מודיעין לא הפכה לעיר הראשה, כתקוות מתכנניה, אפילו לאחר סיפוחה של מכבים-רעות. היא היתה ועודנה "עיר שינה" איכותית
פורסם: 27.3.16 צילום: ויקיפדיה (Zivya)
בשלהי שנות ה 80 למאה שעברה, בעת כהונת השר דוד לוי כשר הבינוי והשיכון דחפו אדר' משה ספדי ומקורביו תכנון עיר חדשה במרחבי הגבעות של השפלה הפנימית בין הערים לוד ורמלה לירושלים. שם הטעות: מודיעין.
מודיעין גזלה ממדינת ישראל 30,000 דונם אדמות טרשים אשר יכולות היו לשמש כשטחי החדרת מי נגר עילי לאוגר המים המזרחי ירקון – תנינים, למתן שיטפונות החורף הפוקדים את תל אביב, ולמתן את המחסור במים. היא גזלוה מיליארדים רבים של השקעות בתשתית ,שאפילו מיעוטן, יכול היה לרפא כל תחלואי הערים לוד ורמלה. לאפשר איחודן לכרך מפואר בן רבע מיליון תושבים בשם רמלוד, בירת מחוז התווך בין תל אביב לירושלים (מחוז המרכז). יתר על כן, מניעת הטעות האורבנית בהקמת מודיעין יכולה היתה לשים סכר בפני התפשטות הרסנית של לוד ורמלה לעבר השטחים החקלאיים של כל מושבי הסביבה: גנתון, זיתן, בן שמן, ניר צבי, אחסמך, מצליח וישרש.
בכך אין די: מודיעין לא הפכה לעיר הראשה, כתקוות מתכנניה, אפילו לאחר סיפוחה של מכבים-רעות. היא היתה ועודנה "עיר שינה" איכותית (8 בסולם סוציו-כלכלי מתוך 10) לגוש דן רבתי. שאבה אוכלוסיית עילית מירושלים, מבית שמש, מרמלה, מלוד, ומשאר ערי גוש דן. חמור מכל הוא דלדול והחלשת בירת ישראל.
בחלוף 30 שנה לא נלמד אף לא לקח חיובי אחד מכישלון מודיעין. ממשלת ישראל מכריזה על ראשית תכנון שתי ערים חדשות נוספות: חלץ ובית גוברין כל אחת בת 25,000 יחידות דיור או 140,000 תושבים, הראשונה 6 ק"מ צפון מזרחית לשדרות, והשנייה 15 ק"מ מזרחית לקריית גת. גבעות חלץ בעלות ייחוד נופי: חלקן משמשות שטחים חקלאיים ליישובי הסביבה ויתרן שמורות נוף. אזור בית גוברין כולו הוא שמורה ביוספרית הראשונה שהוכרזה בישראל, ומהווה עד היום מודל חיקוי לשמורות נוספות באזור מנשה והגליל.
קריית גת טרם בגרה ממחלות הילדות, על אף 60 שנותיה, לא כל שכן שדרות הנמצאת בטבורו של קו האש והעימות עם רצועת עזה. שתיהן כאחד משוועות לתגבור דמוגרפי של אוכלוסייה צעירה וחזקה במונחים סוציו כלכליים. יש להן די והותר רזרבות קרקעיות בתחום השיפוט. במקום לבזבז מיליארדי ₪ על תשתיות מיותרות לערים חדשות – יש להפנות משאבים אלה לחיזוקן של קריית גת, שדרות נתיבות אופקים ובאר שבע בירת הנגב.
טרם נשכח מחול השדים של שנת 2014 סביב הקמת עיר חדשה בשם בת הרים בלב הגן הלאומי הרי יהודה, בצמוד לעיירה צור הדסה. רכיב בהחייאת איוולת אורבנית של בינוי ירושלים מערבה לעבר הר חרת ורכס לבן – כחלק מתוכנית ספדי ששווקה חיים לכל חי בשנת 2007, במקום להשחית לב הגן הלאומי הרי יהודה.
עוד לא מאוחר לעצור את הליכי התכנון של העיר כסיף ממערב לתל ערד. לפחות חלק ניכר מ 16,000 יחידות הדיור המיועדות לה צריכות לחזק את ערד, חלוצת ערי הפיתוח המתוכננות של ראשית שנות ה 60 למאה שעברה. ערד זקוקה אנושות לתגבור אוכלוסייתה ולמקורות תעסוקה נוספים, ולא למתחרה צעירה שתגזול ממנה פוטנציאל זה ותגרום לדרדורה אלי פי פחת.
לסיכום: המדינאים והמתכננים עושי דברם מתנהגים כאילו יש לנו בארסנל הרזרבי לפחות עוד ארץ ישראל נוספת על זו הנוכחית – כי באים הם להשחיתה עד יסוד !
* הכותב דניאל מורגנשטרן הוא יועץ סביבתי ומתכנן אורבני, יו"ר ועדת הביקורת באיגוד המתכננים ועמית במכון הישראלי לערים חכמות.
Tags: אחריות חברתית ניהול פרויקטים ערים חכמות תרבות ארגונית
