"רֹדֵף, צְדָקָה וָחָסֶד– יִמְצָא חַיִּים, צְדָקָה וְכָבוֹד". (משלי כ"א, 21)
ההוויה של בית-הספר מזמנת סיטואציות רבות בהן יכולים התלמידים להתנסות בקשר של עזרה – הן לעמיתיהם בביה"ס והן לגורמים שונים בקהילה
צילום: shutterstock / MDCarchives
- פורסם 21/08/13
חשיבות החינוך להתנדבות
בעידן הפוסט מודרני, המאופיין בין השאר ע"י הוויה הולכת ומתערערת של עולם הערכים, כאשר לא עומדות בפני בני-אדם מערכות ערכים הנתפסות בעיניהם כמוחלטות – להן הם אמורים לכפוף את צורכיהם האישיים – הופך מימוש הצרכים האישיים למטרה מרכזית, וכתוצאה מכך, מתמוטטת התפיסה הטרנסצנדנטלית, על פיה הפרט תופס את עצמו כמי שחי למען מטרות מוחלטות.
דווקא בעידן שבו מושם דגש על צורכי האני – תפקידו של ביה"ס להתמקד בנראטיבים שייצקו לחינוך תכליות בעלות-ערך, ואכן ניל פוסטמן בספרו The End of Education (1998) – משתמש במילה הדו-משמעית End, והמסר המרכזי שלו: ללא מטרה בעלת משמעות (End) – יבוא הקץ (End) לתפקידו החינוכי של ביה"ס.
גיל ההתבגרות מאופיין, מחד-גיסא, ע"י דפוסי-התנהגות אגוצנטריים וחתירה לסיפוק צרכים מידיים, ומאידך-גיסא, דווקא בגיל ההתבגרות ניכרים גילויים חזקים של התעניינות בערכים חברתיים, במטרות חברתיות ובמעורבות פעילה בפעילויות המסייעות ליחידים ולחברה. בית-ספר צריך לטפח גילויים אלה ולנתבם לאפיקים הרצויים, במיוחד לנוכח העובדה שהמתבגר חש צורך גובר בעוררות רגשית חזקה.
פוסטמן (1998) מטעים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לבזבז את האנרגיה ואת האידיאליזם הפוטנציאלי של בני הנוער, עלינו להפוך את האנרגיה של הצעירים לנכס יקר-ערך, בדומה למייחד את שיטת הג'ודו, בה הלוחם משתמש בכוח של יריבו כתוספת לכוח שלו. בדרך זו מתעלים אנו את האנרגיה של התלמידים לתכליות טובות, בונות ואנושיות.
התיאוריה ההתפתחותית של אריקסון (1950) מאפיינת את גיל ההתבגרות כתקופה של גיבוש הזהות. בתקופה זו מתגבשים ממדי-מפתח פסיכולוגיים-אישיותיים שנוטים להישאר יציבים במהלך חייו המאוחרים יותר של המתבגר. אימון והתנסות בפעילות של התנדבות יתרמו רבות לפיתוח ולגיבוש זהות אלטרואיסטית של המתבגר, שבבוא הזמן יתרום לזולת ולחברה.
פסיכולוגים הומניסטיים מדגישים שנכונותו של הפרט לתרום לזולת ולחברה היא אחד המאפיינים העיקריים בתהליך התפתחות האישיות הבריאה. יתר על כן, ממצאי מחקרים (המובאים אצל פנסו וסטויצקי 2002) מראים שככל שגוברת ההשתתפות בפעילויות התנדבותיות, כן פוחתות ההתנהגויות השליליות מבחינה חברתית בקרב המתבגרים (כמו: שימוש במריחואנה, נשירה ממסגרות לימודיות, מעצרים בגלל עבירות פליליות).
פרופ' ניל פוסטמן, ביריד הספרים הבינלאומי במיאמי 1999, צילום: MDCarchives
כיצד מחנך ביה"ס לערכי הנתינה?
לבית-הספר יש תפקיד מרכזי ומוביל בחינוך לערכי הנתינה. |
חינוך לערכי נתינה איננו יכול להתממש ע"י הטפות מילוליות ודרכי-שכנוע. תכונות מוסריות מוטמעות ע"י אימון והתנסות ממושכים. כדי לחנך לרגישות לזולת ורצון כן לסייע לו – יש לזמן לתלמידינו התנסות בחוויות של קשר בונה עם הזולת הנזקק לסיוע, ובדרך זו הם חווים על בשרם את חוויית הנתינה, ממנה שואבים הם סיפוק רב. ההוויה של בית-הספר מזמנת סיטואציות רבות בהן יכולים התלמידים להתנסות בקשר של עזרה – הן לעמיתיהם בביה"ס והן לגורמים שונים בקהילה.
התנסויות התלמידים בערכי הנתינה יטמיעו בקרבם את המשמעויות הגלומות בהם.
מה מניע מתנדבים להתנדב?
התנדבות היא אחד הערוצים שבעזרתם המתנדבים יכולים לספק את צורכיהם המהווים כוח הנעתי. הכרת צורכי המתנדב תסייע לנו להתאים לו את אפיק ההתנדבות שיענה על צרכיו.
הצרכים המניעים את המתנדב הם שונים ומגוונים – החל ממניעים אלטרואיסטיים המכוונים למען הזולת והחברה וכלה במניעים אנוכיים.
המתנדב פועל – במודע או שלא במודע – מתוך שילוב של מניעים אלטרואיסטיים ומניעים אנוכיים להפקת תועלות מפעילות ההתנדבות.
המניעים הם דינמיים ויכולים להשתנות בהתאם לגילו של המתנדב, בשלותו הנפשית, הציפיות החברתיות ממנו, האווירה החינוכית, השלב בגיבוש זהותו, והקריירה שהוא מעוניין לפתח.
סוגי המניעים
נציג את המניעים השונים, תוך הדגשה שבו-זמנית יכולים להשפיע מספר מניעים, שאלת המפתח היאהמינון של כל מניע במסגרת הכוחות ההנעתיים הפועלים על המתנדב.
נחלק את המניעים לשתי קבוצות עיקריות:
הקבוצה האחת כוללת מניעים אלטרואיסטיים, והקבוצה השנייה כוללת מניעים מכווני-עצמי.
יודגש שגם אם המניעים הם מכווני-עצמי – אין זה גורע מחשיבותה ומערכה של ההתנדבות, ומתוך שלא לשמה – בא לשמה, דהיינו: גם אם ההתנדבות נבעה ממניע אנוכי לספק צרכים אישיים של המתנדב – בסופו של דבר, נעשית הפעילות למען הזולת או החברה.
קבוצה א': מניעים אלטרואיסטיים
דניאל בסטון (1990) הגדיר את האלטרואיזם כ"מצב מוטיבציוני שתכליתו הסופית היא להגדיל את רווחת הזולת".
המתנדב מתמקד לא בצרכיו הוא אלא בצורכי האחר – הזולת או החברה. פועלת אצלו מוטיבציית-ערכים – לפעול למען ערכים או אמונות שבהם הוא דבק – תיקון עוולות, דאגה לאחרים, חמלה לנזקקים, הגשמת מטרות חשובות שאינן קשורות לצרכים האישיים של המתנדב.
בספריו – "האדם מחפש משמעות" (1966) ו"הזעקה הלא נשמעת למשמעות" (1982) – מרחיב ויקטור פרנקל את המושג "מימוש עצמי" שטבע מסלאו (1970). לטענתו, המושג "מימוש עצמי" איננו מצטמצם לתחומי ההגשמה הסובייקטיבית של העצמי, אלא הוא כולל גם את היכולת של הפרט לחרוג מעבר לגבולותיו אל מישהו שאיננו הוא עצמו, אל משמעות שיש להגשים אותה, או אל יצור אחר שיש לשרת אותו, או אל אדם שיש לאהוב אותו.
בניסוחו של קראל רוג'רס (1973):
"במידה שיכולים אנו ליצור קשרים המעודדים את צמיחתו של הזולת – כן תשתקף גם צמיחתנו אנו".
ואכן צפורה מגן (1995) במחקרה – "מחויבות על אישית וכמיהה לאושר בקרב המתבגרים" מצאה שמתבגרים שהיו מעורבים בפועל בפעולות התנדבות – מתארים חוויות אושר בעוצמות גבוהות יותר ובמלאות רבה יותר, והם בעלי תחושת קוהרנטיות גבוהה יותר, קרי: הם רואים את עולמם כבר-הבנה, הם מאמינים ביכולתם להתמודד כהלכה עם האתגרים המוצבים לפניהם, והם תופסים את חייהם כבעלי משמעות וחשיבות. יתירה מזו, פעולות ההתנדבות של המתבגר מגבירות את מודעותו לקשיים שהוא עצמו חווה, לתקוותיו ולרגעי הצער והשמחה בחייו, וכן להגביר את רגישותו ופתיחותו לחוות את המשמעות הטמונה באירועים המתרחשים בחייו.
בדרך זו אושרו של היחיד ונכונותו להעניק לאחרים (מעבר לעצמו) – אינם ניצבים כשני הפכים, אלא שניהם מרכיבים בלתי נפרדים של אישיות האדם הבריא, ומכאן שהאדם חייב לאהוב את עצמו, כדי שיהיה מסוגל לאהוב את זולתו ולהאיר את היפה ואת האצילי הטמונים בישות האנושית.
תפיסה זו מובלטת היטב במקורותינו, בפסוק הידוע: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, 18), ומפרש אבן-עזרא: "שיאהב הטוב לחברו כמו לנפשו".
רק מי שמקבל את עצמו וחי בשלום עם עצמו – יכול להשקיע אנרגיה נפשית בנתינה למען הזולת.
קבוצה ב': מניעים מכווני-עצמי
המתנדב רואה במעשה ההתנדבות מעין עסקה של עלות-תועלת, הוא מפיק מההתנדבות טובות-הנאה לעצמו.
התועלות חיבות לגבור על העלויות, כגון: זמן, אנרגיה נפשית, ויתור על משהו אחר וכו'.
נבחין בין סוגי מניעים שונים. גם כאן מודגש שיכולים לפעול על המתנדב בו-זמנית מספר מניעים. השאלה היא מהו המניע הדומיננטי עבורו בשלב המסוים שבו הוא בוחר את אפיק התנדבותו.
1. מוטיבציית ההכרה – Recognition
המתנדב מונע ע"י הצורך בהכרה שההתנדבות מספקת לו. ההכרה מצד הארגון שבו הוא נמצא או מצד עמיתיו. ההכרה בתרומתו ובמיומנויותיו נותנת לו משוב ומחזקת אותו.
2. מוטיבציית האינטראקציה החברתית – Social Interaction
האווירה החברתית שבהתנדבות, האינטראקציה עם אנשים אחרים שמזמנת ההתנדבות, החברויות החדשות שנוצרות והרשתות החברתיות שנטוות – כל אלה מהווים כוח הנעתי עבור המתנדב.
3. מוטיבציית ההדדיות – Reciprocity
המתנדב מונע ע"י העיקרון של ערבות-הדדית, ההתנדבות שלו תגרום לדברים טובים כתוצאה ממנה.
4. מוטיבציית התגובתיות – Reaction
ההתנדבות מאפשרת למתנדב למצוא מענה לעניינים האישיים שלו מהעבר, כי הוא עצמו היה במצבים קשים, והוא לא רוצה שאנשים יעברו את מה שהוא חווה. הוא נוטה לקשר בין ההתנסות שלו בהתנדבות לבין חייו האישיים. ההתנדבות מסייעת לו להתמודד עם בעיותיו.
5. מוטיבציית ההערכה העצמית – Self-Esteem
המוטיבציה של המתנדב לשפר את הערכתו העצמית או את הרגשותיו ביחס לערך העצמי שלו באמצעות ההתנדבות.
6. מוטיבציה חברתית – Social
המתנדב מתאים את עצמו להשפעות נורמטיביות של אנשים משמעותיים בעיניו, התנדבותם משמשת עבורו מודל לחיקוי.
7. מוטיבציית פיתוח הקריירה – Career Development
הרצון לרכוש ניסיון ומיומנויות שיסייעו למתנדב במציאת תעסוקה בעתיד, יצירת קשרי עבודה באמצעות ההתנדבות, ויצירת הזדמנויות תעסוקתיות – כל אלה מהווים כוח מניע אצל המתנדב.
8. מוטיבציית ההבנה – Understanding
המתנדב מעוניין במיוחד בשיפור הבנתו את עצמו, או את האנשים להם הוא מסייע או את הארגון שבו הוא מתנדב. המניע העיקרי שלו ללמוד מחוויית ההתנדבות, לצבור ניסיון מעשי ולגלות את נקודות-החוזק שלו.
9. מוטיבציית ההגנה – Protection
ההתנדבות משמשת למתנדב אמצעי הגנה מפני רגשות שליליים אודות עצמו, כמו שחרור מרגשות אשמה על כך ששפר גורלו ביחס לאחרים, או אמצעי להתמודדות עם בעיותיו האישיות, או אמצעי בריחה מצרותיו, או אמצעי להיחלץ מתחושת הבדידות.
לצורך זיהוי המניעים של המתנדב – ניתן להשתמש בשאלון שפותח ע"י Claryו-Synder(1998), ועפ"י המניעים הדומיננטיים – ניתן יהיה לסייע למתנדב לבחור את אופי התנדבותו, האנשים למענם יתנדב ובאילו תחומים יסייע להם. כן תוצענה לו הזדמנויות בעלות-ערך לצמיחה ולהגשמה אישית, כאשר יחד עם זאת ייתרמו הזולת, הקהילה והחברה.
בספרם של גרומב ושותפיו (2011) מוצגים מחקרים על-פיהם יש קשרי גומלין בין חוויית ההתנדבות לבין תחושת האושר אצל המתנדב. המתנדב שמקדיש עצמו למטרות חברתיות – הוא גם מדווח על חוויית אושר, שמחה והתרוממות-רוח, ובמקביל, אותם אלה שניחנו ביכולות מיוחדות לחוות רגעי אושר, שמחה והתרוממות-הרוח – הם גם אלה שמביעים – יותר מאחרים – רצון לתרום למען רווחתם של האחרים, ובניסוחו של טל בן-שחר בספרו "באושר ובאושר" (2008): "התרומה לאושרם של בני אדם אחרים מספקת לנו משמעות והנאה, ולכן עזרה לזולת היא אחד הרכיבים החיוניים בחיים מאושרים".
ביבליוגרפיה נבחרת:
* ד"ר אבי צפרוני הוא מנהל המחלקה לחינוך ערכי ומנהל איכות באורט ישראל avi-z
Tags: התנדבות