חלק א'
פורסם: 20.3.17 צילום: shutterstock
תופעת גודל הפירמה
אחת התגליות הראויות לציון של המימון המודרני הינה הקשר שבין גודל הפירמה לבין התשואה. קשר זה חוצה ספקטרום רחב של גדלי פירמות אך הוא ניכר במיוחד בקרב חברות קטנות, שלהן בממוצע תשואות גבוהות יותר מאשר לחברות גדולות. מחקרים רבים בארה"ב בדקו את השפעת גודל הפירמה על התשואה, אולם טרם פורסם מחקר אמפירי שבדק את הנושא בישראל. במאמר זה נציג את הקשר בין גודל הפירמה לבין התשואה בקרב 200 החברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר ביותר בבורסה לניירות ערך בתל אביב במהלך התקופה 11/2015- 09/2004 ולפיכך מאמר זה הינו המחקר האמפירי הראשון בישראל שבוחן את רכיבי פרמיות סיכון הגודל בקרב חברות ציבוריות בישראל.
גודל ונזילות
שווי השוק איננו בהכרח הסיבה לתשואות גבוהות יותר עבור חברות קטנות. בעוד שחברות קטנות יותר על פי רוב הינן פחות נזילות, עם מעט יותר מניות הנסחרות בכל יום נתון, הרי שלא לכל החברות באותו הגודל יש רמה דומה של נזילות. למניות נזילות – שוויי שוק גבוהים יותר עבור אותם תזרימי מזומנים היות ועלות ההון (cost of capital) שלהן נמוכה יותר ועל כן הן מציגות בממוצע תשואות נמוכות יותר. למניות פחות נזילות – שוויי שוק נמוכים יותר עבור אותם תזרימי מזומנים היות ועלות ההון (cost of capital) שלהן גבוהה יותר ועל כן הן מציגות בממוצע תשואות נמוכות יותר.
בעוד שיהיה זה שימושי לאמוד את עלות ההון העצמי (cost of equity) של חברות פרטיות, הרי שאין כל מדד ישיר לנזילות עבור חברות אלו היות ומניותיהן אינן נסחרות. אי לכך, אין כל מחזורי מסחר, מרווחי קניה-מכירה, כמו גם פרמטרים נוספים שבאמצעותם ניתן יהיה למדוד את נזילותן. בעוד שהנזילות איננה נצפית באופן ישיר, שווי השוק כן; ועל כן רכיב פרמיית סיכון הגודל (size premium) עשוי לשמש כמדד חלקי לעלות ההון של מניה פחות נזילה.
רכיבי פרמיות סיכון הגודל המוצגים במאמר זה נמדדו על בסיס נתוני חברות ציבוריות בגדלים שונים ועל כן הם אינם מייצים את עלות ההון של חברות פרטיות. הערכת שוויין של חברות פרטיות אמורה לשקף גם דיסקאונט (Discount, ניכיון) בגין העובדה שהן אינן נסחרות. ניכיון זה יכול שייושם או באופן ישיר על השווי המתקבל או לחילופין כשיעור תשואה נוסף מעל לתוצאת הביניים של עלות ההון.
בניית תיקי העשירונים
התיקים המשמשים במאמר זה נוצרו על ידי משרד הייעוץ הכלכלי "שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים". כידוע, אתר הבורסה לניירות ערך (www.tase.co.il) מספק שערי נעילה ושוויי שוק עבור חברות הנסחרות בבורסה מיום ה- 2 בינואר 2000 ועד היום.
נכון ליום 30 בנומבר 2015 נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב 457 חברות ציבוריות, כאשר רק 262 מתוכן נסחרו בבורסה גם ביום ה- 2 בינואר 2000. לפיכך, ניתן להגיע בקלות למסקנה שגויה לפיה, מספר החברות בבורסה גדל בכ- 74% בתקופה של כ- 15.92 שנים. האמת היא שנכון ל- 2 בינואר 2000 נסחרו בבורסה 654 חברות, כך שלמעשה מספר החברות בבורסה ירד בכ- 43% על פני תקופה של כ- 15.92 שנים.
מאחר ורצינו לבנות מדגם רחב (קרי, על פני מספר חברות רב ככל האפשר) וארוך (קרי, על פני תקופה ארוכה ככל האפשר), בדקנו באמצעות אינדוקציה לאחור מיום 30 בנובמבר 2015 מתי לראשונה מספר החברות הנסחרות בבורסה נופל מתחת ל- 300. הפעם הראשונה שהמספר נופל מתחת ל- 300 הוא ביום ה- 31 באוגוסט 2004. חשוב להדגיש שכאשר אנו אומרים שמספר החברות נופל מתחת ל- 300, אנו מתכוונים שלאחר שהורדנו את נתונים הזמינים לציבור נכון ליום ה- 30 בנובמבר 2015 באתר הבורסה אודות החברות שנסחרו או החלו להיסחר בתקופה שבין ה- 2 בינואר 2000 ועד ל- 30 בנובמבר 2015 אנו רואים שמספר החברות שיש אודותיהן נתוני מסחר יורד מ- 457 ביום ה- 30 בנובמבר 2015 עד ל- 262 ביום ה- 2 בינואר 2000. חשוב לציין שבמהלך תקופה זו ישנן חברות שנכנסו ויצאו מהבורסה. כך למשל, סלקום החלה להיסחר בבורסה רק ב- 1 ביולי 2007, כך שבוודאי אין לה סדרה עתית של נתוני מסחר על פני 16 שנה.
לבסוף, בחרנו ליישם את המתודולוגיה של המלומד Roger Ibbotson ליצירת תיקים מבוססי-גודל על 200 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה לניירות ערך בתל אביב מיום 28 בספטמבר 2004 ועד ליום 30 בנובמבר 2015.
200 החברות הללו דורגו לפי שווי השוק של מניותיהן וחולקו ל- 10 קבוצות שוות אוכלוסיה (קרי, 20 חברות כ"א), הנקראות עשירונים (Deciles).
תשואות התיקים הינן התשואות החודשיות של שוויי השוק החודשיים של כל עשירון (כאשר שווי השוק של כל עשירון מורכב מסך הצברם של שוויי השוק של כל המניות שיוחסו לאותו עשירון). התשואה החודשית של כל עשירון חושבה כשיעור השינוי שבין שווי השוק של העשירון בסוף חודש מסוים לבין שווי השוק של העשירון בסוף החודש הקודם. התשואות השנתיות של כל עשירון חושבו בשיטת הריבית דריבית המצטברת באופן בדיד (discrete compounding).
גודל העשירונים
מטבלה 1 ניתן לראות כי שלושת עשירונים העליונים של החברות בבורסה לניירות ערך בתל אביב אחראים למרבית שווי השוק הכולל של המניות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. קצת פחות מ- 75% משווי השוק מיוצג על ידי העשירון הראשון, המורכב מ- 20 מניות, בעוד שהעשירון הקטן ביותר אחראי בערך ל- 0.75% משווי השוק. הנתונים בעמודה הראשונה של טבלה 1 מוצעו על פני 11 שנה. ברור, שהפרופורציות של שווי השוק, המיוצגות על ידי העשירונים השונים, משתנות משנה לשנה.
העמודות השלישית והרביעית המציגות נתונים עכשוויים בדבר שווי השוק של כל עשירון "מצלמות" למעשה את העשירונים והפרופורציות העכשיות שלהן מסך שווי השוק נכון ליום 30 בנובמבר 2015.
טבלה 2 מציגה שם החברה הגדולה ביותר ושווי השוק שלה עבור כל אחד מעשירונים.
טבלה 3 מציגה את נקודות העצירה (breaking points) ההיסטוריות עבור כל שלוש קבוצות הגודל המוצגות במאמר זה. קבוצת מניות השווי הבינוני מוגדרת כסך הצברם של העשירונים 3-5, קבוצת מניות השווי הנמוך מוגדרת כסך הצברם של העשירונים 6-8 וקבוצת מניות השווי הזעיר מוגדרת כסך הצברם של העשירונים 9-10. בהתבסס על הנתונים העדכניים ביותר (טבלה 2), לחברות שבטווח השווי הבינוני (עשירונים 3-5) שווי שוק נמוך או שווה ל- 2,777 מיליון ש"ח אך גבוה מ- 851 מיליון ש"ח. לחברות שבטווח השווי הנמוך (עשירונים 6-8) שווי שוק נמוך או שווה ל- 851 מיליון ש"ח אך גבוה מ- 465 מיליון ש"ח. לחברות שבטווח השווי הזעיר (עשירונים 9-10) שווי שוק נמוך או שווה ל- 459 מיליון ש"ח אך גבוה מ- 286 מיליון ש"ח.
הצגת נתוני העשירונים
תמצית הסטטיסטיקה של התשואות השנתיות של עשרת העשירונים במהלך התקופה 11/2015- 09/2004 מוצגת בטבלה 4. מטבלה 4 עולה כי הן התשואה הממוצעת והן הסיכון הכולל (קרי, סטיית התקן של התשואות השנתיות) נוטים לעלות ככל שעוברים מהעשירון הגדול ביותר לקטן ביותר. בנוסף, המתאם הסדרתי של התשואות הינו שלילי בכל העשירונים.
גרף 1 מתאר את צמיחתם של 1,000 ש"ח שהושקעו בקבוצות הגודל הבאות: מניות שווי בינוני, מניות שווי נמוך, מניות שווי בינוני וסך השווי.
היבטים של אפקט גודל הפירמה
תופעת גודל הפירמה הינה יוצאת דופן בכמה אופנים. ראשית, הסיכון הגדול יותר הגלום בהשקעה במניות חברות קטנות אינו מביא בחשבון באופן מלא, בהקשר של המודל לתמחור נכסי הון (CAPM) כמובן, את התשואות הגבוהות שלהן יחסית על פני זמן רב. במילים אחרות, תשואותיהן בפועל של מניות קטנות גבוהות יותר מתשואותיהן על בסיס מודל ה- CAPM. ה- CAPM בהגדרה מפצה את המשקיע רק בגין הסיכון הסיסטמטי, או סיכון הביתא; ולפיכך, מניות של חברות קטנות מציגות תשואות עודפות מעל לתשואות המשתמעות מאומדני הביתא שלהן.
שנית, התשואות השנתיות הקלנדריות הן של חברות גדולות והן של חברות קטנות מתואמות סדרתית. מה שמצביע על כך שלתשואות השנתיות ההיסטוריות עשוי להיות ערך אינפורמטיבי לניבוי התשואות השנתיות העתידיות.
עם זאת, מאמר זה יעסוק בהיבט של השפעת גודל הפירמה על התשואות העודפות ארוכות הטווח מעל לסיכון הסיסטמטי.
התשואות העודפות ארוכות הטווח מעל לסיכון הסיסטמטי
תשואותיהן בפועל של מניות קטנות גבוהות יותר מתשואותיהן על בסיס מודל ה- CAPM. משמע, תשואותיהן אינן מוסברות באופן מלא על ידי ה- CAPM. טבלה 5 מציגה את התשואות העודפות מעל לסיכון הסיסטמטי על פני 11 שנים עבור כל אחד מהעשירונים שהוגדרו לעיל.
טבלה 5 נעזרת ב- CAPM על מנת לאמוד את התשואה העודפת של כל אחד מהעשירונים פעם אחת מעל לשיעור הריבית חסרת הסיכון ארוכת הטווח הממוצעת על פני 11 שנים ופעם שנייה מעל למכפלת הביתא ארוכת הטווח של אותו העשירון ברכיב פרמיית הסיכון ההיסטורית הממוצעת בשוק ההון (Equity Risk Premium). על פי ה- CAPM, תוחלת התשואה על נייר ערך כלשהו אמורה להיות מורכבת מסך הצברם של שיעור הריבית חסרת הסיכון ושיעור תשואה נוסף על מנת לפצות את המשקיע עבור הסיכון הסיסטמטי של אותו נייר הערך. התשואה העודפת מעל לשיעור הריבית חסרת הסיכון נאמדת בהקשר של ה- CAPM על ידי הכפלת רכיב פרמיית הסיכון בשוק ההון ב- β (הביתא). רכיב פרמיית הסיכון בשוק ההון הינו התשואה המפצה את המשקיעים בגין נשיאתם בסיכון השווה לסיכון של שוק ההון (קרי, סיכון סיסטמטי). הביתא מודדת את היקף החשיפה של נייר ערך או תיק כלשהו לסיכון סיסטמטי. הביתא של כל עשירון מצביעה על הקורלציה שבין תשואות העשירון לבין התשואות של שוק ההון.
ביתא גדולה מ- 1 מצביעה על כך שלנייר הערך או לתיק סיכון סיסטמטי גדול יותר מאשר לשוק ההון; בהתאם למשוואת ה- CAPM, המשקיעים מפוצים עבור נשיאתם בסיכון נוסף זה. עם זאת, טבלה 5 מראה כי לעשירונים הנמוכים יותר תשואות שאינן מוסברות באופן מלא על ידי אומדני הביתא שלהם. תשואה עודפת זו מעל לתשואה הנחזית על ידי ה- CAPM עולה ככל שאנו נעים מהחברות הגדולות ביותר בעשירון 1 לחברות הקטנות ביותר בעשירון 10. התשואה העודפת מובהקת במיוחד עבור קבוצת מניות השווי הזעיר (עשירונים 9-10). למעשה, תופעה הגודל הביאה לתיקון ה- CAPM, כך שיכלול בחובו את רכיב פרמיית סיכון הגודל. המודל המתוקנן נקרא מן הסתם בשם Modified CAPM.
ניתן לראות את תופעה זו בצורה גרפית, כמתואר בגרף 2. קו שוק ניירות הערך (קרי, קו ה- SML) מבוסס על ה- CAPM הטהור ללא כל התאמה עבור רכיב סיכון פרמיית הגודל. בהתבסס על הסיכון (או הביתא) של נייר ערך כלשהו, תוחלת התשואה מצויה על קו שוק ניירות הערך. עם זאת, התשואות ההיסטוריות של ארבעת העשירונים הנמוכים ביותר מצויים מעל לקו, מה שמצביע על כך שלעשירונים אלו ישנן תשואות עודפות מעל לתשואות הראויות לסיכון הסיסטמטי של אותם עשירונים.
ניתוח נוסף של העשירון ה- 10
רכיבי פרמיות סיכון הגודל שהוצגו בטבלה 5 תורמים רבות לקשר שבין התשואה לגודל בקרב חברות ציבוריות. עם זאת, על ידי פיצול העשירון ה- 10 לקבוצות גודל נוספות ניתן לבחון מקרוב על החברות הקטנות ביותר. מטרתה של הגדלת הרזולוציה היא לבדוק האם הקשר שבין גודל החברה ורכיב פרמיית סיכון הגודל ממשיך להתקיים גם בתוך העשירון ה- 10.
למעשה ביתרנו את העשירון ה- 10 לשני תתי-עשירונים: עשירון 10א ועשירון 10ב ולאחר מכן ביתרנו את כל אחד מתתי-העשירונים הללו לתת-תתי עשירונים נוספים (10ק, 10ר, 10ש ו- 10ת).
כפי שהוסבר מוקדם יותר, השיטה לקביעת קבוצות הגודל עבור ניתוח רכיבי פרמיות הסיכון כללה איסוף של 200 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה לניירות ערך בתל אביב וחלוקתן ל- 10 עשירונים מחדש כל חודש. מתודולוגיה זהה זו שימשה למעשה לפיצול העשירון ה- 10 לארבעה חלקים: 10ק ו- 10ר (תתי-עשירונים של 10א), ו- 10ש ו- 10ת (תתי- עשירונים של 10ב). פיצול העשירון ה- 10 ל- 10א ו- 10ב שקול מכל הבחינות לחלוקת המניות ל- 20 קבוצות גודל, כאשר עשירונים 19 ו- 20 מייצגים את 10א ו- 10ב. פיצול נוסף של 10א ל- 10ק ו- 10ר ושל 10ב ל- 10ש ו- 10ת שקול מכל הבחינות לחלוקת המניות ל- 40 קבוצות גודל, כאשר עשירונים 37 ו- 38 מייצגים את 10ק ו- 10ר, ותיקים 39 ו- 40 מייצגים את 10ש ו- 10ת.
טבלה 6 מייצגת את הגודל, ההרכב ונקודות העצירה של כל קטגוריית גודל. ניתן לראות את מספר החברות העכשווי, השם וסך שווי השוק של החברה הגדולה ביותר בכל אחד מהעשירונים. שבירת העשירון הקטן ביותר מקטינה את מובהקות התוצאות בהשוואה לתוצאות העשירון ה- 10 בכללותו. הרי תמיד יהיו יותר חברות בקבוצת מניות השווי המזערי (עשירונים 9-10) מאשר בעשירון ה- 10, ויותר חברות בעשירון ה- 10 מאשר בקטגוריית 10ב. ככל שיותר מניות נכללות במדגם, כך עולה מובהקות התוצאות.
למעשה, רכיבי פרמיות סיכון הגודל שפותחו עבור עשירונים אלו הינם מובהקים ויכולים לשמש בעת ניתוח עלות ההון. רכיב פרמיות סיכון גודל אלו אמורים לשפר את ניתוח עלות ההון עבור חברות קטנות.
טבלה 7 מוכיחה כי הדפוס האמור (קרי, ככל שהחברות קטנות יותר כך רכיב פרמיית סיכון הגודל שלהן קטן יותר) אכן נשמר גם בתוך 10א ו- 10ב אך לא בין 10א ל- 10ב. כך למשל במעבר מ- 10א ל- 10ב אנו עדים לירידה ברכיב פרמיית סיכון הגודל בעוד שבמעבר מ- 10ק ל- 10ר ובמעבר מ- 10ש ל- 10ת אנו עדים לעלייה ברכיב פרמיית סיכון הגודל.
קטגוריות גודל חופפות
שאלה נפוצה בקרב פרקטיקנים בתחום הערכות השווי היא כיצד יש להשתמש במטריצת רכיבי פרמיות סיכון הגודל, הלא היא טבלה 8, כאשר קטגוריות הגודל חופפות. סוגיה זו הופכת אף מורכבת יותר לאחר שפירקנו את העשירון העשירי לתתי קטגוריות.
ישנם מקרים, בעת הערכת שווי, שבהם ניתן לשייך את החברה המוערכת למספר "דליים" (buckets) של רכיבי פרמיות סיכון גודל. כאשר לבחירת טווח רכיב פרמיית סיכון הגודל הפוטנציאלי השפעה עצומה על שווי החברה. ישנם שני אופנים לבחירת רכיב פרמיית סיכון הגודל. האופן השגוי לפיו, מעריך השווי בוחר את רכיב פרמיית סיכון הגודל המשרת את מטרתו, כלומר, את הרכיב המשפיע על שווי הפעילות בכיוון ובעוצמה הרצויים למעריך השווי. על פי רוב, אופן זה יוביל לבחירת רכיב פרמיית סיכון הגודל הגבוה ביותר (10.85% בטבלה 8), היות ורכיב זה מביא לשווי החברה הנמוך ביותר לצורכי מס, איזון משאבים כלכליים בין בני זוג, מיזוגים ורכישות, וכו'. האופן הראוי הוא לבחור את רכיב פרמיית סיכון הגודל הרלבנטי ביותר מבחינה סטטיסטית למטרת הערכת השווי.
בחירת רכיב פרמיית סיכון הגודל הנכון
לתהליך קביעת רכיב פרמיית סיכון הגודל המשמש בהערכת שווי שני שלבים. בשלב הראשון, על מעריך השווי לזהות עד כמה קרוב לגבול קטגוריית הגודל הרצויה 'נופל' שווי החברה המוערכת. בשלב השני, על מעריך השווי לקבוע עד את רמת הביטחון הראויה עבור אומדן שווי החברה המוערכת.
ניקח לשם הדוגמא מקרה שבו אומדן שווי החברה קרוב לנקודת העצירה הגבוהה ביותר של קטגוריית ה- 10ב ונוטה הן לכיוון אמצע העשירון ה- 10 ובשל כך גם לתחתית קטגוריית מניות השווי הזעיר (עשירונים 9-10). במקרה זה, הבחירה השמרנית ביותר מבחינה סטטיסטית הינה העשירון ה- 10. עלינו לאזן בין רמת הביטחון ששווי החברה המוערכת שלנו אכן נופל בתוך קטגוריית גודל מסוימת לבין הצורך להתאים את קבוצת הגודל ככל האפשר כך שתתאים לשוויין של חברות ברות-השוואה הרלוונטיות לניתוח שלנו. מחד גיסא, קטגוריית מניות השווי הזעיר הינה רחבה מדי עבור המקרה דנן שלפנינו, היות ושווי החברה המוערכת נופל בטווח התחתון של קטגוריה זו. מאידך גיסא, קטגוריית ה- 10ב הינה צרה מדי היות ושווי החברה המוערכת נדחק בקושי מתחת לנקודת העצירה הגבוהה ביותר של קטגוריית ה- 10ב לפני שהיא גולש לקטגוריית ה- 10א. לפיכך, ניתן לומר אם כן בביטחון כי העשירון ה- 10 הוא המתאים ביותר מבין השלושה.
המשך במאמר הבא….
משרד הערכות השווי שווי פנימי מספק שירותי הערכות שווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים ומתמחה בביצוע ניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי הניהול הסיכונים ובנושאים נוספים.
רועי פולניצר – בעלים של משרד "שווי פנימי" המתמחה בהערכות שווי בלתי תלויות
בעשור האחרון היה רועי אחראי על מאות עבודות להערכות שווי של חברות שונות, ייחוס עודף עלות, ייעוץ כלכלי ומידול פיננסי אשר בוצעו עבור חברות פרטיות וציבוריות, משרדי רואי חשבון ומשרדי ייעוץ כלכלי בישראל.
רועי הקים ועומד בראש לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), פיתח את 9 תוכניות ההסמכה של הלשכה וכתב את כללי האתיקה והסטנדרטים המקצועיים של הלשכה. בנוסף, רועי כיהן כיו"ר הוועדה לקביעת קווים מנחים עבור רשות המסים בישראל לביצוע, פיקוח וניהול הערכות שווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים, המוכרת יותר בשמה הלא רשמי – וועדת פולניצר.
לרועי ניסיון כמומחה בהליכים משפטיים ובעבודה מול רשות המסים, מול רשות ניירות ערך ומול גופים סטטוטוריים אחרים. כמו כן, הוא יו"ר פורום הפרקטיקנים של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל וכתב את 8 גילויי דעת של הלשכה.
רועי ייבא ארצה את המודל הטוב ביותר בעולם להערכת שווי ופיצול מכשירי חוב/הון היברידיים (כגון: אג"ח להמרה, הלוואה המירה ומסגרת מימון המירה) והתאמתי אותו למאפיינים הייחודיים של שוק איגרות החוב להמרה הישראלי. פרסום עבודה שביצע עבור חברה ציבורית בנושא זה באתרי מגנ"א ומאי"ה הביא לשינוי המתודולוגיה המשמשת בארץ להערכת שווי ופיצול מכשירי חוב והון משולבים.
רועי פיתח מתודולוגיה ייחודית לבניית עקומי תשואות להיוון תזרימי המזומנים של מכשירים (נכסים והתחייבויות) פיננסיים בכלל ולהתחייבויות פנסיוניות בפרט ומתודולוגיה ייחודית לדירוג פנימי של חברות המבוססת על נתונים המשתמעים באופן ישיר או עקיף מנתוני שוק. בנוסף, רועי פיתחתי את מודל פולניצר להערכת שווי השוק ההוגן של חברה פרטית, נוסחת פולניצר לאמידת סטיית התקן של שיעורי התשואה על נכסי החברה, פונקציית פולניצר לאמידת שיעור הניכיון בגין היעדר הסחירות (DLOM) של נכס לא סחיר, ציון פולניצר לדירוג אשראי סינטטי/פנימי של חברה ישראלית ובימים אלו הוא שוקד על פיתוחים נוספים.
רועי הינו מרצה מבוקש להערכת שווי, ניהול סיכונים ואקטואריה, המופיע בפני חברי הנהלה ודירקטורים, ובפורומים מקצועיים של של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל. בעבר שימש כמרצה בקורסים מתקדמים בניתוח דוחות כספיים והערכת שווי חברות במכללה האקדמית אשקלון.
רועי הינו בעל תואר שני במנהל עסקים (התמחות במימון) ותואר ראשון בכלכלה ומימון, מאוניברסיטת בן-גוריון. כמו כן, רועי מוסמך הן כאקטואר (PRA) והן כמעריך שווי (CFV) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, ומוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם GARP.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אסטרטגיה אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים תשואה
