רוצה להיות גולדה מאיר הבאה?
אילוסטרציה: ASAP Photos
הצבעות במליאה, קריאה ראשונה עד שלישית, מזנון הכנסת, מסיבות עיתונאים, חקיקה, השפעה על הציבור בישראל – אם כל המונחים האלו מצליחים להקסים אותך, כנראה שקורצת מהחומר שממנו עשויים פוליטיקאים. יש שמגיעים לפוליטיקה כדי לקדם עניינים אישיים, אבל יש גם כאלו שממש רוצים להשפיע על האופן שבו מנוהלת מדינת ישראל. אם גם לך יש חלומות להעביר חוקים, לכהן כחברת כנסת או כשרה לענייני משהו, הנה כל הדברים שאת צריכה לדעת כדי להגשים את השאיפות.
מאחורי הקלעים הפוליטיים
מבחינה סטטיסטית, אין בנות רבות מסמנות את הפוליטיקה כיעד מקצועי. לא מפליא, אם כן, שהרוב הגדול של השרים והח"כים בישראל הם גברים. אבל הנתונים היבשים האלו לא צריכים להטריד אותך; יש לא מעט נשים שמסתובבות במסדרונות הכנסת, ועבודתן משפיעה על כל אחד מאזרחי המדינה. גם התדמית הבעייתית ממנה סובלים הפוליטיקאים כיום לא אמורה להפריע לך לעשות את הצעדים הראשונים. אחרי הכל – אולי את תהיי זו שתוכל לעשות את השינוי הגדול?
כמו במקצועות אחרים, גם בפוליטיקה יש כאלו שהעניין זורם להם בדם, ואחרים שמתגלגלים לתחום ממש במקרה. מירי, 31, נמנית על אלו שהגיעו לפוליטיקה לגמרי במקרה. "תמיד אהבתי להקשיב לדברים שמתרחשים בכנסת ובממשלה ועניין אותי לדעת איך דברים נראים מאחורי הקלעים, אבל אף פעם לא ממש חשבתי שאני אגיע למקום הזה".
"במהלך הלימודים באוניברסיטה הוצעה לי משרה בתור דוברת של אחד מחברי הכנסת הצעירים במפלגת הליכוד. אחרי הרבה היסוסים החלטתי לקפוץ למים. כמובן שההתחלה הייתה מאוד קשה; הרגשתי שכולם מדברים באותה השפה ושלי אין את אוצר המילים הנדרש כדי להשתלב. השלב הזה עבר וכיום אחרי יותר מארבע שנים עם אותו חבר כנסת אני מרגישה שהעבודה שלי באמת נושאת פירות".
"פעמים רבות אני זו שמנסחת את הצעות החוק, משתתפת בישיבות חשובות ונמצאת כל הזמן עם היד על הדופק כדי לקדם נושאים שעל סדר היום מבחינת חבר הכנסת. חשוב מאוד להגיד שלא מדובר במקצוע קל, במיוחד לא לנשים. זה מקצוע מאוד תובעני שדורש השקעה של הרבה מאוד שעות עבודה. הרבה מהנשים מפסיקות לעבוד בתחום כשיש להן מערכות יחסים רציניות או כשהן מביאות ילדים לעולם".
כללי המשחק הפוליטי
אחוז גבוה מחברות הכנסת מצליחות להשתלב במקומות ריאליים בזכות שריונים מיוחדים לנשים בכנסת. עם זאת, יש לא מעט נשים שהצליחו לעשות את זה בגדול, גם ללא ההקצאות המיוחדות. אחת מהן היא מי שכיהנה בעבר כמנכ"לית משרד החינוך וכיום מכהנת כחברת כנסת מטעם מפלגת קדימה – רונית תירוש. מאז ומתמיד עניינה את תירוש העשייה למען הציבור.
זה החל כשהיתה מורה – תפקיד שנתפס בעיניה כשליחות אמיתית, וממשיך גם כיום, כשהיא משפיעה באמצעות העשייה הציבורית כחברת כנסת. "הפוליטיקה אף פעם לא הייתה מטרה מוצהרת מבחינתי", אומרת תירוש. "עליתי אט-אט בסולם הדרגות במסלול ההוראה והגעתי שם עד לקצה הפירמידה. בשלב זה הציע לי אריאל שרון לעבור לתחום העשייה הציבורית ולהמשיך לתרום לקידום החינוך באמצעים אחרים. החלטתי לצאת לדרך החדשה ולהתחיל לצעוד במסלול שעד כה לא היה לי מוכר", היא מסבירה.
לדברי תירוש, הדבר הקשה ביותר בפוליטיקה הוא הניכור. "פעמים רבות את מרגישה שאת לבד. אין בסיס של אמון בין האנשים מכיוון שהכל מונע על-ידי אינטרסים. לעיתים צריך לחבור למישהו שהוא אויב פוליטי רק כדי לקדם עניין כלשהו, ולעיתים צריך להתנצח על במת הכנסת עם מישהו שאחר כך יושבים איתו על כוס קפה. המעברים החדים האלו מאוד קשים ובעייתיים, אבל זה חלק מהמשחק".
הפוליטיקה היא תחום קשה לגברים ולנשים כאחד, וחשוב להתחבר מההתחלה לסוסים מנצחים שיוכלו למשוך אותך הכי רחוק שאפשר. "אם מישהו מנסה לעשות הכל לבד בפוליטיקה, זה עלול לקחת לו המון זמן ולהיות מאוד מתסכל", אומרת תירוש. "למי שיש פטרון פוליטי בעל השפעה יהיה הרבה יותר קל להצליח. בכל מקרה, זה מקצוע שדורש המון סבלנות, השקעה ויכולת להתמודד עם ביקורות שהן לא תמיד נעימות. עם זאת, אני חושבת שהתכונות החשובות ביותר בתחום הן הרגישות והיכולת להקשיב לצרכים של העם ולפעול לקידומם", מסבירה תירוש.
למרות שהיא כבר שנים בפוליטיקה, תירוש לא ממהרת להשתתף בכל מיני בר מצוות וחתונות רק כדי לזכות בפרסום שיכול לקנות את קולו של העם. "הפעילות הציבורית שלי נובעת מהיותי קשובה לצרכים של העם, ומעשייה למטרת קידום הדברים שיכולים לשפר את המציאות היומיומית", היא מסבירה. "אני אף פעם לא שוכחת מאיפה באתי ולאן אני שואפת להגיע, ואת העובדה שבעצם העם הוא זה שבחר בי ויכול באותה מידה להעדיף מישהי אחרת על פניי. בגלל זה אני מזועזעת מכל השחיתויות שנחשפות בתקופה האחרונה. אני חושבת שמדובר בניצול ציני של העוצמה שניתנה על ידי הציבור, והתדמית הזו של הפוליטיקאי המושחת תשתנה רק כאשר אנחנו, חברי הכנסת והשרים, נציג בפני הציבור מציאות אחרת המבוססת על אמון ותחושה שיש לעם על מי לסמוך בהנהגה".
עוצמה נשית
הרצון להוביל שינוי הביא את שרית, 28, לפוליטיקה. "מגיל צעיר היה בי את הרצון לשנות ולהשפיע. בבית הספר הייתי במועצת תלמידים ובאוניברסיטה הייתי באגודת הסטודנטים כך שהכניסה לפוליטיקה הייתה לי מאוד טבעית. היה לי ברור מה אני רוצה לקדם ואפילו התחברתי לחברי כנסת מובילים שיכולים לעזור לי בפתיחת הדלתות. העניין הוא שהרבה פעמים הדברים עובדים הרבה יותר לאט ממה שרוצים ומצפים".
"למשל, לאחת מהצעות החוק שניסחתי ביחד עם חבר כנסת בכיר היתה המון אהדה בכנסת. הבעיה התחילה כשניסינו לשכנע חברי ארגונים שהחוק אמור היה להשפיע עליהם לתמוך בהעברתו. כמו בכל מוסד, גם באותם ארגונים חוששים משינויים ומקדמה, ולכן עניין החקיקה התעכב הרבה מעבר למצופה. אם יש לך את הסבלנות ואת היכולת להניע אנשים קדימה, את יכולה להצליח בפוליטיקה".
"לדעתי, לנשים יש יתרון על גברים, כיוון שיש לנו את היכולת לשכנע בדרכים פחות מאיימות ותוקפניות מהגברים. כשבאה אישה עם קצת רוך, יכולת הקשבה ואמפתיה לאחרים, הרבה פעמים היא תצליח במקום שגברים נכשלו. זו עוצמה נשית שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. אם מישהי יודעת כיצד להשתמש בעוצמה הזו באופן מושכל, היא יכולה להגיע רחוק מאוד".
הקרבת המשפחה
אחד מהוויתורים הגדולים ביותר כפוליטיקאית הוא על שעות הפנאי ועל הבילויים עם המשפחה. תירוש לא היתה מוכנה לעשות את הוויתור הזה. "אני חושבת שהמשפחה היא הבסיס להכל. הבית הוא המקום אליו אני אחזור אחרי שכל ההתעסקות בפוליטיקה תסתיים, ולכן חשוב לי מאוד לשמור על המשפחה שלי מאוחדת ומגובשת. כשהייתי צעירה יותר הייתי מקדישה שעות על גבי שעות לעבודה, כי מדובר במקצוע מאוד תובעני ואת מאוד רוצה לרצות את כולם ולהקדיש מעצמך יותר למען הציבור. ככל שהתבגרתי הבנתי שהוורקוהוליות הזו באה על חשבון דברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם ולהקריב אותם למען הקריירה, ולכן החלטתי למצוא את האיזון".
"כך קבעתי לעצמי כל מיני עיסוקים משפחתיים שהם מעין עוגנים בשבוע שלי. למשל, בימי חמישי כל אחד מבני המשפחה מתפנה מכל העיסוקים שלו באופן קבוע, ואנחנו יוצאים יחד למסעדה טובה, ובימי שישי בצהריים אני מבלה עם אמא שלי. באופו הזה אני מגבילה את שעות העבודה שלי כדי לעמוד ביתר ההתחייבויות שקבעתי לי. האיזונים האלו מאוד עוזרים לשמור על קשרים רציפים עם כל בני המשפחה".
מאבקי כוח מייאשים
לא כל הנשים שמתחילות במסלול הפוליטי מצליחות לסיים אותו בתפקיד מהותי. דנה, 30, התפקדה למפלגת מר"ץ בגיל צעיר והיו לה שאיפות גבוהות מאוד בתחום. "השאיפה הכי גדולה שלי הייתה להיות שרת החינוך. הרגשתי שהאנשים שישבו באותם זמנים במשרד לא ממש הכירו את אופיים של התלמידים בישראל של שנות ה-90 ורציתי מאוד לשנות זאת. מגיל צעיר עקבתי אחרי הנעשה בכנסת ובממשלה בזמן שהחברות שלי היו מדברות על מסעות שופינג".
"מרגע שנכנסתי בפועל לתחום הפוליטי הדברים התחילו להיראות לי אחרת. פתאום הבנתי שכל מה שרואים מבחוץ זה סוג של הצגה, כי הרבה ממה שנעשה, או שלא נעשה, תלוי בדילים בין פוליטיקאים ובאינטרסים של גורמים שונים. בהתחלה הרגשתי שאוכל לשנות את המצב, ושכשאתברג במעלה הרשימה הדברים יראו אחרת לגמרי. הבעיה היא שמהר מאוד אתה הופך לעוד בורג במערכת, והניסיונות להתבלט או להתקדם מלווים בהרבה מאוד מאבקים וקשיים. כשהרגשתי שאני הופכת לעוד אחד מהעסקנים הפוליטיים ושאני לא באמת מצליחה להשפיע, החלטתי לעזוב את התחום. היום אני מסתכלת על המערכת מבחוץ ומודה שאולי טעיתי בכך שהרמתי ידיים מהר מדי, אבל מצד שני אני חושבת שאולי פשוט לא היו לי את התכונות הנדרשות כדי להפוך לפוליטיקאית".
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
Tags: אסטרטגיה פוליטיקאיות פוליטיקה פיתוח אישי רונית תירוש
