ארגון האו"ם צופה שבשנת 2050 תגיע אוכלוסיית כדור הארץ ל 11 מיליארד נפש. איך מתמודדים עם תחזית כזו?
פורסם: 2.3.16 צילום:Petar Milošević (ויקיפדיה)
אחת מבעיות היסוד של בריאות בני המין האנושי, הזנת בני האדם באמצעות הספקת חלבון ואנרגיה מן החי לוקה באי יעילות משוועת. רק % 10 מכלל האנרגיה המשמשת להאבסת בעלי החיים זמינה לשימוש האדם כבשר וכשאר תוצרי משק החי (חלב וביצים). יוצא איפא ש % 90 מהאנרגיה שמושקעת בגידול עשב, מספוא ושאר תוספי המזון המשמשים להאבסת בעלי החיים, מופרשת כצואה, כשפכים, נפלטת לאטמוספירה כגז מתאן (מגזי החממה היותר מזיקים), וגורמת ל"ייצור" חלקים בלתי אכילים בבעלי החיים.
ארגון האו"ם צופה שבשנת 2050 תגיע אוכלוסיית כדור הארץ ל 11 מיליארד נפש, ולהזנתה תדרוש הכפלת ייצור המזון. זו מגמה הרסנית מבחינה סביבתית בהיותה גוזלת שטחים פתוחים בהיקף אדיר, המשך בירוא יערות הגשם, פליטת גזי חממה והתחממות כדור הארץ. יסודה בטעות מושגית קשה, שכן ניתן להאכיל אוכלוסייה גדולה בהרבה ע"י אותן כמויות מזון המיוצרות כבר, בתנאי שהעולם ישכיל לשמר ולהשתמש אחוזים גבוהים יותר מהמזון המיוצר כיום. במילים אחרות – פחות לזבל, יותר למאכל בני אדם !
יש להפנות זרקור אזהרה לכיוון המשלים: לפני שנה ומעלה פרסם איגוד המהנדסים הבריטיים תוצאות מחקר שמצאו כי % 52 מכלל המזון המיוצר על פני כדור הארץ, 2.2 מיליארד טון מכלל 4.1 מיליארד טון, נשחתים ומושמדים. החוקרים הצביעו על גורמים עיקריים ובכללם: שיטות לקויות של קציר, איסוף, איסום, ושינוע בעיקר במדינות חצי הכדור הדרומי באפריקה, אסיה ואמריקה. שימוש בזנים בעלי עמידות נמוכה לאורך ציר הזמן שגורמת לחיי מדף קצרים. הבעיה בגידולי דגן, ירקות ופירות. חיצי ביקורת מפנים החוקרים לשיטה הכלכלית הפסולה של השמדה סיטונית של פירות וירקות כדי לשמור על רמת מחירים נאותה להנחת דעת החקלאים היצרנים.
תרבות הצריכה המערבית מצטיינת בבזבזנות יתרה וזוכה לביקורת קטלנית: רכישה "סיטונית" מטורפת של מזון במבצעים: "שנים במחיר אחד", "שלישי חינם", אריזת ענק משפחתית, ותאריכי תפוגה קרובים Expiry Date, חסרי משמעות. מוצרי מזון ומשקאות טובים למאכל – מושלכים סיטונית לזבל.
המסקנה המשולבת משורת המחקרים שבשנת 2050 ניתן יהיה להציל את העולם מחרפת הרעב לא רק ע"י מעבר מצריכת חלבונים ואנרגיה מהצומח במקום מבעלי החיים, אלא ניתן יהיה להשביע את קיבתם של 11 מיליארד בני האדם מבלי להוסיף דונם אחד לשטחי העיבוד החקלאיים. חובה להשקיע מאמץ מחקרי בפיתוח ובהשבחת זנים בעלי רמת עמידות גבוהה מהנוכחית; דרוש הון ניכר להשקעה בכלי אצירה, אריזה, איסום ושינוע, שימנעו השחתה מאסיבית של יבולים.
שימוש נבון ונכון בשיטה כלכלית של "אפליית שווקים" ימנע השמדה סיטונית של פירות וירקות רק כדי לשמור על רמת מחירים סבירה: עודפי התוצרת יופנו לקהלים שידם אינה משגת רכישתם (זקנים, משפחות מעוטות יכולת, דיירי מוסדות) תוך הבטחה שצד הביקוש לא יושפע.
לחץ מצד ארגוני סביבה, ארגוני צרכנים ורגולטורים כלפי יצרני מזון מעובד יגרום לקביעת תאריכי תפוגה ארוכים יותר, מבלי לסכן את בריאות המשתמשים באכילת מזון מקולקל.
דרוש קמפיין עולמי ביוזמת סוכנויות האו"ם, ארגוני צרכנים וארגוני סביבה בינלאומיים, הקורא לשינוי דפוסי הצריכה הבזבזנים בכל משק בית: קניית מזון לעיתים תכופות, מזון נחוץ בלבד, ללא פיתוי ל"מבצעים" הגורמים להצטברות מלאים, ולהשלכת הישן לאשפה.
כך ניתן יהא להשביע את כל רעבי כדור הארץ מבלי לגרום לנזקי סביבה נוספים.
*הכותב דניאל מורגנשטרן הוא יועץ כלכלי וסביבתי ועמית במכון הישראלי לערים חכמות
Tags: אחריות חברתית אסטרטגיה לוגיסטיקה ניהול ידע תרבות ארגונית
