש ערך פדיון, כתוב בפוליסה מהו ערך הפדיון וערך הסילוק לכל שנה בפוליסה. כלומר אם המובטח הוא בין גיל 30 לגיל 65, אז לפוליסה מצורפת מטריצה עם וקטור של 35 ערכי פדיון ווקטור של 35 ערכי סילוק. נאמר מראש, התוכניות הללו היו זהות בין כל חברות הביטוח, מאחר והמפקח על הביטוח נתן דאז אישור גורף לתוכנית הזו.
אם הפוליסה החלה ב- 1987 אז הריבית התעריפית הייתה 4.25% (בכל התוכניות מעורב ועדיף). כלומר כל החישובים שנעשו בכל התוכניות מעורב ועדיף נעשו לפי ריבית תעריפית של 4.25% (אף פעם לא היה 4.5%).
בין השנים 1984 ל- 1988 הריבית התעריפית שאיתה עבדה חברת הביטוח עמדה על 4.25%. נזכיר שהריבית האפקטיבית הינה חישוב אקטוארי.
כל החברות ביטוח בלי שום יוצא מכן הכלל, כולן החל משנת 2000 העלו את העתודות לקצבאות הללו. למשל, אם למר ישראלי היה סכום צבור של מיליון ש"ח בפוליסת ביטוח גמלא, אז חברת הביטוח הוסיפה לו על זה עוד 100 אלף או 200 אלף ש"ח. מדוע? מאחר וחישוב הקצבה נעשה לפי טבלאות תמותה שהתבססו על אוכלוסיית מקבלי פנסיות מחברות ביטוח הבריטניה בין השנים 1946 ל- 1948 (טבלת התמותה הזו מכונה a(55)), אבל עם איזשהו תיקון ישראלי. נסביר כי בין השנים 1946 ל- 1948 אנשים באנגליה בכל גיל מתו הרבה יותר בהשוואה לישראל בשנת 1987 ואז למעשה בפוליסות הללו שהן פוליסות פנסיוניות חברות הביטוח הגיעו לגירעון. מה שאומר שאם חברת הביטוח הבטיחה לשלם למבוטח גמלא כל עוד הוא חי (נגיד 5,000 ש"ח לחודש) אך אין לה מספיק עתודות, או אז על האקטואר הממונה בביטוח חיים שלה היה לחשב את העתודות שאותן חברת הביטוח צריכה להוסיף מההון העצמי של החברה.
למשל, בפוליסת גמלא של 1987, האקטוארים העמידו את העתודה על הסכום שיצטבר עד לשנת 1997 (ז"א בעוד 10 שנים). מה שקרה זה שהעתודות בגין אותן פוליסות הועמדה על הסכום הצבור בפוליסות בתוספת הריבית. ואז באו האקטוארים של חברות הביטוח לאקטואר הראשי באוצר ושכנעו אותו שמשהו לא בסדר עם לוחות התמותה המכונים (55a(.האקטואר הראשי באוצר דאז השתכנע ואמר שהוא יתן מעכשיו הנחיות חדשות איך לחשב עתודה, כי מסתבר שמה שהוא הכתיב לחברות הביטוח לשים כרזרבה זה לא מספיק וכי נדרשת תוספת בגין סיכון ה- longevity (סיכון אריכות ימים או הישרדות) שלא באה לידי ביטוי בטבלאות תמותה כל כך ישנות. כלומר, על פי טבלאות התמותה המבוטח היה אמור למות בגיל 85 וכך חושבו העתודות. אך לחברות הביטוח נגלה מחזה שונה לגמרי, המבוטח מגיע לגיל 85, מסרב למות וחי עוד 5 שנים עד גיל 90, כלומר חברת הביטוח צריכה לשלם עוד 5 שנים מכיסה הפרטי, מהונה העצמי. לאמור- היא צריכה להפריש יותר עתודות. נציין כי רק התוספת לגמלאות בכל השוק הישראלי מסתכמת בכמה מיליארדי ש"ח. ז"א שחברות הביטוח הפסידו בכל מוצרי הגמלאות בגלל תוחלת החיים האמיתית מול הצפויה.
פרמיה ברוטו ופרמיה נטו בביטוחי גמלא
הפרמיה נטו בביטוחי הגמלא חושבה בשנות ה- 80 באמצעות a קטן עם 2 נקודות מעליו (גודל אקטוארי המייצג קצבת חיים אינסופית המשולמת מראש) הנגזר מללוח תמותה בריטי a(55) + תיקון ישראלי לא כל כך מוצלח (הזזה של הטבלה בשנתיים, התאמה שבסופו של דבר לא עזרה לחברות הביטוח ועדיין גרמה לגירעון אקטוארי בפוליסות הללו). כיצד חושבה אם כן הפרמיה ברוטו? הפרמיה ברוטו חושבה כפרמיה נטו בתוספת הוצאות לחברת הביטוח בתוספת דמי גבייה (בגין תשלום בתשלומים ולא בתחילת שנה) ובתוספת מה שנקרא "פרסים" או עמלות לסוכנים (הסוכנים הם לא עובדי חברת הביטוח אלא חיצוניים המצויים תחת פיקוחה ולכן הם מתוגמלים על פי הצלחתם – כלומר גם להם מגיע משהו). התמחיר הזה נותן לנו את הפרמיה ברוטו. חשוב להבין כי ב- 1987 כל המוצרים היו זהים לכל חברות הביטוח ורק השירות היה שונה. אחרי שנת 2000 הייתה ליברליזציה, המפקח על הביטוח אמר שכל חברת ביטוח יכולה למכור מה שהיא רוצה ובאיזה מחיר שהיא רוצה.
למעשה, בשנות ה- 80 כל חברות הביטוח העמיסו בדיוק את אותם המרכיבים, היות ומדובר באישור של המפקח על הביטוח על כל מרכיבי הפרמיה ברוטו. כלומר, זה לא שחברת כלל ביטוח העמיסה X הוצאות על הפרמיה נטו וחברת הביטוח מגדל העמיסה Yהוצאות על הפרמיה נטו. כולן העמיסו בדיוק את אותן הוצאות ועמלות. נזכיר שלמרות שהריבית התעריפית בפוליסות הללו עמדה על 4.25% ברוטו הרי שהריבית האפקטיבית נטו עמדה על 2.85%. כלומר, האקטואר עושה חישוב עם ריבית של 4.25% אך מביא בחשבון הוצאות, דמי גבייה ועמלות ואז מגיע לתשואה של 2.85%.
לגבי חישוב הפרמיה, הנוסחא נכתבה על ידי האקטואר הראשי של האוצר, כלומר, כל חברות הביטוח קיבלו את אותה נוסחא ולא הייתה אפשרות להתווכח עם האוצר. המסמך הזה יושב בארכיב של המפקח על הביטוח. כל אחד לקח את הנוסחה ומידל אותה בתוכנת לוטוס 1-2-3 (תוכנת גיליון אלקטרוני מתוצרת חברת התוכנה לוטוס).
ביטוח סיעודי
ביטוח סיעודי הוא ביטוח שמשלם למבוטח פיצוי חודשי אם המבוטח עומד בתקנות שנקבעו על ידי חברת הביטוח, שהן בדר"כ חוסר יכולת לבצע בין 4 ל- 6 פעולות בסיסיות (נכון גם לביטוח לאומי):
- לקום ולשכב
- להתלבש ולהתפשט
- להתרחץ ולהתגלח
- לאכול ולשתות
- ללכת
- שליטה על הסוגרים
נשאלת השאלה, עד מתי משולמת הגמלה בגין ביטוח סיעודי? התשובה, הפיצוי החודשי
משולם כל עוד המבוטח במצב סיעודי, אולם על פי רוב במרבית חברות הביטוח התקופה הממוצעת לתשלום הפיצוי החודשי הנקובה בפוליסה היא בין 3 ל- 5 שנים. כמובן שניתן לקנות פיצוי לכל החיים.
ישנן חברות שמשלמות עד 100% מהפיצוי החודשי המפורט בפוליסה אם המבוטח לא מבצע בין 4 ל- 6 פעולות ויש חברות שאם הוא לא מסוגל לבצע 5 פעולות אז הן משלמות רק 75% מהערך הנקוב בפוליסה.
נציין כי ישנה תקופת המתנה ממועד תחילת המצב הסיעודי ועד למועד תחילת תשלום הפיצוי החודשי. תקופה זו משתנה בין חברה לחברה (בממוצע בין חודשיים ל- 3 חודשים). לאחר תקופת ההמתנה, אם למבוטח יש ביטוח סטנדרטי הוא יתחיל לקבל את הפיצוי החודשי רק החל מהחודש הרביעי (ללא פיצוי רטרואקטיבי), אלא אם יש לו סעיף בפוליסה שנקרא פרנצ'יזה. אם יש לו פרנצ'יזה הוא מקבל פיצוי רטרואקטיבי מזמן 0.
הגיל המקסימלי להצטרפות לביטוח סיעודי הוא גיל 84. הביטוח הסיעודי נמכר בשתי שיטות: א) ביטוח קבוצתי (בו הפוליסה לא מתומחרת פר לקוח אלא לפי הגיל הממוצע בקבוצה); ו- ב) ביטוח פרט (בו הפוליסה מתומחרת פר לקוח לפי גילו ולפי מה שהוא הגדיר שהוא רוצה לקבל).
המשך במאמר הבא…
בעלים של שווי פנימי – מר רועי פולניצר, FRM ,F.IL.A.V.F.A. ,CFV
פרטי השכלה:
בעלים של פירמת הייעוץ שווי פנימי. מוסמך כאקטואר מלא (Fellow) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (.F.IL.A.V.F.A) ומשמש כמנכ"ל הלשכה. מעריך שווי מימון תאגידי (CFV- Corporate Finance Valuator) מוסמך על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA- Israel Association of Valuators and Financial Actuaries) ומוסמך כמומחה לניהול סיכונים (CRM- Certified Risk Manager) על ידי האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM- Israeli Association of Risk Managers). מוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM- Financial Risk Manager) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP -Global Association of Risk Professionals). בעל תואר שני (בהצטיינות) במנהל עסקים, תואר ראשון (בהצטיינות) מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בכלכלה עם התמחות במימון ודיפלומה בניהול סיכונים פיננסיים במתכונת FRM מאוניברסיטת אריאל בשומרון. למד בתוכנית ללימודי תעודה באקטואריה באוניברסיטת חיפה ועבר בהצלחה את הבחינות הסופיות של רשות ניירות ערך בישראל לרישיון מנהל תיקים.
פרטי ניסיון מקצועי:
בעשור האחרון, מר פולניצר ייעץ למשרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי, משרדי ביקורת חקירתית וחברות ציבוריות ופרטיות בארץ וחיווה את דעתו המקצועית באלפי עבודות הערכות שווי, חוות דעת אקטואריות, ניתוחי סיכונים, ייעוץ כלכלי ומידול פיננסי בתחומים שונים, בהיקף מצטבר של מיליארדי דולרים ארה"ב.
שותפה מייסדת בשניידר נאור ושות' – רו"ח ליטל נאור, PRA ,LRA ,CFV
פרטי השכלה: שותפה מייסדת במשרד רואי החשבון שניידר נאור ושות'. מוסמכת כאקטוארית סיכונים פנסיוניים (PRA- Pensions Risk Actuary) ואקטוארית סיכוני חיים (LRA- Life Risk Actuary) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל ומשמש כסמנכ"לית הלשכה. מעריכת שווי מימון תאגידי (CFV- Corporate Finance Valuator) מוסמכת על ידי לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA- Israel Association of Valuators and Financial Actuaries). בעלת רישיון ישראלי לראיית חשבון ותואר ראשון מהמסלול האקדמי המכללה למנהל במנהל עסקים עם התמחות בחשבונאות.
פרטי ניסיון מקצועי: רו"ח ליטל נאור הינה בעלת ניסיון אינטנסיבי של מעל עשור שנים בתחום הערכות השווי והייעוץ האקטוארי, הכולל ביצוע, פיקוח וניהול של מאות חוות דעת אקטואריות בנושא שווי עסקים, נכסי קריירה, אופציות ומניות (לרבות RSU), מענקי פרישה ופדיון ימי מחלה וחופשה, השלמת פיצויים, מענקים מיוחדים (לרבות מענק יובל), פנסיה מקרן פנסיה ותיקה, פנסיה תקציבית, פנסיה מוקדמת, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, ביטוחי מנהלים (לרבות ביטוחי גימלא ישנים), קרנות השתלמות, קופות תגמולים, משכנתאות, הלוואות, בדיקה של הברחות כספים, והסתרת נכסים, היוון מדור, היוון מזונות, שערוך מזונות שלא שולמו במועדם, התחשבנות בנוגע להוצאות בית משותף ממועד הקרע עד מועד חוות הדעת וכו'.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
