כי האדם עץ השדה

מאת: דניאל מורגנשטרן

פורסם ב 19 דצמ 2016 / אין תגובות

אין תגובות

היערנים מסכמים את נזקי השריפות האחרונות בהשמדת מעל 30,000 דונם של חורש טבעי ויער נטע אדם. הרבה למעלה מהשטח שנשרף ב"שריפה הגדולה" בכרמל בדצמבר 2010, ופי 6 מהשטח שנשרף בדליקה הגדולה בשער הגיא ביולי 1995

פורסם: 19.12.16 צילום, יח"צ;

"כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" מזהיר אותנו המקרא לשמור על העצים אפילו בעתות מלחמה, חרום, ומצור (דברים כ' 19). זאת מעבר לאיסור הכללי "בל תשחית" כמבטא את הזיקה העזה של היהדות לטבע ולשמירתו. בתום שבוע לגיהינום השריפות שפשטו במרבית חלקיה ההרריים והמיוערים של הארץ בהרי יהודה, בארץ בנימין, בכרמל ובגליל, מסכמים היערנים את הנזק בהשמדת מעל 30,000 דונם של חורש טבעי ויער נטע אדם. הרבה למעלה מהשטח שנשרף ב"שריפה הגדולה" בכרמל בדצמבר 2010, ופי 6 מהשטח שנשרף בדליקה הגדולה בשער הגיא ביולי 1995.

העץ, כל עץ הוא חלק מנוף התרבות של המקום. כל מקום והעצים השייכים לו בהתאם לבית גידולם הטבעי. כצומת לאקלים האירופאי (בגליל, בכרמל ובהר יהודה), הים תיכוני הממוזג (מישור החוף והשפלה), והאירנו-טורני (מדבר יהודה, הנגב ובקע בירדן) התברכה ארץ ישראל במגוון רחב של צומח מחבורת האלה האטלנטית, האלון והאלה הארץ ישראלית, האורן הירושלמי, חרוב, קדד, שיזף ורותם, קידה שעירה וסירה קוצנית. לא נפקד מקומם של עצי הפרי הגדלים בעל: זית, שקד, אגס סורי, תאנה, רימון, תמר ותות.

הרבה מעבר לחשיבות הנופית של העצים כתרומה לצבע הירוק הממתן את החזות הקשה של גווני החום, האפור והצהוב למעלה משמונת חודשי הקיץ הארוך בארץ ישראל; יש לעצים תרומה חשובה מאין כמותה כמעניקים צל טבעי המקרר את סביבתם ב 5 מעלות צלזיוס, לעומת שטחים בלתי מיוערים, ותפקודם כ"מטהרי אוויר" בעיקר בסביבה העירונית – מחליפי חמצן בדו תחמוצת הפחמן בתהליכי פוטוסינתזה.

שריפות אינן פורצות מעצמן. שריפות נגרמות ע"י מעשה או מחדל – ביד אדם. כראיה – מיעוט יחסי של שריפות, לא רק בחודשי החורף ובעונות המעבר, אפילו בחודשי הקיץ החמים. היוצא דופן הם ימים בודדים המצטיינים בטמפרטורות גבוהות במיוחד, מלווים רוח קדים מזרחית יבשה, בדרך כלל. אלה הימים שאויבינו בוחרים להכניענו באמצעות הבערת שרפות בסתר, בדרך כלל ביערות ובחורשות. משלא צלחה דרכם להכניענו באמצעות האבן, בירי מנשק חם, בפצצות אדם ובמתאבדים ואף לסכין שלחו ידם. בכולם היתה ידם על התחתונה ולא הצליחו להפיל את רוחנו ולשבש אורחות חיינו. בגל השריפות האחרון נוצל שילוב של יובש הקיצוני, טמפרטורות גבוהות ורוחות עזות עד 50 קשר, התפשטו השרפות ממוקדי ההצתה בחורשות בוואדיות, ומשטחים פתוחים על עבר ישובים עירוניים עד כדי שיבוש מוחלט של חיי המדינה.

אינתיפדת השריפות היא ההצלחה הראשונה שאכן הצליחה לשבש את אורחות החיים. פינוי יישובים קהילתיים שלמים, ועד לפינוי 70,000 נפש בחיפה – באופרה הזו טרם היינו בעבר.

נשאלת השאלה כיצד לתכנן ולהתגונן מפני גלי ההצתות בשנים הבאות?

ראשית ע"י פיתוח רחב של מודל יער מעורב תוך העדפה בולטת ע"פ היער המונו-קולטורי. לא עוד יערות אורן ירושלמי אלא שילוב עצי אלון, חרוב, ברוש, אלות למיניהן ואף האורן הקנרי שחלקם עמידים בפני שריפות .

שנית: עם כל הכאב שבדבר – קטיעת הרצף של היערות והחורשות ע"י כריתה מאסיבית ויצירת פסי הפרדה רחבים בין החלקות השונות. פסי האש ימנעו התפשטות רציפה של שריפות אף בימים חמים מאוד נעדרי רוח או במשבים חרישיים וקלים.

התקנת ברזי כיבוי בקוטר של לפחות 3 אינץ' באזורי חורשות ויערות על מנת לאפשר התחברות ישירה של צנרות כיבוי וכן מילוי מהיר של מכלי הכבאיות.

ואחרון, ובלתי חביב: פגיעה קשה במציתים באמצעות מל"טים ומזל"טים המצוידים במכשור אופטי מזהה.

לסיכום: צרוף המקרים הנדיר של תנאי קיצון אקלימיים, קיומם של חורשות ויער בסמיכות לריכוזי אוכלוסייה, וכוונות חבלה זדוניות – מחייבים חשיבה מעמיקה והערכות תכנונית לקידום פני כל רעה אפשרית. צעדים אלה יכללו בין השאר, אמצעי מניעה, הצטיידות בציוד ובמתקונים. נקיטת כל הצעדים האלה יחד תצליח אולי להציל את עצי הארץ ותמנע מהפיכתם לגדמים מפויחים ועדות אילמת לזוועת השונאים, תוך שיבוש החיים.