התמקדות בנתיב הקריטי בניהול פרויקטים, היוותה צורך הכרחי בניתוב הפרויקט להצלחה. כיום כאשר יותר ויותר פרויקטים הופכים אג'יליים, האם עדיין יש הכרח לשימוש בשיטה זו?

פורסם: 10.2.16   צילום: shutterstock

פרויקט הינו – "מאמץ התחום בזמן ליצירת שירות או מוצר ייחודי" (ויקיפדיה)

פרויקט "מורכב" מוגדר ככזה אשר יכיל מספר רב של פעילויות, אשר בצורה טבעית מייצרות תלויות בניהן. כבר בשנות ה-50 המאוחרות, התגלה הקשר בין הפעילויות-תלויות לבין הצלחת הפרויקט ע"י שני מדענים בשם קלי, ווקר (Morgan R. Walker, James E. Kelly). גילוי זה פורסם על ידם בסוף שנות ה-80 בצורה אשר מוכרת לנו יותר כיום, בשם "שיטת הנתיב הקריטי" (Critical Path Method)

שיטת הנתיב הקריטי

הגדרה – הנתיב הקריטי הינו הנתיב בו אוסף הפעולות הרציפות (אלו העוקבות אחת אחר השנייה, ללא מרווח ביניהן) מהווה את הזמן הארוך ביותר הנדרש לסיום הפרויקט.

זיהוי הנתיב הקריטי בפרויקט, יאפשר לנו לדעת אילו פעולות ישפיעו על התארכות או קיצור זמן הפרויקט, על אילו פעולות יש "להגן" (לוודא שלא יחרגו מהתכנון), ועל אילו החרגה בהן לא תשפיע על זמני הפרויקט. כבר מהתיאור התמציתי לעיל, ניתן לראות כי שיטת הנתיב הקריטי הינה אחד מהכלים המרכזיים והחשובים ביותר בניהול פרויקטים. למעשה ככל שהפרויקטים נעשו יותר ויותר מורכבים, כך הצורך בעבודה על פי הנתיב הקריטי גדל.

אז מה השתנה?

פרויקטים אג'יליים

כחלק מהניסיון להתמודד עם הקושי בניהול פרויקטים בשיטות קיימות, פותחה בתחילת שנות ה-2000, ע"י מספר מומחים בתחום התוכנה, שיטת אג'ייל (Agile). מאמר זה לא יתמקד בהסבר על המתודולוגיה עצמה (הסבר מסוג זה ניתן למצוא כאן), כי אם בהשפעה של שיטה זו על "שיטת הנתיב הקריטי".

בבסיס שיטת אג'ייל נמצאת התובנה כי ככל שפרויקט יתארך יותר, כך ליכולת החיזוי שלנו (אשר על פיה נייצר את תוכנית הפרויקט) תהיה השפעה קטנה יותר על הצלחת הפרויקט. למעשה, כמות השינויים אשר יתרחשו במהלך הפרויקט יגדלו ככל שיתארך הפרויקט, על כן יש להתמקד יותר ביכולת "להתמודד עם השינוי", מאשר לנסות ולהתאים את השינוי לתוכנית העבודה הראשונית אשר הוגדרה בתחילת הפרויקט. לכאורה משתמע מכך, כי פרויקטים "מבוססי אג'ייל" אשר הפנימו כי להם יכולת חיזוי נמוכה, מייתרים את שיטת הנתיב הקריטי אשר מתבססת על יכולת חיזוי זו.

לטעמי זו חשיבה מוטעית.

אתייחס למספר טענות עיקריות בנושא –

1. פרויקט אג'ילי מתמקד בניהול שינויים, על כן אין צורך בהתמודדות עם הנתיב הקריטי

בתחילת המאמר ציינתי כי עבור פרויקטים פשוטים, אלו בהן קיימות מספר פעולות ספורות, הוודאות גבוהה, ומשך הזמן של הפרויקט הינו קצר – להשפעה של עבודה בשיטת "הנתיב הקריטי" אכן אפקט מועט. וזאת בשל הסיבה הפשוטה כי שיטה זו באה לפתור מצבים של תלויות ומורכבויות בין פעולות, וככל שאלו יתמעטו בפרויקט כך אפקט השיטה יהיה נמוך יותר. ולהיפך – ככל שאלו יגדלו, כך אפקט העבודה עם שיטת "הנתיב הקריטי" תגדל.

פרויקט אשר עובד בשיטת אג'ייל עובד בשני מישורים (לפחות) –

1. ברמת הצוות (scrum teams)
2. ברמה הפרויקטאלית

ברמת הצוות – במרבית המקרים מישור זה יאופיין במספר פעולות ספורות, רמת וודאות גבוהה יחסית, ומשך זמן קצר(נשמע מוכר?). במילים אחרות – עבודת צוותי הסקראם דומה מאד להתנהלות "פרויקט פשוט" בו רמת המורכבות והתלויות מועטה, ולכן ההשפעה של שיטת "הנתיב הקריטי" היא פחותה.

למרות שהתפיסה האג'ילית כבר חרגה מזמן מרמת הצוות (מאמר בנושא זה ניתן למצוא כאן) עדיין ישנה נטייה שגויה להתייחס אליה ככזו בבחינת התאמת כלים.

למעשה, אם נבחן את הרמה הפרויקטאלית – הרי שעל מנת שפרויקט יעמוד בהצלחה עליו לעמוד ביעדי הפרויקט. יעדים אלו (עדיין) יתקבלו על ידי רצף של פעולות אשר בינהן קיימות תלויות, מכאן שהבנת הנתיב הקריטי של הפרויקט חשובה מאין כמוה ליכולת עמידה ביעדים אלו גם בפרויקטים מבוססי אג'ייל.

יתרה מכך, עצם העובדה שהפרויקט מבוסס אג'יל, הופך אותו ל"זריז" ומאפשר לנו להתמודד בצורה טובה יותר עם שינויים, עבור פעולות אשר נמצאות על הנתיב הקריטי, לבין אלו שלא.

2. פרויקט אג'ילי מאופיין ביכולת חיזוי נמוכה, אשר מונעת ממנו להשתמש בשיטת הנתיב הקריטי

קבלת "יכולת החיזוי הנמוכה" כעובדה, הינה אתגר לא פשוט עבור פרויקטים אג'יליים. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתקשורת עם בעלי העניין של הפרויקט, אשר מעוניינים לדעת לאורך כל משך הפרויקט אם הפרויקט יעמוד ביעדיו (On Track) או לא. כפי שכתבתי במאמר אחר בנושא (פירוט ניתן למצוא כאן), אחת השיטות להתמודדות עם עובדה זו הינה עבודה ביכולת חיזוי הדומה לצורת "קונוס" – חיזוי מדויק עבור הספרינט (איטרציה) הקרוב, והערכת זמנים גמישה, עבור ספרינטים מרוחקים יותר.

למעשה, שימוש בשיטה זו, יפתח לנו גם את הדלת לעבודה עם שיטת "הנתיב הקריטי".

אסביר למה הכוונה – כאמור שיטת "הנתיב הקריטי" מתבססת על חישוב מדויק של משך כל פעולה, והתלות שלה בפעולה אחרת בפרויקט. אם "נקהה" מעט הגדרה זו, נוכל להישאר עם התלויות, אך במקום לחשב את העלות במדויק, נבצע הערכה ע"ב T-Shirt size (Large, Medium, small).

בצורה זו עדיין נוכל לשמור על היתרונות שבעבודה עם שיטת "הנתיב הקריטי".

3. שיטת הנתיב הקריטי הוא שיטה מיושנת, אשר אינה רלוונטית לפרויקטים מודרניים

ישנה נטייה אשר רווחת אצל לא מעט אנשים, הגורסת כי פיתוח מתודולוגיה חדשה מייתר את השיטות והכלים אשר היו נהוגים לפניה. מעין Re-engineering של עולם הכללים והחוקים לשיטה "נכונה" יותר.

כאשר מעוניינים לקבע דעה מסוג זה יש להבין תחילה שני דברים עיקריים –

1. מהי הבעיה העיקרית אשר המתודולוגיה החדשה באה לפתור
2. האם הכלים / שיטות הקיימות אינן תורמים מעבר לבעיה שזוהתה ב #1

על מנת להמחיש את הטענה אציג שתי דוגמאות רלוונטיות בתחום Scaling Agile–

שתי שיטות אלו מכוונות להרכיב את הטמעת שיטת אג'ייל בארגון.

1. Disciplined Agile Delivery – DAD

שיטה מתבססת על העקרונות הבסיסיים של ניהול פרויקטים כגון ניהול יעדים, ניהול סיכונים, שלב התכנון, וכיוב' אשר קיימים בניהול פרויקטים מאז שנות ה 50.

2. Large Scale Scrum – LeSS

שיטה המתבססת על העקרונות הבסיסיים של Lean –אשר פותחו עוד בשנות ה 40 ע"י טויוטה.

שתי שיטות אלו הן מודרניות, אך לא החליפו שיטות קיימות, אלא דווקא התבססו על שיטות וותיקות יותר. כפי שצוין בפתיח, שיטת אג'ייל באה לפתור את נושא התמודדות עם השינוי, היא אינה מחליפה בעיני ואינה נותנת פתרונות לשיטת "הנתיב הקריטי", אשר עדיין שומרת על מקום של כבוד בדיסיפלינת ניהול פרויקטים.

הכותב יוגב טל הוא מנהל פרויקטים בכיר (PMP) בחברת Observeit, עורך המגזין למנהלי פרויקטים בארץ –  PMI Israel E-Magazine. בעל הבלוג הטכנולוגי "מרעננים את הפיתוח" – http://freshrnd.blogspot.co.il/.  Linkdin Profile: https://www.linkedin.com/in/yogevtal Email: [email protected]