10 דברים מעצבנים שמנהלים עושים, ואיך למנוע אותם
צילום : Photos to go
1. I – יש אנשים, ביניהם גם מנהלים מסוימים, אשר יתעלו (מלשון תיעול) אנשים אחרים – עמיתים ועובדים – לעשות דברים מסוימים, כיוון שהדבר משרת את מטרותיהם. אצל מנהלים כאלה, לא תמיד המטרה היא במקום הראשון, כי אם הגחמה האישית שלהם, וכולם יבצעו את מה שנדרש רק בכדי לעשות את הדברים על-פי רצונם.
הפתרון: כאשר אתה, המנהל, יושב בקבוצת דיון עם עמיתים, בעיקר עם עובדיך, שאל את עצמך האם טובת המשימה עומדת לנגד עינך, או שמא טובתך האישית. גם אם אתה סבור שאתה מחביא את טובותיך האישיות היטב – אנשים מסביבך ירגישו בכך, ומעל לכל: הם לא יעריכו אותך. כלל מספר אחת בניהול הוא: עליך לזכות בהערכתם של הכפיפים והעמיתים.
2. I WANT! – "לא הבאת את יעד המכירות? גש מיד לשטח, ולא מעניין אותי איך, תשלים את היעד היומי". יש מנהלים שחושבים שדיבור בפקודות יקנה לדרישותיהם משנה תוקף, וכך ויגדיל את הסיכוי לביצוע הדרישות. אולם מחקרים מראים כי כאשר מנהלים מדברים בצורה "פקודתית", כאילו הכל מגיע להם וכאילו מי שעובד איתם בצוות הוא עובד שלהם, הם משיגים בדרך כלל את התוצאה ההפוכה.
הפתרון: גם אם, לכאורה, השיטה הזאת עובדת, זכור: היא גורמת לחוסר אהדה מצד העובדים. אנשים מצפים שיתייחסו אליהם בכבוד – בדרך זאת תוכל להשיג הרבה יותר. את התמקמותו של המנהל, גם אם הוא צעיר, ניתן להשיג על-ידי פעולות נכונות; דיבור ציוויי אינו חלק מהם.
3. I WANT IT! – אני לא מבין למה העובדים שלי הם לא ראש גדול?" כך אמר לי פעם אחד מהמנהלים שקיבל ייעוץ אישי. בבחינת התנהלותו של מנהל זה גילינו יחד כי הוא יורד לפרטים הכי קטנים ומגדיר לעובדיו מה עליהם לעשות עד "גירוד האוזן בשעה שתיים אחרי שהם גמרו את הקינוח". שאלתי אותו האם הוא חושב שעובדיו יודעים מה עליהם לעשות? הוא התרווח בכיסא, חייך וענה "כמובן!" שאלתי אותו מה היה קורה אילו לא היה מגדיר להם בדיוק מה לעשות, אם נניח היה חולה או שרחמנא ליצלן היה יוצא לחופשה של חודש בקריביים. הוא מיד ענה: "היה בלאגן שלם!" כאן אני התרווחתי בכסא, חייכתי ושאלתי: "האם אני יכול להבין שהכול תלוי בך?" "ברור, מה זאת אומרת?" הוא ענה. "אז איך אתה מטיף להם ומצפה מהם להיות ראש גדול כשבעצם אתה לא ממש נותן להם הזדמנות?"
4. I WANT IT ALL! – "אין פשרות! אנחנו נהיה המובילים בהכל, בכל יעד שנותנים לנו תמיד נהיה ראשונים. זה מצריך מאיתנו המון עבודה, ואני רוצה שתעבדו קשה, קשה יותר מתמיד", כך שמעתי פעם מנהל בכיר, שרצה להרשים מאוד את אנשיו והחליט לדרוש מהם עד בלי די.
כאשר יצא מהפגישה הראשונה, בה העביר את ה"אני מאמין הניהולי שלו", שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם יריית הפתיחה – המנהל היה מאוד מרוצה: "אני מרגיש שהחדרתי בהם מוטיבציה". בזמן שאותו מנהל נאם, הסתודדו מאחורי שני מהנדסים ותיקים אשר צחקקו להם.
הסתובבתי לאחור ולחשתי להם: "למה אתם צוחקים?". אחד מהם אמר לי במבטא רוסי כבד: "תגיד, כמה פעמים אפשר לרוץ בכול הכוח את אותו המרחק?" לא הבנתי. ואז הוא לחש שוב: "אחרי שני ספרינטים של all out אני מתעייף". תמיד ידעתי שרוסים הם גם חכמים וגם מבינים בספורט, ועם התובנה הזאת באתי לאותו מנהל – לדרוש את המקסימום זה מצוין, להריץ את החבר'ה בכל הכוח כל הזמן מבלי לתת לנוח – זה לא רק מעצבן זה בלתי אפשרי".
5. I WANT IT ALL & I WANT IT NOW! – "עכשיו, עכשיו, דחוף, דחוף, מהר, מהר…" העבודה הבלתי מתוכננת והנעשית בלחץ מאפיינת את המציאות הישראלית, וגם, כמובן, את המנהל הישראלי המצוי. אז תכנון, רבותי, תכנון יכול להוריד קצת את הצורך המתמיד בכיבוי שריפות, מעכשיו לעכשיו. צוותים לחוצים הם עייפים ועצבניים – למה למנהל להיות לחוץ ועצבני ולעצבן את אנשיו. הקצה זמן לתכנון.
6. "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים" – כשהייתי יועץ פנים בחברת היי-טק גדולה ומצליחה, נהגתי לטוס הרבה. בטיסות מנהלים רבים ניצלו את הזמן כשהם פורסים באוזני את כל ההבטחות הוורודות שהם קיבלו ממנהלם הבכיר על קידום, תפקיד מעניין ומדינת שהות אטרקטיבית. רבות מן ההבטחות לא קוימו כלל, והמנהלים נשארו ללא רוח במפרשים. לאנשים פנטזיות, מטרות ושאיפות – להניע אותם מתוך שאיפותיהם זה כלי פיתוחי מצוין; אך להניע אותם מתוך הבטחות ותקוות, ללא יכולת לספק את הסחורה – זה נורא מעצבן!
7. "מה הבעיה?" – לעתים מנהלים מבקשים מהעובדים שלהם לבצע יותר עבודה ולהשתפר, לעשות עוד ולהשיג יותר, אך רבים מהם לא עוצרים לרגע וחושבים: אולי העובד שלי בכלל לא יודע לעשות את המשימות החדשות שהגדרתי לו; אולי אין לו את הכלים הדרושים; מה הוא צריך, כדי להתפתח, ואיך אני יכול להוביל אותו בדרך שתגרום לו לעמוד בהצלחה במשימותיו?
אנחנו יודעים להכין את הילד לקראת כיתה א' ומלמדים אותו כבר לכתוב ולקרוא לפני בית הספר, מראים לו קלטות, ומשוחחים איתו על מה יהיה שם. למה אנחנו לא עושים את זה עם העובדים שלנו? הרי חלק מהמשימות ומהאתגרים הם ממש מקבילים לעליית כיתה עבורם. צריך ללוות אותם.
8. "ברוך הבא!" – לעולם לא אשכח את יומי הראשון בחברה גלובלית גדולה. הגעתי למשרדי החברה, ובכניסה חיכתה פקידת קבלה חיננית. אמרתי בגאווה שאני עובד חדש, וכי אני שייך למחלקה מסוימת. כיוון שלא היה לי תג, נאלצתי לחכות. היא התקשרה והתקשרה ולא הצליחה להשיג אף אחד במשרדים. כשכבר השיגה את המנהלת, וזאת באה לקחת אותי, הסבירה לי המנהלת שלא פינו לי עוד משרד, שהמחשב הנייד שלי עוד לא הגיע, ושצוות המנהלים איתו אני עובד נמצא בחו"ל עד שבוע הבא.
היא הושיבה אותי במשרד עם גברת חביבה ונתנה לי ערימה של דפים וחוברות לקרוא: "קח תעיין ותתעדכן – יש כאן חוקי חברה ונהלים". כך עבר לו שבוע, ואני כבר הרגשתי תלוש. לא חיכו לי, לא הכינו לי תיק חפיפה, לא דאגו לחבר אותי לעולם (מחשב), לא הסבירו לי מה אני צריך לעשות, מה קורה כאן?
מוסר השכל: מנהל, אם אתה קולט עובד חדש, ודא שמישהו שם לב אליו לפחות בשבוע הראשון, בנה לו תוכנית חפיפה ועבודה מסודרת. הגדר לו את ציפיותיך ודאג להפגיש אותו עם דמויות מרכזיות. תן לו תחושה שמקום העבודה מצפה לו ולתפוקה שלו. אל תבזבז את זמנו של העובד החדש לריק. כניסה ברגל ימין יכולה לקנות לך עוד עובד מרוצה.
9. "הדלת שלי תמיד פתוחה!" – זהו משפט מחץ של מנהלים, הפותר אותם, בדרך כלל, מלגשת אל העובדים. לעתים מנהלים יוצאים מנקודת הנחה: "אם הדלת שלי פתוחה, ועובדים לא מתדפקים על דלתי – סימן שהכל בסדר". התשובה היא לא! עובדים לא ייכנסו כל כך בחופשיות אל המנהל שלהם. עובדים מצפים מהמנהל גם מדי פעם "לרדת אל העם". הם לא אוהבים את הסיסמה "הדלת פתוחה", משום שהם לא חשים כך.
10. "רק מלה טובה, או שתיים, לא יותר מזה" – כולנו זקוקים למלה טובה, שיראו את עבודתנו, שיתנו חיזוק על היוזמה שלנו, שיפרגנו לנו. מניסיוני הרב בעבודה עם מנהלים ועובדים – כולם מתלוננים שהממונים עליהם לא מודים להם ולא מעריכים את עבודתם, וזה מאוד מאוד מאכזב. דעו: מלה אחת, מבט אחד, מייל, חיוך, מכתב ועוד – יכולים לעשות פלאים.
הכותב הוא מנהל תחום ייעוץ ופיתוח ארגוני בחברת vantage point- ייעוץ שיווקי וארגוני.
Tags: ייעוץ ופיתוח אירגוני מנהל מנהלים משרד ניהול עובדים
